סוגרים גן – ושותקים: הורי גן תלמים זועמים על אטימות העירייה

בעיריית אשדוד החליטו לסגור את גן הילדים העירוני תלמים הממוקם ברובע י״ב, למרות בקשת ההורים להשאירו פתוח. ״הילדים שלנו לא תקן – הם בני אדם. הם עברו מלחמה, הם צריכים יציבות. למה לסגור להם את הבית?״| אשדוד היום

בזמן שראש עיריית אשדוד ד”ר יחיאל לסרי ממשיך לפרסם פוסטים חגיגיים על “הישגים עירוניים” ולתכנן את המשלחת הבאה שלו לחוץ לארץ, יש הורים בעיר שחשים שבמערכת החינוך המקומית פשוט לא סופרים אותם. גן תלמים, גן עירוני לילדים בני 3–4, עתיד להיסגר בשנת הלימודים הבאה – וההורים, שהופתעו מההחלטה, יוצאים למאבק.

אחת מאימהות הגן, ניסחה מכתב נוגע ללב לעירייה, שבו היא מבקשת לערוך בחינה מחודשת להחלטה לסגור את הגן. “הילדים שלנו עברו תקופה לא פשוטה”, כתבה, כשהיא מתייחסת לשגרת החירום ולחרדה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. “הם צריכים דמויות קבועות, מסגרת מוכרת. יציבות היא צורך רגשי בסיסי – לא מותרות.”

לפי המכתב, עיריית אשדוד טוענת, כי ירידה במספרי הנרשמים הצדיקה את ההחלטה, אך ההורים לא מקבלים זאת. “האם אפשר לגזור ממגמה של שנה אחת החלטה בלתי הפיכה?” שואלים ההורים. “ומה עם ראייה חינוכית וערכית, ולא רק מספרים באקסל?”

״להתחיל שוב מאפס – זו רגרסיה״

לצד הצורך הרגשי, ההורים גם מצביעים על פגיעה בהתפתחות התקינה של הילדים. “הם כבר עברו את שלב ההסתגלות, הכירו את הצוות, נקשרו לחברים – עכשיו אתם רוצים לנתק אותם שוב, לגרום להם להתחיל מחדש במקום זר?”

הם מציעים פתרון פשרה: להשאיר את הגן לפעול לשנה נוספת בלבד, עבור קבוצת הילדים הקיימת – גם אם היא מצומצמת. “אנחנו לא דורשים להרחיב – רק לאפשר להם לסיים תהליך במקום שהם מרגישים בו בבית.”

שתיקה מהעירייה

נכון לעכשיו, ההורים מדווחים שלא קיבלו מענה מהעירייה. “הרגשה נוראית”, אומרת אחת האמהות. “כאילו פונים לחלל ריק. לא שומעים אותנו, לא רואים אותנו – והילדים הם אלה שישלמו את המחיר.”

ד”ר לסרי, שידוע כמי שמשתף פעולה עם הציבור כשהדבר נוגע לפוסטים חגיגיים או יחסי ציבור, טרם התייחס פומבית לפנייה. “זה מדהים כמה מהר העירייה מגיבה כשמדובר בטקסים ובפרסים – אבל כשזה נוגע לילדים רכים ונפשות רגישות, דממה.”

מה הלאה?

ההורים לא מוותרים. בשבועות הקרובים צפויה להתארגן עצומה וייתכן שגם מחאה פומבית מול משרדי העירייה. “אם צריך – נעמוד עם שלטים. הילדים שלנו שווים את זה.”

ולך, ד”ר לסרי, שאלה פשוטה: מתי הייתה הפעם האחרונה שבאמת הקשבת לילדים – או להורים שלהם?

להלן המכתב שנשלח במלואו:

לכבוד:
מחלקת חינוך עיריית אשדוד

הנדון: בקשה לבחינה מחודשת של ההחלטה לסגירת גן הילדים העירוני- תלמים בשנת הלימודים תשפ"ו.

שלום רב,

שמי (השם שמור במערכת) והנני אם לילדה הלומדת בגן העירוני תלמים.
גן שבו היא החלה את דרכה החינוכית לראשונה השנה, במסגרת החינוך העירוני.

לאחר שנודע לי כי ישנה כוונה לסגור את הגן בשנת הלימודים הבאה, אני פונה אליכם בלב כבד אך בתקווה שתהיו קשובים לבקשה זו, ותשקלו אותה פעם נוספת. מבקשת להאיר את חשיבות השארת הגן פתוח – ולו רק עבור הילדים שנמצאים בו כיום.

מדובר בקבוצת ילדים צעירים מאוד, אשר החלו את דרכם במסגרת הגן בגיל שאינו עולה על שלוש. כולנו מכירים את האתגרים הרגשיים, ההתפתחותיים והחברתיים שכרוכים בכניסת ילד לראשונה למסגרת חינוכית, ועוד יותר למסגרת העירונית .
הסתגלות לגן, לצוות, לחברים ולשגרה היא תהליך ארוך ולעיתים מורכב, במיוחד בגיל כה רך.

לאחר שכבר צלחו את שלב ההסתגלות, ואף יצרו תחושת שייכות וביטחון במסגרת הקיימת – כעת מבקשת המערכת להעביר אותם בשנית לגן אחר- צוות חדש, סביבה חדשה – ולמעשה להחזיר אותם לאחור בכל הקשור לתחושת היציבות והביטחון.

יש להוסיף לכך את המציאות המורכבת שהילדים האלו חוו (ועדיין חווים) בעקבות מלחמת "חרבות ברזל".
ילדים אלו גדלו לתוך תקופה של חוסר ודאות, אזעקות, שגרת חירום ותחושות של פחד וחרדה.
דווקא על רקע זה, החשיבות של יציבות, מסגרת מוכרת, דמויות חינוכיות קבועות ושגרה מוכרת – היא עצומה. מדובר בצורך רגשי בסיסי של הילד, ולא רק בהחלטה מנהלתית.

הטענה המרכזית שצוינה לסגירה היא ירידה במספרי הנרשמים – אך האם ניתן לגזור מגמה שנתית אחת כהחלטה בלתי הפיכה? האם נכון לחסוך בתקנים דווקא על חשבון הילדים הצעירים ביותר, אלה שעוד אין קולם נשמע?

אנו מבקשים מכם לבחון שוב את ההחלטה מתוך ראייה חינוכית, ערכית ורגשית – ולא רק מתוך שיקולים כמותיים.
יש מקום לשקול פתרונות חלופיים, כמו השארת הגן לפעולה לשנה נוספת בלבד עבור קבוצת הילדים הקיימת, גם אם מדובר בקבוצה מצומצמת.

בשם כל ההורים הדואגים לעתיד ילדיהם – אנא תנו הזדמנות נוספת לילדים להמשיך את תהליך ההתפתחות שלהם במקום המוכר והבטוח להם.

בתקווה להבנה ולתגובה חיובית,
בברכה.

תמונה: pixabay