רגע לפני שראש השנה התשפ״ז נכנס, מערכת אשדוד היום מקשיבה לרחשי לב הציבור ובוחרת את האנשים שעשו לנו את השנה. לא בהכרח אלה שדיברו הכי הרבה או זכו לכותרות הגדולות ביותר, אלא אלה שעבדו, השפיעו, נתנו מעצמם והותירו חותם אמיתי על העיר. הרב שלום מלול שהפך את הישיבה התיכונית אמי״ת במע״ר למוסד המבוקש ביותר בעיר, עו״ד אופיר לסרי שבנה את דרכו הפוליטית בעשר אצבעות, יהודית ביטון שהביאה אל פסגת מינהל החינוך את הניסיון מהשטח, איש העסקים צחי אבו שלא שכח מאין בא וראש העיר ד״ר יחיאל לסרי, שמציג בקדנציה הנוכחית גרסה אחרת, נגישה ובשלה יותר של עצמו. אלה אנשי השנה שלנו| אשדוד היום
ראש השנה הוא זמן של חשבון נפש. רגע שבו מביטים לאחור, מסכמים שנה ומנסים להבין מי באמת השאיר בה חותם.
בעולם שבו החשיפה הפכה לעיתים למדד להצלחה, קל להתבלבל בין מי שנמצא בכותרות לבין מי שבאמת עושה. לכן, לקראת ראש השנה התשפ״ז, בחרנו באשדוד היום להפנות את הזרקור דווקא לעשייה.
לא מדובר בתחרות פופולריות וגם לא בחלוקת ציונים. הבחירה שלנו מבוססת על מה שראינו במהלך השנה, תוך הקשבה לציבור: מנהיגות, השפעה, עשייה ציבורית, חינוך, נתינה והיכולת להזיז דברים במציאות.
אלה האנשים שעשו לעיר את תשפ״ו.
איש החינוך של השנה: הרב שלום מלול
לפעמים מספיק מפגש קצר עם אדם כדי להבין מה מניע אותו. במקרה של הרב שלום מלול, ראש הישיבה התיכונית אמי״ת במע״ר, קשה לפספס: חינוך, ערכים, אהבת אדם ותחושת שליחות עמוקה. בתוך זמן לא רב הצליח הרב מלול לבנות סביב הישיבה שהוא עומד בראשה מעמד יוצא דופן. הביקוש הגבוה להרשמה והורים המבקשים להכניס את ילדיהם למוסד מעידים יותר מכל על האמון שנבנה סביבו וסביב הצוות החינוכי. ההישג הגדול אינו רק במספר הנרשמים. מוסד חינוכי טוב נמדד באקלים שהוא מייצר, בדמות הבוגר שהוא מבקש להצמיח ובתחושה של התלמידים שיש מי שרואה אותם.
מלול הוא איש חינוך במובן העמוק של המילה. הוא אינו מסתפק בציונים ובהישגים לימודיים, אלא מבקש להעניק לתלמידיו מצפן ערכי, תחושת אחריות, זהות ומחויבות לחברה שבה הם חיים. לצד עבודתו החינוכית הוא גם קצין במילואים, שביצע ימי מילואים רבים מאז 7 באוקטובר. החיבור בין שירות, אחריות ציבורית וחינוך אינו עבורו סיסמה. הוא חלק מאורח החיים.
בעיר שמבקשת להציב את החינוך בראש סדר העדיפויות שלה, אנשי חינוך מהסוג הזה הם נכס. הרב שלום מלול הוא ללא ספק אחד מאנשי החינוך הבולטים באשדוד בשנה החולפת.
איש הציבור של השנה: עו״ד אופיר לסרי
יש פוליטיקאים שמקבלים תפקיד. יש כאלה שבונים לעצמם מעמד. עו״ד אופיר לסרי שייך לקבוצה השנייה.
שום דבר במסלול הציבורי שלו לא הגיע בקלות. הוא עבד, הפסיד, חזר, למד את המערכת, ישב באופוזיציה והמשיך להתקדם.
את דרכו הציבורית עשה בין היתר כמנהל יד לבנים וכראש לשכתו של ראש העיר המנוח אינג׳ צבי צילקר ז״ל. בהמשך יצא לדרך פוליטית עצמאית ובמערכת הבחירות של 2018 חבר לד״ר אלי לחמני. הרשימה המשותפת רשמה הישג משמעותי ולסרי מצא את עצמו כחבר מועצה מהאופוזיציה. דווקא השנים הללו היו עבורו בית ספר לפוליטיקה, הגם שאופיו של לסרי רחוק שנות אור מדרכו המצופה של אופוזיציונר.
לסרי ידע להתווכח עם הקואליציה, אך לא לשרוף גשרים. הוא ידע להיות יריב פוליטי מבלי להפוך כל מחלוקת למלחמת עולם. מעל הכול, הוא שמר לאורך השנים על מערכת יחסים תקינה עם ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי. בקדנציה הנוכחית השתנתה התמונה לחלוטין. עו״ד לסרי נכנס לקואליציה, מונה למשנה לראש העיר וקיבל לידיו שורה של תחומי אחריות. את תפקידיו הציבוריים הוא מבצע בהתנדבות מלאה ובינתיים עושה זאת בשקט יחסי, ביסודיות ובנגישות גבוהה לציבור.
אחד הנכסים הפוליטיים המשמעותיים שלו הוא מערכת היחסים הקרובה עם ראש העיר. לעו״ד לסרי יש דלת פתוחה בלשכת ראש העיר ובפוליטיקה המקומית מדובר בנכס שלא כל חבר מועצה מחזיק בו. אלא שהקרבה לבדה אינה מספיקה. פוליטיקאי נמדד במה שהוא עושה עם הגישה וההשפעה שניתנו לו. עד כה נראה, שלסרי יודע להשתמש בהן לטובת עשייה ציבורית. לסרי ממעט לייצר רעש מיותר, אינו מסתבך במשברים פוליטיים ומצליח להתנהל בתוך מערכת עירונית מורכבת עם מעט מאוד טעויות.
השאלה הגדולה מבחינתו נמצאת כבר בעתיד: באיזו מסגרת יתמודד בבחירות הבאות ומה תהיה התקרה הפוליטית שלו?
אם ימשיך במסלול הנוכחי ויצליח לתרגם את העשייה הציבורית גם לכוח אלקטורלי עצמאי, בהחלט ייתכן שעו״ד אופיר לסרי יהפוך בשנים הקרובות לאחת הדמויות המרכזיות ביותר סביב שולחן ההנהגה העירוני המרכזי, לצדו של ד״ר לסרי.
אשת החינוך של השנה: יהודית ביטון
יש יתרון אחד שאי אפשר ללמוד בשום קורס לניהול: להכיר את המערכת מלמטה. יהודית ביטון, ראש מינהל החינוך בעיריית אשדוד, מכירה את מערכת החינוך לא מטבלאות אקסל ולא רק מדיונים בחדרי ישיבות. היא באה מהשטח.
לפני כניסתה לתפקיד עמדה בראש האגף לחינוך העל יסודי ולפני כן ניהלה את מקיף ד׳. היא מכירה את עבודתו של מנהל בית ספר, את הלחצים, את ההורים, את המורים, את התלמידים ואת המרחק שלעיתים נוצר בין החלטה שמתקבלת במטה לבין מה שקורה בכיתה בבוקר שלמחרת. הניסיון הזה מורגש. בתקופתה, זכתה מערכת החינוך העירונית להכרה ארצית משמעותית ובראשה פרס החינוך הארצי. הישגים כאלה אינם שייכים לאדם אחד בלבד, אלא למערכת שלמה של מנהלים, מורים, צוותי חינוך ואנשי מקצוע. עם זאת, למי שעומדת בראש המערכת יש אחריות גדולה ליכולת לחבר את כל החלקים למכונה אחת שעובדת.
ביטון מנהלת ביד בטוחה, אך יודעת גם להקשיב. מנהלות ומנהלי בתי הספר מוצאים בה כתובת מקצועית וגם הורים יודעים שיש במערכת גורם שמכיר מקרוב את המציאות החינוכית. זה משמעותי במיוחד משום שבמשך שנים טענו כאן, כי מי שעומד בראש מערכת חינוך עירונית חייב להכיר בית ספר מבפנים. לא רק את הנהלים, אלא את המסדרון בהפסקה, חדר המורים, ישיבות הצוות, התמודדות עם הורים והאחריות העצומה שמונחת על כתפי מנהל. אצל יהודית ביטון אין צורך להסביר את הדברים האלה. היא היתה שם, היא יודעת לזהות מהר מאוד מתי מדובר בבעיה אמיתית ומתי מנסים למכור לה סיפור. הניסיון הניהולי מהשטח מעניק לה יתרון משמעותי והתוצאה ניכרת בהתנהלות המערכת.
מבחינתנו, היא אחת הבחירות הקלות של השנה.
יהודית, יופי שבאת.
איש העסקים של השנה: צחי אבו
אפשר להצליח בעסקים ולהתרחק מהעיר שבה גדלת. אפשר להעביר את מרכז החיים לתל אביב, להרצליה, ללונדון או לכל מקום אחר. צחי אבו בחר אחרת. האימפריה העסקית המשפחתית שצמחה מתוך מפעל חייו של אביו, יחיאל אבו, הפכה עם השנים לקבוצה בעלת פעילות כלכלית רחבת היקף. צחי מנהל ומפתח אותה בכישרון עסקי, אך מבחינתנו הסיפור החשוב נמצא דווקא במקום אחר. למרות ההצלחה והיכולת לבחור כמעט כל מקום אחר, אבו נשאר מחובר לאשדוד. החיבור הזה אינו רק רגשי. לאורך השנים הוא מסייע למשפחות, לנזקקים, לבתי כנסת, למוסדות וליוזמות שונות. חלק ניכר מהסיוע נעשה הרחק מאור הזרקורים.
יש משמעות מיוחדת לאנשי עסקים מצליחים שמבינים שהעיר שבה צמחו אינה רק נקודה על המפה, אלא קהילה שיש כלפיה אחריות. צחי אבו יכול היה להיות רק איש עסקים מצליח מאשדוד. הוא בחר להישאר גם איש של אשדוד. עיר חכמה צריכה לדעת להעריך יזמים שמייצרים פעילות כלכלית, מקומות עבודה והשקעות, אבל גם כאלה שמחזירים לקהילה שממנה צמחו. צחי אבו הוא נכס לאשדוד וכדאי לעיר לדעת לשמור על אנשים מהסוג הזה קרוב אליה.
האיש הפוליטי של השנה: ד״ר יחיאל לסרי
מי שקורא את אשדוד היום יודע היטב: אנחנו לא חוסכים ביקורת מראש העיר ד״ר יחיאל לסרי. דווקא משום כך, כאשר מגיעה לו מילה טובה, נכון לומר אותה באותה בהירות. בקדנציה הנוכחית מציג לסרי גרסה אחרת של עצמו.
נגיש יותר, נמצא יותר בשטח, קשוב יותר ובעיקר משוחרר יותר מבחינה פוליטית. נדמה שאחרי שנים ארוכות בתפקיד, ראש העיר למד שיעור חשוב: מנהיגות עירונית אינה מתקיימת רק בחדרי הישיבות ובמסמכי התכנון. היא מתקיימת גם במפגש הבלתי אמצעי עם התושב. כדי להבין את יחיאל לסרי צריך לחזור הרבה שנים לאחור. עוד כילד באשדוד הצעירה הוא בלט כתלמיד רציני ושאפתן, כזה שיושב בבית הספר היסודי על ספסל הלימודים אי שם בשנות השישים, עם ג׳קט רציני שאינו מותאם לגילו אך מסמן כסר אז את האיש הגדול שהוא הולך להיות. התמונות מאותם ימים מספרות משהו על האיש שיהפוך להיות: ילד קטן, רציני להפליא, שמביט קדימה. בהמשך, למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון כסטודנט היחיד מאשדוד, שירת בצה״ל והתקדם במסלול הפיקודי ובהמשך נכנס לחיים הציבוריים. אז הגיע היעד שנראה במשך שנים כמעט בלתי אפשרי.
צבי צילקר ז״ל היה אחד מראשי הערים המזוהים והאהובים בתולדות אשדוד. מולו, כל שאיפה לכבוש את ראשות העיר נראתה בתחילה כמו משימה קשה במיוחד, אפילו בלתי אפשרית . אבל לסרי הוא מסוג האנשים שמסמנים יעד ומפרקים את הדרך אליו לשלבים.הוא עבד, בנה כוח פוליטי, יצר בריתות, למד את העיר ובסופו של דבר הגיע לכס ראש העיר. מאז חלפו שנים רבות. היו הצלחות, משברים, החלטות טובות והיו גם לא מעט החלטות שביקרנו ונמשיך לבקר. אבל משהו השתנה בקדנציה הנוכחית.
ייתכן שזו הבשלות. ייתכן שהניסיון. ייתכן שהבנת המסר שהעביר לו הציבור במערכת הבחירות האחרונה. אולי זה שילוב של הכול.
לסרי של תשפ״ו נראה בטוח יותר, נגיש יותר ובעיקר פוליטי יותר במובן החיובי של המילה: הוא מבין אנשים, יודע לחבר יריבים לשעבר, מרחיב את בסיס התמיכה שלו ומנהל את הקואליציה מתוך ניסיון של מי שכבר ראה כמעט הכול.
מוקדם מאוד להכריז על תוצאות הבחירות הבאות ובפוליטיקה המקומית שנתיים הן נצח. אבל נכון לנקודת הזמן הנוכחית, לסרי נמצא בעמדה פוליטית טובה משמעותית מזו שבה היה ערב מערכת הבחירות האחרונה וכמה רמות מעל כל מי שאולי יחלום על המשרה. מי שכבר החל להספיד אותו פוליטית בעבר גילה שוב ושוב שמדובר בטעות. אם המגמה הנוכחית תימשך ואם לא יתרחש שינוי משמעותי במפה הפוליטית בעיר, האפשרות של קדנציה חמישית כבר אינה נשמעת כמו תרחיש דמיוני. היא בהחלט מונחת על השולחן.
האנשים שמאחורי השנה
הרשימה הזאת אינה מתיימרת לומר שרק חמישה אנשים עשו טוב באשדוד השנה. להפך. מאחורי כל אחד מהם עומדים מאות ואלפי אנשים שעושים את עבודתם מדי יום: אנשי חינוך שמגיעים לכיתה בבוקר, עובדי ציבור שמטפלים בתושב, מתנדבים שמחלקים מזון, אנשי רפואה שמצילים חיים, אנשי ביטחון ומילואים שעוזבים משפחה ועבודה, בעלי עסקים שמעסיקים עובדים ואנשים שפשוט בוחרים לעזור לאדם אחר מבלי שאיש יידע. אבל חמש הדמויות שבחרנו מייצגות בעינינו משהו מהשנה שחלפה.
הרב שלום מלול מייצג חינוך מתוך שליחות.
עו״ד אופיר לסרי מייצג התמדה ועבודה ציבורית שנבנית לאורך שנים.
יהודית ביטון מייצגת מקצועיות שמגיעה מהשטח.
צחי אבו מייצג הצלחה שלא שכחה את הבית.
וד״ר יחיאל לסרי מייצג השנה את היכולת של פוליטיקאי ותיק להשתנות, ללמוד ולהמציא את עצמו מחדש גם אחרי שנים ארוכות מאוד בזירה הציבורית.
תשפ״ו מסתיימת. תשפ״ז כבר בדלת.
הלוואי שהשנה הבאה תביא לאשדוד עוד הרבה אנשים שהמנוע שלהם אינו רק תפקיד, כסף, כבוד או פרסום, אלא הרצון להשאיר אחריהם עיר טובה יותר מזו שקיבלו.
שנה טובה, אשדוד.
