שאלנו את הפרופ' שמר, יו"ר 'אסותא', אילו התאפשר לו ללחוץ על כפתור שהיה מחזיר אותו לאחור – לימים שלפני קבלת ההחלטה על הקמת בית החולים באשדוד שנקלע כבר כעת לגרעון תפעולי חמור המאיים על קיומו, מה היה עושה? * התשובה הצליחה להפתיע.
הימים הללו אינם קלים לבית החולים 'אסותא אשדוד', על אחת כמה וכמה למי שעומד בראשו, מי שהוביל את קבלת ההחלטה על הקמת בית החולים באשדוד ומי שמלווה אותו מאז נוצקה היציקה הראשונה באדמה החולית ועד לרגע הזה – שבו הכותרות מתחרות ביניהן עד כמה עגום מצבו הפיננסי של בית החולים, שמתמודד כבר כעת, בשנה הראשונה לקיומו, עם גירעון תפעולי חמור של 150 מיליון ₪. גירעון, שאם המדינה לא תתעשת והיא לא תגדיל את מספר המיטות בבית החולים, הוא רק ילך ויעמיק.
וברגע הזה, בימיה החשובים של תחילת השנה, אנו תופסים את הפרופ' שמר לשיחה. אילו יכולת, אנו שואלים אותו, להחזיר את הגלגל אחורה. ללחוץ על כפתור שהיה מאפשר לך לחזור אחורנית בזמן, ולהגיע לצומת שבו קיבלת את ההחלטה על הקמת בית החולים באשדוד. עם יד על הלב, איזו החלטה היית מקבל?
"השאלה הזו בהחלט מעסיקה אותי" הוא עונה, "אך התשובה שלי ברורה ואין לי כל ספקות: אילו יכולתי לשוב לאחור, הייתי מקבל את אותה החלטה, לא משנה אפילו פסיק ממנה. גם אילו הייתי יודע מראש כבר אז, לפני 6 שנים, שבאלול של שנת תשע"ח נעמוד במצב זה שבו מתמודד בית החולים עם גרעון תפעולי כה גדול – הייתי הולך על אותה החלטה ויוצא לדרך. בית החולים באשדוד היה קם. ויתירה מזאת: דווקא משום שאני רואה היום את בית החולים ואת מה שהוא מחולל, אני מודע לכך כמה ההחלטה הזו הייתה נכונה".
מדוע? משום שהפרופ' שמר, בראש ובראשונה ולפני ואחרי הכל, הוא רופא. וכרופא, השיקולים שלו הם אחרים, שונים בתכלית.
"מאז נפתח בית החולים, לפני שנה אחת בלבד, בית החולים הזה זכה להציל את חייהם של כמה מתושבי אשדוד, רק בשל מיקומו ברדיוס הנוכחי – בתוך תחומי העיר אשדוד. הדוגמאות הללו הן רבות, החל מאשה שהגיעה לכאן עם קרע ברחם, בלי סימנים חיצוניים, כאשר לולי האבחון והטיפול המהיר שקיבלה היא לא בטוח שהיתה מגיעה בחיים לבית החולים ה'קרוב' ביותר שנמצא במרחק של 30-40 דקות נסיעה מכאן, וכלה בכמה מקרים של חולי לב או ארועים מוחיים, שכיום הם חיים ומהלכים רק משום שהם זכו לטיפול מהיר ומציל חיים, תוך דקות אחדות מרגע קרות הארוע".
"את האירועים הללו" הוא מוסיף, "לא יכולתי לצפות באותם רגעים שבהם עמדנו בפני קבלת ההחלטה על הקמת בית החולים. רק היום, לאחר שהם קרו וקורים, אנו יכולים להסתכל על העבר ולומר: הנה, הקמנו את בית החולים הזה כשאנו עומדים בלוח הזמנים שנחשב לבלתי אפשרי, והוא זכה להציל חיים. והוא עוד יציל בע"ה חיים רבים. אז איזה שיקול יכול לגרום לכך שהיינו מקבלים החלטה אחרת?"
כך שמבחינתו, אין כאן כל שאלה. "גירעון תפעולי? בור תקציבי? השיקולים הללו אפילו לא תופסים מקום במערך השיקולים. דווקא היום אנו רואים בכל יום כיצד אשדוד נחשבה ל'פריפריה רפואית'. תושבים רבים סבלו מהזנחה בריאותית רק משום שלא היה להם בית חולים סמוך, וההיטלטלות לבית חולים מרוחק גרמה להם לוותר או לדחות בדיקות נחוצות או טיפולים חשובים. פתיחת בית החולים היא ברכה למדינה ומתנה ענקית לבריאותם של תושבי העיר. בכל יום שאנו כאן אנו מצילים חיים ומשפרים איכות חיים של מטופלים רבים, אז איך אתה מעלה בדעתך שהיינו מקבלים כל החלטה אחרת? זו בדיוק ההחלטה שהיינו מקבלים, גם אם הגירעון היה גדול יותר…"
ולסיום הוא חושף אנקדוטה יפה. "ישבתי בדיוק היום לשיחה על כוס קפה עם אסף. אסף הוא סטז'ר, מתמחה העושה את ההתמחות שלו בבית החולים, הוא סטודנט מוכשר שעוד יהיה ביום מן הימים רופא מעולה. במקרה יש בינינו קרבת דם, הוא בני.
"אז בבית אין לנו מספיק זמן להיפגש, אך כשהגעתי לכאן מצאנו כמה דקות שבהן יכולנו לפטפט קצת. אך עד שמצאנו את הדקות הללו, כבר היה מי שהגיע להפריע. היה זה מטופל של אסף, פציינט שטופל במחלקה שבה הוא עובד, והוא, שלא מכיר אותי כלל לא כיו"ר 'אסותא' ולא כאביו של אסף, מצא בדיוק אז את הזמן להודות. הוא היה נרגש, ולא פסק מלהודות על הטיפול שקיבל, ובעיקר על היחס, האווירה, הרוח הייחודית שמנשבת במקום הזה. 'המקום הזה הוא מקום אחר', אמר, 'הוא לא כמו כל בית חולים. זו רפואה אחרת לחלוטין'.
"וכשאתה שומע את המילים הללו, פעם אחר פעם, האם אפשר בכלל לחשוב על קבלת החלטה אחרת?"
הפרסום הינו טור דעה מאת עורך 'אשדוד בכותרות'
