פוליטיקאים שבוגדים בבוחרים הפכו במציאות ימינו לעניין שבשגרה אך מחובתה של עיתונות חוקרת ואמינה להצביע על אותם הפוליטיקאים, שנבחרו על כנפי קולות הציבור הכללי ולהציג את האמת לאשורה – החלטות מתקבלות נגד הבוחרים שלהם והם? שותקים. הכוונה היא לשלושה ראשי הסיעות: שמעון כצנלסון, אלי נכט ואופיר לסרי שיושבים בקואליציה ונראה שזה הדבר הכי חשוב להם על הפלנטה, הרבה יותר ממי שהצביעו להם. אה, ויש גם אחד שבחר בדרך אחרת | אשדוד היום
במערכת הפוליטית, אחת הבעיות הגדולות ביותר היא חוסר האמון בין הציבור לבין נבחרי הציבור. פעמים רבות, הפוליטיקאים מצהירים הבטחות כלפי הציבור, רק כדי לשכוח אותן ברגע שהם מגיעים למעמד של כוח והשפעה. אך לא כולם כאלה. ישנם פוליטיקאים שבוחרים להישאר נאמנים למערכת הערכים שלהם, ולעמוד מאחורי ההבטחות שנתנו לבוחריהם. במקרה דנן, אנו מדברים על ההחלטה של עיריית אשדוד לסגור את בי״ס המגינים, שהוא היחיד בזרם הממלכתי שנותר ברובע ג׳ ואילו חברי הקואליציה: כצנלסון, נכט ואופיר לסרי שותקים ואפילו לא מביעים את עמדתם בפומבי. הסיבה: לשמור על הכסא. יכול להיות שיש סיבות נוספות אך זו הבולטת שבהן ועצוב לדעת, שככל הנראה כך הם חיביים לנהגו אם חפצים הם להשאר בתפקידם…
הבטחות על הנייר
ההבטחות שניתנות בבחירות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק הפוליטי. פעמים רבות, פוליטיקאים מבטיחים לקדם חוקים ושינויים שיענו על צרכים מיידיים של הציבור, אך ברגע שהם עולים לשלטון, הם משנים כיוון, חותרים לעסקאות פוליטיות, ומבצעים מהלכים שמסתירים את רצונם האמיתי. כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על פוליטיקאים שהבטיחו הרים וגבעות, אך בסופו של דבר לא הצליחו להניע אף שינוי משמעותי. השקרים הללו מייצרים תסכול, חוסר אמון ואכזבה. בבחירות 2024, מרבית הציבור הכללי כלל לא יצאו לממש את זכות ההצבעה שלהם זאת בניגוד מוחלט לציבור החרדי שיצא בהמוניו ובאופן כמעט מלא. האם לנכט, כצנלסון ואופיר לסרי תהיה היושרה לעמוד שוב בפני הציבור הכללי ולבקש את הקולות שלהם? יהיה מעניין לראות.
ואילו יש גם אחד שלא בגד
בין כל הדמויות הללו, נכט כצנלסון ואופיר לסרי, ישנם פוליטיקאים שמבינים את משמעות המחויבות לבוחריהם, ומשמרים את האמינות כערך מרכזי. ישנם כאלה שבוחרים שלא לשנות את עמדותיהם רק כדי לרצות את המערכת הפוליטית או את בעלי העניין. דמות אחת שראויה לציון במקרה זה היא ראש העיר יחיאל לסרי. פוליטיקאי זה, לאורך כל שנות כהונתו, שמר על מסלול עקביות, עמד מאחורי ההבטחות שהציב, ועמל למען טובת הציבור, גם כשהיו לו הזדמנויות אישיות להתפשר ולסטות מהדרך. במקרה הזה, עיקר ציבור הבוחרים שלו מורכב מהזרם החרדי ולכן הוא שומר להם אמונים ומעניק להם את ההבטחות שהובטחו לפני ואחרי הבחירות. יחיאל לסרי מבין שהוא ראש עיר רק בזכות הבחירה של החרדים בו ולכן עליו ניתן להגיד באופן מלא בכל הנוגע להחלטה לסגור את בי״ המגינים שהוא דווקא לא בגד בציבור הבוחרים שלו אלא הלך בדיוק כפי המצופה ודווקא החליט לסגור את בית הספר ולהעניק את המבנה אחר כבוד לזרם החרדי. יפה לראות שלפחות פוליטיקאי אחד לא מפר את הבטחות הבחירות שלו ודווקא עומד בהן היטב. וזו לא הדוגמה היחידה.
הפוליטיקה היא לא רק מקצוע – היא דרך חיים. נבחרי ציבור צריכים להבין שלפני שהם מקבלים החלטות שמגיעות עם כוח והשפעה, יש להם מחויבות מוסרית כלפי בוחריהם. כל פוליטיקאי שעומד על עקרונותיו ונאמן להבטחותיו נותן לנו תקווה שגם במערכת הפוליטית יש מקום למנהיגות אמיצה, שאינה מוכנה לבגוד בציבור. הפעם, שלושת ראשי הסיעות כשלו בכך שלא הביעו את עמדתם הפומבית ובכך תרמו להמלך סגירת בית הספר בלב רובע ג׳. נמשיך לעקוב ולעדכן!
