ניסן לוי, מנכ”ל נמל אשדוד, השתתף בכנס ירושלים והתייחס לתפקידו האסטרטגי של הנמל בשעת חירום, לעובדים שהמשיכו להגיע גם תחת איום הטילים, לתחרות הקשה מול הנמלים הפרטיים ולשאלת ההפרטה. לוי: “העובדים הבינו שזה המילואים שלהם, זו הדרך שלהם לתרום למדינה”
בזמן שמרבית הציבור פוגש את נמל אשדוד בעיקר דרך אוניות הענק הנראות מקו החוף, מאחורי השערים פועלת אחת התשתיות האסטרטגיות החשובות למשק הישראלי. הדברים מקבלים משנה תוקף דווקא בשנות המלחמה, שבהן נדרש הנמל להמשיך לפעול ברציפות גם תחת איום ביטחוני.
מנכ”ל נמל אשדוד, ניסן לוי, השתתף בכנס ירושלים ובשיחה אחד על אחד סיפק הצצה לאחריות המוטלת על הנמל ועל עובדיו. לוי התייחס לחשיבותה של הרציפות התפקודית, לתחרות מול הנמלים הפרטיים ולוויכוח סביב עתידו של הנמל כחברה ממשלתית.
לדבריו, אחת התובנות המשמעותיות ביותר שאליהן הגיע מאז כניסתו לתפקיד היא עד כמה פעילותו הסדירה של נמל אשדוד חיונית לתפקודו של המשק כולו.
“נמל אשדוד לא הפסיק לעבוד בשלוש השנים האחרונות, גם בתקופות שבהן עובדי הנמל פעלו תחת איום טילים”, אמר לוי. “מאוד הפתיע אותי כמה נמל אשדוד אסטרטגי למדינת ישראל. אנשים פה לא יודעים, אבל אם נמל אשדוד יעמוד מלכת, ואנחנו רואים נמלים שמפריעים להם לעבוד בעולם, מהר מאוד מדינת ישראל תרגיש את זה”.
“אם נמל אשדוד עוצר, מרגישים את זה מיד”
המשמעות של עצירת הפעילות בנמל, הסביר לוי, אינה מסתכמת ברציפים או באוניות הממתינות לפריקה. היא עלולה להגיע במהירות אל מפעלי התעשייה, רשתות השיווק ובסופו של דבר גם אל הצרכן הישראלי.
“לי זה לא היה ברור לפני שהגעתי, היום זה ברור לי מאוד”, אמר. “אם נמל אשדוד עוצר מלכת מרגישים את זה מיד בסופרים ובחברות התעשייתיות. לכן, כאחריות לאומית, אנחנו חייבים להמשיך כל הזמן לעבוד ולא לעצור אף לא לרגע”.
האמירה הזו ממחישה את מעמדו הייחודי של הנמל. מצד אחד מדובר בחברה עסקית שנדרשת להתחרות, להתייעל ולהציג רווחיות. מצד שני, בשעת חירום היא הופכת לחלק משמעותי ממערך החוסן הלאומי של ישראל.
“העובדים הבינו שזה המילואים שלהם”
לוי ביקש להעניק קרדיט מיוחד לעובדי הנמל, שלדבריו המשיכו להתייצב לעבודה גם כאשר האיום הביטחוני הפך מוחשי.
“בתקופת המלחמה, כשעפו פה טילים מעל הראש, היית בטוח שהעובדים לא יתייצבו. הפוך”, סיפר. “הם הבינו שזה המילואים שלהם, זו הדרך שלהם לתרום למדינה”.
לדבריו, העובדים הבינו כי המשך פעילות הנמל אינו עוד יום עבודה שגרתי, אלא משימה בעלת משמעות לאומית.
“דיברנו על אחריות לאומית, זו בדיוק האחריות הלאומית של העובדים להבין את הצורך שהם חייבים להמשיך לעבוד. אין צורך של מדינת ישראל, לא משנה מה הוא היה, שנמל אשדוד לא בא ואמר: הנני, אני כאן. זו אחריות לאומית”.
תחרות קשה מול הנמלים הפרטיים
אלא שהמציאות הביטחונית היא רק חלק מהאתגר. במקביל נדרש נמל אשדוד להתמודד בשוק תחרותי מול נמלים פרטיים חדשים, שפועלים במבנה עסקי שונה.
לוי אינו מסתיר את הקושי.
“אנחנו שוברים שיאים מבחינת התוצאות, על אף ההפרעה של כל העסק הביטחוני”, אמר. “אנחנו נמצאים בתחרות עזה ולא פשוטה מול נמלים פרטיים הרבה יותר יעילים”.
מבחינת הנהלת הנמל, זהו אולי אחד המבחנים הגדולים ביותר לשנים הקרובות: להוכיח שחברה ממשלתית ותיקה מסוגלת להתחרות בשחקנים פרטיים, להתייעל, לשפר ביצועים ובמקביל לשמר את האחריות הלאומית המוטלת עליה.
ומה לגבי הפרטה?
אחת הסוגיות המרכזיות המלוות את נמל אשדוד לאורך השנים היא שאלת ההפרטה. לוי הבהיר כי כמנכ”ל החברה ההחלטה אינה בידיו.
“הפרטה זו לא שאלה של מנכ”ל אלא של בעלים”, אמר. “אם מדינת ישראל תחליט שהיא רוצה להפריט, בבקשה”.
עם זאת, כאשר נשאל לדעתו כאזרח, הציג עמדה זהירה הרבה יותר.
“אולי בעוד שלושים שנה נמל אשדוד צריך להיות מופרט”, אמר לוי, והסביר כי לשאלת הבעלות על נמל יש משמעות החורגת משיקולים כלכליים בלבד.
“נמלים הם שחקנים גיאופוליטיים משמעותיים מאוד בין מדינות. מדינה ללא נמל היא מדינה בבעיה. מדינה שלא יכולה לשלוט על מה הנמל הזה יעשה ולאן הוא יתפתח היא בבעיה”.
לכן, לדבריו, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית, יש היגיון בהותרת נמל אשדוד בידי המדינה.
“לעת הזו אני מניח שמקבלי ההחלטות שקיבלו את ההחלטה שכרגע לא מפריטים את נמל אשדוד החליטו נכון”.
המבחן של נמל אשדוד: להצליח גם כחברה ממשלתית
לוי הציב למעשה רף ברור לנמל שאותו הוא מנהל. אם נמל אשדוד מבקש להישאר חברה ממשלתית לאורך זמן, עליו להוכיח כי בעלות ממשלתית אינה סותרת יעילות, תחרותיות ורווחיות.
“אני מקווה שאנחנו, על אף שאנחנו חברה ממשלתית, רצים כל כך מהר שאנחנו נוכיח שזה בסדר שאנחנו חברה ממשלתית, כל עוד אנחנו רווחיים ותורמים למדינה”, אמר.
דבריו של לוי בכנס ירושלים מחדדים את המציאות שבה פועל נמל אשדוד בשנים האחרונות. הוא נדרש להתנהל כחברה מסחרית לכל דבר, להתחרות מול נמלים פרטיים ולשפר ביצועים, אך ברגעי חירום מתברר שוב כי מדובר בהרבה יותר מעסק.
כאשר אוניות ממשיכות להיכנס, מטענים נפרקים והרציפים ממשיכים לפעול גם תחת איום טילים, הרציפות הזו מתגלגלת הרחק מעבר לגדרות הנמל. אל המפעלים, אל רשתות השיווק ואל המדפים בסופרמרקט.
ובמובן הזה, המסר המרכזי של לוי פשוט: הציבור אולי אינו רואה מדי יום את העבודה המתבצעת בנמל, אבל אם היא תיעצר, הוא ירגיש בכך מהר מאוד.
