עשרות הורים וילדים נדחסו למופע ילדים צפוף בחום הכבד ברחבת העירייה, עם הצללה חלקית, לא יעילה ולא בטיחותית וללא מקומות ישיבה. אפילו מנכ״ל החברה העירונית, אורן טוויל, נאלץ לעמוד בצד בלי כיסא, בלי מענה, ובעיקר בלי תכנון | אשדוד היום
עשרות ילדים והורים נדחסו למופע צפוף בחום כבד, כמעט בלי צל או מקומות ישיבה. שבוע הספר? אולי. אבל הספרים נשארו לבד. ושום דבר לא מרגיש תרבותי בעמידה ממושכת ובאיחור לא אופנתי של כחצי שעה במופע ילדים.
רחבת העירייה באשדוד הפכה אתמול (שני) לזירה רותחת לא רק במובן המטאפורי. באירוע שנערך כחלק מאירועי “שבוע הספר”, הופעל מופע לילדים בגיל הרך, אך בפועל, הוא היה מופע גם להורים מותשים, מזיעים ומאוכזבים.
החום הכבד, שהיה ידוע מראש, לא מנע מהעירייה להפיק מופע ילדים באמצע הרחבה החשופה, ללא קירוי, עם מעט הצללה וללא מחשבה. התוצאה: מאות אנשים, ילדים רכים והוריהם, נדחסו אחד לשני, כשאין אוויר, אין מרחב, ואין מספיק ספסלים. כמה ספסלים הונחו בשטח? בקושי. הורים ישבו על הרצפה, אחרים נשענו על עגלות והרוב פשוט עמדו, מיוזעים, במופע שהפך ל”מרק זיעה” אנושי.
ההצללה החובבנית תוחזקה עם עמוד עץ במרכז הרחבה, שהוחזק גם הוא עם מוטות ברזל, ועם רוח קלה שהייתה יכולה להגיע מהים, הכל יכול היה להסתיים אחרת ולא טוב.
שירי ילדים, אבל איפה השכל?
המופע עצמו היה, אם לומר את האמת, בעיקר מחרוזת של שירי ילדים. נחמד, בטח. מושקע? לא בהכרח. מה שהיה חסר שם זה לא רק צל, אלא גם קצת הבנה: הורים לילדים קטנים צריכים מקום לשבת. צריכים מים. צריכים תנאים בסיסיים. אפשר היה בקלות להביא עוד כסאות, להקים הצללה יעילה, לשים מאווררים תעשייתיים, אולי אפילו להפעיל את האירוע במקום סגור. אבל כל זה לא קרה.
הציבור מצביע ברגליים (ואז מתייבש)
הנוכחות הגבוהה באירוע הזה, למרות התנאים, מספרת סיפור אחד חשוב: יש צורך חזק בפעילויות לילדים. בעבר, אשדוד הייתה גן עדן להורים עם אינספור פעילויות קיץ, מופעים, סדנאות, הפעלות בגני שעשועים. היום? כמעט ולא נשאר כלום. רק הארנונה נשארה או ליתר דיוק, עלתה (והדו״חות גם).
הורים בעיר מחפשים פעילויות כמו אוויר לנשימה, תרתי משמע. במיוחד בקיץ, במיוחד בשעות הערב. אבל כל עוד העירייה לא מבינה שזה צריך להיות תכנון איכותי ולא רק “תביאו מיקרופון ומחצלות”, שום דבר אמיתי לא יקרה.
גם למנכ”ל לא נשאר כיסא – אבל איפה האחריות?
בתוך כל הבלגן, בין עגלות ילדים למבוגרים עומדים, נצפה גם מנכ״ל החברה העירונית לתרבות ופנאי, אורן טוויל. טוויל עמד בצד, מביט במתרחש וגם לו, כמו לרוב ההורים, לא נמצא מקום לשבת. תמונה סימבולית לכל האירוע: מי שאמור היה לוודא שהאירוע יהיה מתוכנן, נוח ונעים מצא את עצמו עומד, ללא צל, בין הציבור שהגיע בציפייה לאירוע תרבותי וקיבל חום, זיעה ואכזבה.
אפשר היה לצפות ממנכ”ל החברה העירונית, שהוא גם אחד האחראים המרכזיים על הפקת האירועים בעיר, שלא רק יעמוד מהצד, אלא יתערב, ייתן מענה, או לפחות יפנים את הביקורת הברורה שהזיעה עלתה ממנה באוויר. כי אם גם למנכ״ל אין מקום לשבת, כנראה שמישהו פה לא עשה את עבודת ההפקה הבסיסית כמו שצריך.
ומה עם הספרים?
אם האירוע הזה היה במסגרת “שבוע הספר”, אולי הגיע הזמן לדבר על הפיל שבחדר: כמות האנשים בדוכני הספרים הייתה דלילה בצורה כואבת. אנשים לא באו לקרוא. הם באו לשרוד את המופע. וכשהספרים לא מעניינים את הקהל, לא בגלל שהם לא חשובים, אלא בגלל שהם פשוט נדחקו לשוליים, משהו עמוק לא עובד.
אשדוד אמורה להיות עיר תרבות, עיר של חינוך, עיר עם חזון. אבל האוניברסיטה שהבטיחו (או יותר נכון, לא בדיוק הבטיחו)? אין תאריך יעד. המיזמים החינוכיים הגדולים? קיימים אבל דרושים עוד! (ע״ע כיתות ממר״ם כבר מהיסודי- פרויקט מוצלח ביותר שמתקיים ברוב בתי הספר בעיר ובארץ). הדוכנים הריקים הם מראה ישירה למה שקורה כאן- עיר שמקצצת בתרבות ובחינוך, אבל משקיעה הרבה בפרויקטים אחרים, שכנראה נראים טוב יותר בתמונות יח”צ.
בשורה התחתונה:
אם עיריית אשדוד רוצה באמת לשמור על צביון תרבותי, היא חייבת להבין שתרבות זה לא רק במה. זה גם הצללה, כיסאות, חשיבה, תכנון. זה לדעת שמופע ילדים הוא לא רק תוכן, אלא גם או בעיקר תנאים פיזיים בסיסיים ואלמנטריים.
ובינתיים, במקום לדבר על אוניברסיטה, אולי נתחיל מלדעת איך להפעיל מופע בגינה בלי לגרום לכולם להזיע?
תמונות מאתמול:
