נסיעת האנדלוסית והמרכז לפיוט לחו״ל, בהשתתפות ראש מנהל החינוך יהודית ביטון בתפקידה כדירקטורית, מעלה שאלות על שקיפות, עלויות ותועלת לתושבים| אשדוד היום

בעוד התזמורת האנדלוסית והמרכז לפיוט ושירה מופיעים בבמות בפריז, באשדוד תוהים מדוע אין מספיק עדכון לציבור וכיצד מצטרפת לנסיעה גם ראש מנהל החינוך, יהודית ביטון, בתפקידה הנוסף כדירקטורית. שאלות רבות, תשובות- עדיין אין.

מסע לפריז. שקיפות- פחות

לכאורה, הופעה של התזמורת האנדלוסית והמרכז לפיוט ושירה בפריז הייתה אמורה להיות סיבה לגאווה עירונית. כותרת נוצצת, תמונות מרשימות ומסר מעודד מתרבות מקומית שיוצאת לייצג את אשדוד על הבמות הגדולות בעולם.

אבל בפועל, מסתבר שמישהו במרכז לפיוט החליט שמוטב להצניע את הסיפור. לא פרסום, לא הודעה, לא תמונה- כלום. למעט הודעה עמומה בפייסבוק של המרכז לתרבות אנדלוסית, שלא אומרת הרבה, שום מידע לא נמסר, לפחות לא למערכת אשדוד היום. הציבור, זה שמממן חלק לא קטן מהתקציבים של הגופים הללו, נשאר לגמרי מחוץ לתמונה.

זו שאלה ציבורית מהותית. כשהעמותות, למרות היותן עצמאיות פורמלית, נהנות מתקציבים עירוניים נדיבים, מצופה מהן לכל הפחות לעדכן. לא להסתיר. לא למדר. לא לפעול כאילו מדובר ביוזמה פרטית של שני חובבי מוזיקה.

פעם הייתה גאווה. היום? דממה

קשה שלא להיזכר בימי מוטי מלכא, אז כל נסיעה לחו״ל לוותה בעדכון מסודר, תמונות, דפי מידע ואפילו כתבות ייעודיות. הייתה גאווה. היו הישגים. הייתה שקיפות. אז אם ההופעה בפריז כל כך מכובדת, למה לא מתגאים? ולמה שהציבור לא יידע? מה בדיוק יש כאן שצריך להסתיר?

איפה יהודית? יהודית בפריז.

כובע שני ונסיעה אחת שמעלה הרבה יותר משאלה

הסיפור לא נגמר בתזמורת. לצדה של המשלחת, יצאה גם הגב׳ יהודית ביטון, ראש מנהל החינוך החדשה בעיריית אשדוד. ביטון, שמוערכת על ידי רבים בעיר על עבודה מסורה ויסודית בחודשים האחרונים, מחזיקה גם בכובע נוסף: דירקטורית בתזמורת האנדלוסית.

ופה מתחילות שאלות משמעותיות:

• האם ראוי שלראש מנהל החינוך יהיה תפקיד נוסף, ועוד בעמותה המתוקצבת מכספי העירייה?
• האם לא נכון שתתמסר באופן מלא למערכת חינוך שנמצאת בעיצומה של רפורמות, מחסור בכוח אדם ואתגרים עמוקים?
• מה בדיוק תרומתה המקצועית למשלחת? היא אינה מנגנת, אינה שרה, אז מה תפקידה שם? מדוע נסיעתה הכרחית?
• ובעיקר: מה העלות לציבור? כמה שילמנו על הנסיעה, על הטיסות, על הלינה?

שאלות פשוטות, לגיטימיות ומחויבות המציאות כשמדובר בתפקיד ציבורי בכיר. יהודית, אגב, טרם העבירה את תשובותיה לשאילתא שהוגשה לה בנושא וככל שתעביר, הרי שתגובתה תוכנס במלואה.

הציבור שואל. הממונים שותקים

אם כל זה לא מספיק, נשאלת השאלה הגדולה מכולן: למה לא עדכנו את הציבור מראש? למה הנסיעה הזו רק נחשפה במקרה?

מדוע לא פורסם כל מידע רשמי, לא מהמוסדות התרבותיים, לא מהעירייה ולא מהממונים? שאילתות הועברו למרכז לפיוט, לתזמורת ולגורמים הרלוונטיים בעירייה, אך בשלב זה לא התקבלה שום תשובה.

הציבור מחכה. הציבור זכאי לדעת. הרי בסופו של דבר, תקציבי התרבות אינם כסף פרטי, אלא כסף ציבורי. ואמון הציבור נשען בראש ובראשונה על שקיפות.

עמותות ו״יתרון״ מובנה בחוסר שקיפות

מעבר לכל סימני השאלה, חשוב להבין פרט מהותי: התזמורת האנדלוסית והמרכז לפיוט ושירה פועלות כעמותות. הדבר מעניק להן יתרון בירוקרטי מובהק: נסיעות לחו״ל אינן דורשות אישור של מועצת העיר, גם כשהעמותות מתוקצבות בכסף עירוני. במילים פשוטות, ניתן לארוז מזוודה, לעלות על מטוס ולהשאיר את ציבור התושבים בלי מידע, בלי דיווח ובלי הסבר. הכל חוקי, אבל רחוק מלהיות שקוף. יכול להיות, שכאשר ישובו מהנסיעה יגיע איזה עדכון מאוחר, אך נכון לרגע זה, לא פורסם כל פרט, לא לגבי עלויות, לא לגבי מטרות, ולא לגבי נוכחותם של גורמים עירוניים. הציבור נשאר בחוץ, והעמותות נהנות מהשקט.

בשורה התחתונה

התזמורת האנדלוסית בחרה לנסוע לפריז. כבוד. אבל הדרך שבה זה נעשה, בשקט לא מוסבר, בלי עדכון, בלי הסבר, רק מעוררת עוד ועוד שאלות. אם זה לא מספיק, יציאתה של ראש מנהל החינוך במסגרת תפקידה הנוסף רק מחדדת את הצורך בבדיקה ובהבהרה לציבור. עד שהממונים יטרחו להגיב, תושבי אשדוד נותרים עם סימן שאלה גדול וזה, ככל הנראה, החלק הכי פחות מוזיקלי בכל הסיפור הזה.

כפיים לתזמורת!