לא מוחקים זיכרונות, שמרו לנו על רחוב יהודה המכבי| טור דעה מאת: חבר מועצת העיר דוד אסייג

אני כותב את המילים האלו מתוך הלב. לא כחבר מועצת העיר בלבד, אלא כילד שגדל כאן באשדוד, רובע ו' , רחוב יהודה המכבי 1509/15. הרחוב הזה הוא לא רק כתובת הוא בית. זה המקום שבו גדלתי, צחקתי, נפלתי וקמתי. המקום שבו הכרתי חברים שהפכו למשפחה. המקום שבו למדתי את השיעורים הראשונים על חברות, כבוד, ערכים ואהבת הזולת.
כל פינה ברחוב הזה מספרת סיפור. כל אבן ומדרכה שעליה ישבנו שעות עם שקיות גרעינים וגוגויים. החצר של בית ספר שקמים, שבה למדנו לשחק כדורגל עד אובדן נשימה.
ריח הקפה של קפה ניסים הפינתי, המכולת של יצחק הגרוזיני עם החיוך  וחנות למכירת ספרים  של בן דוד ורפאל. רחוב שהיה קהילה חיה, לא רק בתים.
ההצעה להחליף את שמו של רחוב יהודה המכבי היא לא עניין סמלי. זו פגיעה עמוקה בזיכרון הקולקטיבי  בחוויות של מאות משפחות, של אלפי אנשים שגדלו כאן ובנו כאן את חייהם. שם הרחוב הוא לא סתם שלט מתכת. הוא מפתח לאלבום ילדות שלם.

הוא סמל של זהות, זה כמו להחליף שם של עיר. אף אחד לא היה מעלה על דעתו לשנות את השם אשדוד, נכון?
אז למה כאן זה מותר?

אין סיבה אמיתית, רק רצון לרצות מגזר מסוים.

הדבר שהכי כואב לי הוא שאין כאן סיבה מהותית. אין חיבור היסטורי מובהק, אין דרישה ציבורית רחבה, אין הצדקה אמיתית. התחושה שמתקבלת היא שהמהלך הזה נועד לרצות קבוצה מסוימת על חשבון אחרים.

ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה: לא ייתכן לכאורה לתעדף אוכלוסייה אחת על פני אחרת, רק כי זה נוח פוליטית. אנחנו, כל תושבי אשדוד, צריכים להיות שווים בעיני העירייה. הרחוב הזה שייך לכולנו, לא למגזר כזה או אחר.

יש עוד דרכים להנציח, בלי למחוק עבר

אם רוצים להנציח את האדמו"ר, אני הראשון לתמוך. הוא דמות גדולה, חשוב שנזכור אותו. אבל יש כל כך הרבה דרכים לעשות את זה בלי לפגוע בתושבים: אפשר להעניק את שמו לרחוב חדש בשכונה חדשה, אפשר לקרוא על שמו פארק, מוסד חינוך, בית כנסת.

אפשר לבחור את הרחוב שבו הוא חי ולכבד את מורשתו שם. יש אינספור אפשרויות יצירתיות אבל לא על חשבון הזיכרונות של ילדים רבים ומשפחות רבות שגדלו כאן ולא על חשבון קהילה שלמה שחייה שזורים ברחוב יהודה המכבי .

פנייה לראש העיר

כחבר מועצת העיר וכאדם שנולד וגדל באשדוד, אני פונה אליך ישירות, ראש העיר: אל תאשר מהלך שפוגע בתושבים.
אל תיתן יד להחלטה שמוחקת חוויות ילדות, שגורמת לקרע מיותר בין קהילות. קיבלתי מאות פניות מתושבים שמרגישים שהלב שלהם נשמט. אנחנו עיר צעירה, צומחת, יש לנו עתיד מזהיר, יהיו עוד רחובות, עוד שמות, עוד הזדמנויות לכבד את כל גדולי הרוח והקהילה אבל כאן  במקרה הזה הכבוד צריך להיות כפול: גם לאדמו"ר וגם לתושבים. רחוב זה לא רק כתובת. רחוב זה זיכרון. רחוב זה אנחנו.  חוויה שאזכור לעולם

מפגש עם האדמו"ר- חוויות ילדות שנחרטו בלב

אני זוכר היטב את הישיבה הקטנה שמול הבית, שלד בבנייה שנמשך שנים, שהפך למוקד מפגש יומי לילדי השכונה. בכל צהריים היינו נפגשים שם, לומדים שיעורי תורה עם מסרים לחיים, מחכים לרגעים מיוחדים בהם זכינו לראות את האדמו"ר. פעם בחודש הוא היה מגיע, עוצר לשיחה, נותן מילה טובה, מלטף את הראש של כל ילד כאילו היה בנו. זה לא רק שם, זו זהות, זו ילדות, זה אנחנו.

יותר מ־40 שנה עברו, אבל אני בטוח בזה, לו היינו יכולים לשאול את כבוד האדמור זצ"ל  היום, הוא היה אומר:
"אל תמחקו את הזכרונות של ילדי השכונה . אל תשנו שם רחוב שמגלם בתוכו ילדות, קהילה ואהבה."

צילום: אריק ג׳ורנו לאשדוד היום