היום הוכרזה שביתה כללית ברחבי הארץ תחת הכותרת “למען השבת החטופים”. אלא שבעיר אשדוד בחר ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי להציג את המהלך באופן שונה: לא כשביתה, אלא כ”נקדיש את הפעילות העירונית למען השבת החטופים”

ההבדל הסמנטי הזה אינו מקרי, הוא משקף רצון מובהק של ההנהגה המקומית להתרחק מהגדרות חדות מדי, אולי מחשש לזיהוי עם מחאה פוליטית נגד הממשלה.

קולות נגד: האב השכול יהושע שני יוצא חזיתית

מי שלא מנסה לעדן את דבריו הוא יהושע שני, אביו של סרן אורי מרדכי שני הי”ד שנהרג בקרבות בשמחת תורה ויו”ר פורום הגבורה המאגד מאות משפחות חללי מלחמת חרבות הברזל. שני תקף בחריפות את מהלך השביתה המתוכנן מחר ואמר:

“כל מי ששובת מחר או תומך בשביתה למעשה, הוא יותר נגד הממשלה מאשר בעד השבת החטופים. רק עם נצחון השכל הישר על הרגש ננצח ונשיב את כל החטופים”.

דבריו של שני מציפים את השסע הציבורי סביב המאבק: האם מדובר במחאה אמיתית למען החטופים, או בצעד פוליטי שמטרתו לערער את הממשלה.

בין רגש לשכל והציבור נקרע באמצע

המאבק הציבורי להשבת החטופים הוא מהלך מאחד ברמה הרגשית אך מפלג ברמה הפוליטית. בעוד משפחות רבות רואות בשביתה דרך להפעיל לחץ, אחרים, ובהם פורום הגבורה, טוענים כי מדובר בפעולה שמשרתת אג’נדה פוליטית יותר משהיא מסייעת להשבת יקיריהם.

אשדוד, שנמצאת בין ערי החזית המובילות במעורבות האזרחית, מציגה דוגמה מעניינת: הנהגת העיר מנסה להציג את ההשתתפות כמהלך ערכי-חברתי בלבד, מבלי להיקלע לעימות עם הממשלה. האמנם כך?

קרב הגדרות, לא רק קרב אידיאולוגי

הוויכוח על המונח “שביתה” מול “פעילות למען החטופים” ממחיש עד כמה הסוגיה טעונה ומורכבת. המאבק על החטופים הפך לזירת מאבק נוספת בין רגשות הציבור לבין השיקולים הפוליטיים. בסופו של דבר, השאלה הגדולה שתישאר פתוחה היא האם המהלך ישפיע על מקבלי ההחלטות או שייזכר כמהלך סמלי בלבד, שנחטף בעצמו בידי השיח הפוליטי.