החולמים באספמיה: הפוליטיקה האשדודית לא מוכרעת בסיסמאות נבובות אלא במספרים. כשנתיים לפני הבחירות לראשות עיריית אשדוד, תמונת הכוחות הפוליטית כבר מתחילה להתבהר. יש מי שממשיכים לחלום על כיסא ראש העיר, אך במציאות האלקטורלית של אשדוד, בריתות, גושים ומספרים חשובים הרבה יותר מהצהרות ומקמפיינים| פרשנות פוליטית מאת: אשדוד היום

הפוליטיקה האשדודית יודעת לייצר דרמות, כותרות, ספינים והכרזות כמעט מדי שבוע. אלא שמתחת לפני השטח, מסתתרת מציאות אחת פשוטה: הבחירות באשדוד אינן מוכרעות לפי מי צועק חזק יותר, מי מפרסם יותר שלטים או מי פעיל יותר ברשתות החברתיות. הן מוכרעות באמצעות מתמטיקה פוליטית קרה. מספרים.

במשך יותר משני עשורים, כמעט כל מערכת בחירות באשדוד מסתיימת באותה מסקנה. השחקנים משתנים, הרשימות מתחלפות, הכותרות נכתבות מחדש, אבל מבנה הכוחות הבסיסי של העיר נשאר כמעט זהה.

בבחירות האחרונות, נוספה הוכחה נוספת למה שרבים ידעו גם קודם, אך העדיפו להתעלם ממנו. הקשר בין ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי לבין משפחות אבוחצירא בעיר אינו קשר פוליטי רגיל. מדובר בקשר אישי, משפחתי וציבורי שנבנה במשך שנים ארוכות, תוך השקעה מתמשכת של אמון, כבוד הדדי ונוכחות בשטח.

במהלך השנים, היו מי שניסו לערער את הברית הזו. היו קמפיינים, היו ניסיונות לגייס גורמים שונים והושקעו, על פי הערכות, סכומי כסף גדולים מאוד (מיליונים!!!) בניסיון לשנות את המפה הפוליטית. בפועל, כל אותם ניסיונות הסתיימו באותה נקודה: הברית נשארה יציבה.

בפוליטיקה המקומית אין כמעט בריתות שמחזיקות מעמד לאורך זמן כזה. דווקא משום כך, מדובר באחד מנכסי הכוח המשמעותיים ביותר של לסרי.

המספרים שלא משתנים

כל מי שמנתח ברצינות את הפוליטיקה באשדוד חייב להתחיל מהנתונים.

הגוש החרדי, המונה כיום 11 מנדטים במועצת העיר, מורכב מחמישה מנדטים של ש״ס, ארבעה של אגודת ישראל ושני מנדטים של אשדוד התורנית.

מערכת הבחירות האחרונה הוכיחה פעם נוספת את מה שהפך כמעט לכלל ברזל בפוליטיקה האשדודית: מי שהמפלגות החרדיות אינן תומכות בו, מתקשה מאוד להגיע לכיסא ראש העיר. לעומת זאת, מועמד שנהנה מתמיכת הגוש החרדי מתחיל את המרוץ מעמדת זינוק שכמעט בלתי אפשרי להתעלם ממנה. משפחות אבוחצירא הן השולטות האמיתיות בשטח החרדי-ספרדי בעיר ולכן עם הקשר העמוק שיש ביניהן לבין ד״ר לסרי באמת שאין מקום לספק לעניין התמיכה שלהן בו בבחירות הקרובות. זו אינה רק שאלה של מספר הקולות. מדובר במערך פוליטי וארגוני משומן, בעל יכולת התגייסות גבוהה במיוחד ביום הבחירות. בזמן שהגוש החרדי מגיעים להצביע בשיעורים שחוצים את ה-90%, הגוש של העולים החדשים והוותיקים מגיעים גם הם בשיעורים מכובדים, יתר המצביעים מעדיפים ללכת לים או לביג פאשן ביום הבחירות ולא ממשים את זכות ההצבעה שלהם. הנתון הזה מעצים את יחסי הכוחות בין הגושים ומדגיש את ההבדלים.

הציבור דובר הרוסית ממשיך להצביע לפי המחנות שלו

לצד הגוש החרדי ניצב ציבור גדול נוסף, יוצאי ברית המועצות לשעבר.

כיום, הוא מיוצג בכתשעה מנדטים: ארבעה של אלי נכט, ארבעה של שמעון כצנלסון ומנדט אחד של סופה לנדבר.כפי שהיה במערכות בחירות קודמות, גם בעתיד צפויים רבים מבוחרי המגזר הזה להמשיך ולהצביע למועמדים המזוהים עם הקהילה. המשמעות ברורה: חלק משמעותי מהקולות הללו כלל אינם נמצאים במאבק הישיר מול ראש העיר, אלא מתחלקים בין מספר מועמדים. נכון להיום, צפויים להתמודד על ראשות העיר נכט וכצנלסון לא משום שמי מהם חושב שהוא יכול לנצח אלא זו התמודדות אסטרטגית לפיזור קולות שרק מחזק את  ד״ר יחיאל לסרי.

יתרון הפתיחה של לסרי

אם מחברים את הנתונים הפוליטיים הקיימים כיום, מתקבלת תמונה מעניינת וברורה כשמש.

11 מנדטים של הסיעות החרדיות.

2 מנדטים של רשימת ראש העיר.

מנדט אחד של משה בוטרשווילי, שלפי כל ההערכות צפוי לתמוך בראש העיר גם במערכת הבחירות הקרובה.

מנדט נוסף המזוהה עם אופיר לסרי.

ביחד מדובר בכ-15 מנדטים של תמיכה בראש העיר ד״ר יחיאל לסרי עוד לפני שהחלה מערכת הבחירות באופן רשמי וזה רק בסיס הכוח. אליו מצטרפים קשרים אישיים, שיתופי פעולה שנרקמו בקדנציה הנוכחית וגורמים נוספים שעשויים להרחיב את מעגל התמיכה.

האופוזיציה עדיין מחפשת נוסחה

בצד השני של המפה ניצבים כמה מועמדים ותיקים.

שמעון כצנלסון הוא מהפוליטיקאים המנוסים ביותר בעיר. הוא מכיר כל רחוב, כל שכונה וכל מוקד כוח פוליטי. גם אם סיכוייו להגיע לראשות העיר קלושים לפי תמונת הכוחות הנוכחית, קשה להאמין שיוותר על האפשרות להתמודד. מעבר לשאיפה האישית, עצם נוכחותו במרוץ משפיעה על חלוקת הקולות במגזר שאותו הוא מייצג ועל זה הוא לא מתכוון לוותר. מה גם שההתמודדות שלו מחזקת את ד״ר לסרי ומבחינתו להישאר הסגן זו הצלחה פוליטית.

אלי נכט נמצא במצב מעט שונה. הוא צעיר יותר ובוודאי מסתכל גם על מערכות הבחירות שאחרי זו הקרובה. יחד עם זאת, הקדנציה האחרונה לא סיפקה לו את הקפיצה הציבורית שרבים ציפו לה. להפך, יש הסבורים שמעמדו הציבורי אף נשחק, בין היתר בשל תפקודו בקואליציה והיכולת המוגבלת לבדל את עצמו מראש העיר.

גם במקרה שלו, אם יתמודד, הוא צפוי למשוך קולות בעיקר מתוך אותו ציבור שממילא אינו חלק ממאגר התמיכה הטבעי של לסרי. לנצח את המירוץ? לא הפעם; איחוד עם גלבר? ממש לא על הפרק ולא צפוי להיות (מבחינה אישית).

ומה עם הלן גלבר?

הלן גלבר כבר התמודדה פעמיים על ראשות העיר וצפויה, ככל הנראה, להתמודד גם בפעם השלישית.

אין ספק שהיא אחת הדמויות המזוהות ביותר עם האופוזיציה העירונית. היא פעילה, נוכחת ומנהלת מאבקים ציבוריים באופן עקבי. אלא שגם כאן עולה השאלה האם הפעילות הציבורית מתורגמת לכוח אלקטורלי.

בבחירות האחרונות התשובה הייתה שלילית. גם כיום, לפי יחסי הכוחות המוכרים בעיר, קשה לראות כיצד היא מצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית האלקטורלית שלה. בקרב גורמים פוליטיים נשמעת לא פעם השאלה האם ההתמודדות החוזרת נובעת מאמונה אמיתית שניתן לנצח, או מהיעדר אלטרנטיבה אחרת בתוך המחנה. גלבר היא יו״ר האופוזיציה עם 2 מנדטים יציבים אך קשה מאוד להמריא מהמקום הזה לעמדת ראש העיר. בטח לא כאשר המתמודד מולך מכהן בפקיד ויסגור 20 שנה כראש העיר עם בריתות שבלתי אפשרי לסדוק. ממש ככה.

לסרי השתנה והציבור הבחין בכך

אם יש גורם אחד שעשוי להכריע את מערכת הבחירות הבאה אפילו יותר מהמספרים, הרי שזה השינוי האישי שעבר ראש העיר.בקדנציות קודמות נשמעה שוב ושוב אותה ביקורת: לסרי מקצועי, אך מרוחק מהציבור.

נדמה, כי הוא הקשיב ולא רק הקשיב אלא אף מיישם את הביקורת הלכה למעשה (מי היה מאמין?).

בשנים האחרונות, ניתן לראות את ראש העיר מרבה להסתובב בעיר, להשתתף באירועים, להגיע לפתיחות, לפגוש תושבים, לשוחח איתם ולהיות נוכח כמעט בכל זירה ציבורית. זוהי לא רק אסטרטגיית יחסי ציבור.

זוהי תפיסה פוליטית, התבגרות פוליטית שמאפיינת חזק את הקדנציה הנוכחית. בפוליטיקה המקומית אנשים מצביעים קודם כל לאדם ורק אחר כך לרשימה. לסרי מבין זאת היטב ובשונה מאחרים, יודע לנתח כמה צעדים טובים קדימה.

מי שפוגש אותו באופן אישי מגלה אדם בעל זיכרון יוצא דופן, שיודע לזכור שמות, בני משפחה, אירועים אישיים וסיפורים ששמע גם לפני שנים. הוא שואל על בן שמשרת בצבא, מתעניין בילד שסיים לימודים או באם שהתמודדה עם בעיה רפואית. הפרטים הקטנים האלה אולי אינם מופיעים בסקרים, אבל הם בונים אמון ובבחירות מקומיות, אמון הוא לעיתים ההבדל בין ניצחון לבין הפסד.

הפוליטיקה של החיבורים

לצד הפעילות הציבורית, לסרי משקיע בשנים האחרונות גם ביצירת חיבורים פוליטיים.מי שעקב אחרי המערכת המקומית יכול היה להבחין בפיוסים, בשיתופי פעולה חדשים ובצמצום מוקדי עימות שהיו קיימים בעבר.

במקביל, פרויקטים עירוניים משמעותיים, השקעות בתשתיות, תנופת בנייה והצגת חזון לעיר יוצרים תחושה של המשכיות ויציבות, שני ערכים שבוחרים רבים מחפשים דווקא בתקופות של אי ודאות.

השורה התחתונה

חשוב להדגיש, כי בפוליטיקה אין ניצחונות מובטחים. שנתיים הן פרק זמן ארוך, אירועים בלתי צפויים יכולים לשנות את המפה, מועמדים חדשים עשויים להיכנס למרוץ ובריתות יכולות להשתנות.

עם זאת, נכון לעכשיו, מי שמביט על הפוליטיקה האשדודית בעיניים מפוכחות ולא דרך משקפי המשאלות, מתקשה להתעלם מהעובדות. ד”ר יחיאל לסרי פותח את הדרך למערכת הבחירות הבאה מעמדת יתרון משמעותית, המבוססת על גושים פוליטיים, בריתות ארוכות שנים, חיבורים חדשים ונוכחות ציבורית חזקה יותר מאי פעם.

כל מי שמבקש להחליף אותו יידרש לא רק לייצר קמפיין מוצלח, אלא קודם כל לשנות את המתמטיקה הפוליטית של אשדוד. נכון לעכשיו, זו המשימה הקשה ביותר בפוליטיקה המקומית.

קרדיט צילום: טים&odrey