שורת מחדלים חמורים, הזנחה מתמשכת ברבעי העיר, השעיות עובדים ופיטורים מתוקשרים: שלמה רוטנברג, ראש מינהל התפעול, ממשיך לכהן בתפקידו בעלות של עשרות אלפי שקלים מדי חודש מכספי ציבור, באין מפריע כאילו אין דין ואין דיין. במקום לקחת אחריות, הוא בוחר להטיל אשמה על הדרג הזוטר, להסיט את הזרקור מהכישלון הניהולי המתמשך ולהתעלם מהנחיות ברורות של נבחרי ציבור. דפוס התנהלות כוחני, מתנשא ובלתי שקוף, שמעלה את השאלות: האם רוטנברג רואה את עצמו מעל המערכת? האם תופעת ה״דיפ-סטייט״ הגיעה גם למנהל התפעול בעיריית אשדוד?

טור דעה מאת: אשדוד היום 

שלמה רוטנברג מכהן זה כ-15 שנה כראש מינהל התפעול בעיריית אשדוד, לאחר שחרורו לפנסיה מצה”ל משירות ארוך בקבע. במרוצת השנים, הפך לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בעירייה, אך גם לאחת ממעוררות הספקות שבהן. בעודו עומד בראש מינהל רב-תקציבי, רווי סמכויות ועתיר עובדים, מחדלים מצטברים עוברים תחת אחריותו מבלי שהוא יידרש לתת את הדין, כאילו היה חסין מביקורת ציבורית ומקצועית.

מעל פני השטח מתעוררת תחושה מטרידה: ככל שמתרבות הכותרות על כישלונות במנהל התפעול בראשותו של רוטנברג: מצלמות נסתרות, פיטורי עובדים, השעיות המוניות והזנחה קשה בשטח, כך גובר השקט סביב פועלו ״המקצועי״ של האדם שאמון על הניהול הכולל. השבוע, למשל, דווח על השעיה קולקטיבית של כל צוות מנהלת רובע א’. תגובה חסרת תקדים, דרמטית ואולי גם פופוליסטית. אך השאלה האמיתית היא: היכן האחריות הניהולית של רוטנברג עצמו?

הבעיה היא לא רק ברובע א’

אין חולק על כך, שהתמונות מרובע א’ קשות לעין. אך האם רק שם קיימת הזנחה? האם מנהל התפעול, מתוקף תפקידו, אינו אחראי על כל רובעי העיר: מרובע א’ ועד רובע ט”ו, כולל אזור התעשייה, הרבעים הוותיקים והחדשים גם יחד?

הציבור נדרש לשאול: מדוע סיור פתע של ראש העיר ומנכ”ל העירייה מתקיים רק ברובע אחד? האם אין פסולת מצטברת, מדרכות מתפוררות, גינות עזובות ואי סדר גם ברובע ו’, ברובע ג’ או ברובע ב’? ומה לעניין איזור התעשייה, שמי שנכנס אליו עלול להתבלבל ולחשוב שמא נכנס למדינת עולם שלישי? כל תושב בעיר יוכל להעיד בעצמו על עזובה בכניסה לבניינים, ליקויים בתאורה הציבורית או תחזוקה לקויה של תשתיות והכול אל מול עיניו המשתאות של ראש המינהל שלמה רוטנברג, האמון בדיוק על הנושאים הללו.

האחריות המקצועית והמחדל

לרשותו של רוטנברג עומדים תקציבים משמעותיים מדי שנה. בהתאם להוראות ראש העיר ומנכ”ל העירייה, נקבעת תכנית עבודה מסודרת. אם תכניות אלו היו מתורגמות לעבודה מקצועית בשטח, הרי שתמונות ההזנחה לא היו שבות ומופיעות, בוודאי לא בעוצמה הזו. השאלה המתבקשת היא: האם התקציבים מוקצים נכון? האם העבודה מתבצעת לפי סדרי עדיפויות מקצועיים או אינטרסים אחרים?

ובינתיים, מי שנושאים בתוצאות הם העובדים הזוטרים בשטח. מי שמפוטרים, מושעים או “מוזמנים לשימוע”, הם לא הבכירים שמקבלים החלטות ובידיהם התקציבים והיכולות האמיתיות, אלא הפקידים הפשוטים, אלה שעובדים לעיתים בתנאים קשים ובשכר לא מתקרב לזה של הבוסים שלהם.

האם מדובר בהפניית זרקור או בהסחת דעת?

האם ייתכן שרוטנברג מנסה להסיט את הביקורת מעליו דרך השעיות ופיטורים מתוקשרים? האם העובדה שראש מנהלת רובע א’, רמו ברגיג, הושעה לאחר שנים של עבודה מוערכת בעירייה, לרבות שירות מילואים ממושך והתמודדות עם פוסט טראומה, אינה אלא ניסיון לייצר שעיר לעזאזל ולהרחיק את הפוקוס מהאחראי האמיתי? בנוסף, רוטנברג נוהג להתעלם מבקשותיו של חבר מועצת העיר הממונה על מנהל התפעול, מר דוד אסייג (פירוט על כך, בכתבות הבאות).

התנהלות כזו מעוררת תהיות עמוקות. האם רוטנברג רואה את עצמו מעל חברי המועצה, מעל נבחרי הציבור? האם הוא מתעלם מבקשות והנחיות ברורות של ממוניו, כמו חבר המועצה דוד אסייג, מתוך שכנוע פנימי שהוא לבדו “יודע טוב יותר”? חלופת מיילים שהגיעה לידי המערכת מחזקת את החשד הזה ומציירת דפוס התנהלות שעל פניו עלול להראות כאילו איבד קשר עם המבנה הדמוקרטי והניהולי התקין או לפחות יש לו שאלות ותהיות לגביהם.

“דיפ סטייט” עירוני?

קשה להתעלם מההשוואה, מקוממת ככל שתהיה, למצב ברמה הלאומית: בדיוק כפי שראש הממשלה נתניהו מאשים את ה”פקידים” הבכירים במדינה ביצירת דיפ סטייט עצמאי הפועל מעל ראשה של ממשלה נבחרת, כך נשאלת השאלה: האם באשדוד הולך ונרקם מנגנון עצמאי, בירוקרטי, החי לפי חוקים משלו ומסרב להיכנס למסגרת של אחריות ניהולית שקופה?

אחרי שירות צבאי ארוך וכמעט שני עשורים בתפקיד עירוני רגיש, הייתכן שמה שנדרש מאיש מקצוע אחראי הוא דווקא לפרוש בכבוד? הציבור לא צריך לשלם את מחיר השחיקה.

שלמה רוטנברג פרש מצה”ל לפני שנים רבות ופתח בקריירה אזרחית שנמשכת כבר למעלה מ-15 שנה כראש מינהל התפעול בעיריית אשדוד. עם כל ההערכה לעברו הביטחוני, עולה השאלה האם אדם בגילו המתקדם ובמצב תפקודי שמתאפיין בשגרה בירוקרטית ומנותקת מהשטח, מסוגל באמת להוביל את התחום התובעני הזה. המציאות העירונית מראה אחרת: הזנחה ברבעים, תקלות תפעוליות סדרתיות, נתק עם הציבור, עובדים ממורמרים ותגובות לא עקביות שמעידות על בלבול ניהולי עמוק. ייתכן שדווקא עכשיו, לאחר שנים של עשייה, זה הרגע הנכון לפרוש בכבוד ולהעביר את המושכות לידיים רעננות, מקצועיות וקשובות יותר. העיר אשדוד ראויה למישהו שיודע לא רק לנהל, אלא גם לשאת באחריות.

הציבור רואה, הציבור מבין

הציבור איננו טיפש. הציבור רואה את המחדלים בשטח, חש אותם מדי יום ליד ערימות האשפה, נושם את ההזנחה הסביבתית בכל פינה. הציבור גם מבין היטב מי אמור לתת מענה ומי לא. אצל מי התקציבים ואצל מי הסמכות האמיתית חונה. ברגע שמנהל התפעול, הגוף שאחראי לרווחת התושבים והסביבה ברמה היומיומית, נכשל פעם אחר פעםף אין ברירה אלא להציב מראה מול פניו של העומד בראשו.

מר רוטנברג, המקצועיות שאתה מניף כמגן פשוט לא עומדת במבחן התוצאה. הגיע הזמן להפסיק להאשים את הזוטרים ולהתחיל לבדוק לעומק את מי שמקבל את ההחלטות. לעיר כמו אשדוד, העיר השישית בגודלה בישראל, מגיע ניהול תפעולי ראוי, שקוף, אחראי ובעיקר: כזה שמבין שהוא משרת ציבור ונותן כבוד לנבחרי הציבור, לא שולט בהם.

המשיכו לעקוב!