טור דעה מאת: אנונימי (השם שמור במערכת)

כשהממסד בוגד החובה שלנו היא לזעוק.

אל תקראו לזה "סיור פתע". אל תעטפו את זה בסיסמאות על "אפס סובלנות". מה שקרה ברובע א' באשדוד איננו תקלה זו שיטה.

📍 שיטה של רמיסת האדם.
📍 שיטה של בגידה באלו שנלחמים בחזית המקומית.
📍 שיטה של הקרבת הישרים כדי להגן על המושחתים.

מנהל הרובע רמו ברגיג לא פקיד אפור. לא אחד שמבזבז זמן על קפה ומאפה במזגן. זה אדם עם סיפור. לוחם. הלום קרב. אדם שנתן מעצמו בלב, ברגליים, בשטח. והממסד? הוא הפך אותו לקורבן. לינץ' פומבי.
רק כי לא יישר קו. רק כי סירב לשתוק מול ההזנחה.

וככה זה עובד. כשהלב גובר על פוליטיקה, המערכת שולפת סכין. גם רמו עצמו כשהזהרנו אותו, כשראה את זה קורה לאחרים אמר "לי זה לא יקרה". אבל היום זה קרה לו. מחר זה יהיה כל אחד מכם.

אז מה באמת הוא עשה? העז להיות שונה? לפעול מהלב? לשרת מתוך שליחות?

איך ייתכן שזה שתרם, זה שנעדר שוב ושוב למילואים, זה שהלך עם הראש בקיר בשביל הציבור דווקא הוא נסקָל? ואותם מנהלים כושלים, חמימים ומוגנים ממשיכים בשקט כאילו כלום? כי זו לא טעות. זו שיטה. שיטה של פחד. של הסתרה. של ציד מכוּון.

📌 שיטה שממחזרת אשמים כדי להסתיר את הריקבון האמיתי.
📌 שיטה שמחסלת כל אדם שמזכיר להם מה זה יושרה.

זה הסימן שלנו: להתעורר. לא עוד פחד. לא עוד שתיקה. לא עוד תקווה נאיבית שזה יחלוף.

היום זה רמו מחר זה אתה.

מי שלא מדבר- שותף. מי שלא מוחה- נותן יד לבגידה. מי שבוחר לשתוק- מאשר את הרקבון.

אני לא שותק.
אני לא מוותר.
רמו אתה לא לבד.
אני עושה את המחאה הקטנה שלי
תודה רבה לתמי אברהמי שפרסמה את זה לציבור , כי הציבור הוא הריבון והוא יחליט מה יהיה איתך . אני מביע את המחאה שלי.

וזה לא עוד פוסט. זו זעקה. זו מחאה. זו מלחמה.

ביחד לא כקלישאה אלא כמציאות. ביחד נעמוד. ביחד נגן. ביחד ננצח. לא ניכנע. לא נשתוק. לא נברח.
כתף אל כתף מול השיטה.
מול הפחד. מול הבגידה.
עד שהצדק יחזור, לא נוותר.
רק ביחד ננצח, בע״ה, זו לא סיסמה.

בתמונה: רמו ברגיג, ראש מנהלת רובע א׳