מוטי מלכא, מנכ״ל המשכן לשעבר ומייסד מטרוז, נזכר בימים עברו, בהם הוא וראש העיר ד״ר יחיאל לסרי, נטלו חלק בשירת הבקשות שהוביל רבי מאיר עמר, עת שירת לסרי בתפקיד רופא צבאי בלבנון• רגע נוסטלגי שווה מחשבה
להלן דבריו של יו״ר מטרוז, מוטי מלכא:
בס"ד
רבי מאיר עמר
חזן, פייטן וגיבור תרבות
1987, בהיותי מנהל מתנ״ס תקוותנו באשדוד, מגיע אלי לביקור מפתיע רבי מאיר עמר, החזן והפייטן המיתולוגי משנות ילדותי ברחוב משמר הירדן אשדוד. לבוש בהידור כהרגלו והדור פנים. עלו בראשי זיכרונות ילדות וגעגועים לימים רחוקים, לקולות התפילה והפיוטים עליהם ניצח רבי מאיר ביד רמה, ולאווירה המיוחדת בבית הכנסת "זרע אברהם". והנה הוא ניצב מולי ובפנים מאירות מבקשני לחדש את שירת הבקשות ולקיים אותן במתנ"ס. ״מלחמות יהודים ואגו״, הסביר את הסיבה להפסקת שירת הבקשות מספר שנים ולשאלתי ״למה שעכשיו יגיעו הפייטנים"? השיב: "הפעם, זה לכבודך! כל פייטן שיפנה, אומר לו שזה לכבוד מוטי מלכא שזכה בפרס מנהל מצטיין ארצי ואני גאה בך על הצלחתך". חוכמת חיים של יהודי טוב. בבחינת מותר לשנות מפני השלום. הזכרתי לו כיצד היה נוהג מידי בוקר לשתות קפה עם אבי ז״ל במרכז א׳, בהפסקת עבודתו במחלקת הרווחה בעירייה, ובתוך כך הוא נענה לבקשתי לספר את תולדות "חברת דוד המלך" אותה ייסד.
רבי מאיר עמר עלה ארצה עם משפחתו ב-1965 וקבע את ביתו באשדוד. דירה, חינוך וקופת חולים היו זמינים לכל העולים. הקושי היה למצוא עבודה כדי להביא פת לחם לבני הבית. לא כן רבי מאיר עמר. כבר בשבוע השני לעלייתו ארצה אירגן וניהל את שירת הבקשות באשדוד. הוא איתר את הפייטנים שעלו ממרוקו וכך ייסד את "חברת דוד המלך" בראשותו, שזכתה להצלחה מרשימה ויצא שמה לתהילה בכל רחבי הארץ. רבי מאיר דאג לארח מידי שנה, את המשורר והפייטן הדגול רבי דוד בוזגלו זצ״ל לשירת הבקשות אשר התקיימה ב-04:00 לפנות בוקר. ב-1970 זוכה העיר אשדוד ואל "חברת דוד המלך" מצטרף החזן והפייטן הנפלא רבי אליהו בן-חמו, אשר העתיק את מגוריו מאילת לאשדוד. רבי מאיר עמר מקבלו בזרועות פתוחות ויחד הם מובילים את שירת הבקשות ביתר עוז ותהילה.
לאותו מעמד, במתנ"ס, רבי מאיר מגיע מוכן ומוסר לי נוסח מודעה לציבור על קיום שירת הבקשות של "חברת דוד המלך" בראשותו, ושמי מתנוסס כחתום על המודעה. "תביא את החברים האקדמאים שלך" אמר ויצא לדרכו. גשם זלעפות. 04:00 לפנות בוקר. ד"ר יחיאל לסרי (ששירת אז בלבנון כרופא צבאי) ואני מגיעים לאולם מלא מפה לפה ובמרכזו שולחן ארוך וסביבו חבורת פייטנים גדולה. רבי מאיר מזמין אותנו לשבת לידו ומעביר לנו את ספר ״שיר ידידות״ ובו מאמר מלומד על מבנה שירת הבקשות, מחברי הפיוטים הראשונים והקדמונים, מבנה הנובה האנדלוסית ועוד מידע שלא יסולא בפז. האווירה הייתה מחשמלת. בחוץ גשום וקר ובפנים חם ומעורר השתאות והשראה. השירה המענגת, הטקסטים המרטיטים והקולות הפורטים על נימי הנפש משווים למעמד "מעין עולם הבא". מיד זיהיתי את העושר הספרותי, התרבותי והמוסיקלי ואת עומק החיבור לתורת ישראל ולארץ ישראל, לארון הספרים היהודי ולמסורת האבות והרהרתי לעצמי "איזו מורשת נפלאה יש לנו. אז למה לא מלמדים זאת בבתי הספר"?!
לאחר זמן, רבי מאיר מגיע שוב למתנ״ס. "תביא את כל החברים שלך, הכנתי לכם שולחן במיוחד" אמר ומסר לי מודעה למסיבת סיום הבקשות, עם תזמורתו של הכנר הידוע ישועה אזולאי וגדולי הפייטנים: וועיש כהן ורבי חיים לוק. 'אולמי לחיים' באשדוד. שולחנות ערוכים כיד המלך וקהל גדול. הגענו: השופט חביב עמר, ד״ר יחיאל לסרי, רו״ח אבי אוליאל ואחרים. הייתה זו חוויה מרנינה אך היו בה תקלות שצרמו לאוזנינו. התזמורת ניגנה היטב אך ההגברה חורקת! הפייטנים הנעימו בקולם אך נאלצו להפסיק מידי פעם עבור "מכירת מצוות" למימון האירוע. ברגע זה נזכרתי במורה הדגול שלנו להיסטוריה יצחק בלנקשטיין ובצוואה שהנחיל לנו בתיכון. השנה 1974, כיתה י"א בבית הספר התיכון הדתי מקיף ב' באשדוד, בניהולו של המנהל האגדי בצלאל שפרן. באחד משיעורי ההיסטוריה ולאחר שסיימנו ללמוד על יהדות אירופה, המורה בלנקשטיין מדלג על הפרק של יהדות צפון אפריקה וממשיך לפרק הבא. "המורה, למה אתה מדלג על פרק זה של יהדות צפון אפריקה?" שאלתי והמורה משיב לי בעוז: "טוב ששאלת מוטי היקר. הפרק הזה כתוב בעליבות רבה" וכשהוא מצביע על כל הכיתה, אמר: "אני מקווה שיבוא יום ואתה, אתם, תכתבו נכון וראוי את הפרק המפואר של יהדות צפון אפריקה וארצות ערב". למחרת ישבתי לכתוב תכנית להקמת מרכז לפיוט ושירה. שיתפתי את רבי אליהו בן חמו שהיה סגן ראש העיר ויו״ר הנהלת המתנ״ס שסייע בידי ללטש את תוכנית המרכז. שלחתי את התוכנית לראש העיר אריה אזולאי ומיד זומנתי לפגישה שבה אישר תקציב ראוי ביותר וביקש שאצרף למפעל התרבותי החדש את המוסיקאי, החזן והזמר הנודע סמי אלמגריבי, שזה עתה בא לאשדוד. אזולאי אף נענה לבקשתי שאקים עמותה למרכז ושהתמיכה העירונית תופיע בספר התקציב. ב- 1988 חנכנו את המרכז במופע פתיחה מרהיב בקולנוע אשדוד, כשרבי אליהו בן חמו יו״ר המרכז לפיוט ושירה ואני לצדו כמנכ"ל. ייזכר לטוב גם רבי גדליה שרייבר, מנכ״ל החברה למתנ״סים קרן ילדנו, שאישר לי ברוב טובו להקים ולנהל את המרכז בנוסף לתפקידי כמנהל המתנ״ס.
הצעדים הראשונים היו כשסמי אלמגריבי לימד במרכז פיוט ומוסיקה אנדלוסית ונערך מידי שנה לקונצרט השנתי. כך קמה התזמורת האנדלוסית הישראלית, בניצוחו של סמי אלמגריבי, אשר ביקש לצרף לנגנים המסורתיים גם נגנים-עולים מחבר העמים שלימדו נגינה במתנ"ס. סמי רשם להם תווים ובקונצרט השנתי של המרכז, ב- 1991, נרשם פרק ראשון בתולדות התרבות בישראל: תזמורת אנדלוסית בת 22 נגנים, מחציתם מחבר העמים המנגנים על פי תווים ומחציתם מנגנים בכלים מסורתיים וללא תווים!
בכל אותה עת, רבי מאיר עמר עומד בראש שירת הבקשות ומקפיד שרבי דוד אדרי ישב תמיד לידו. כישרונו וידענותו של רבי מאיר בנבכי שירת הבקשות הניבו הצלחה גדולה למרכז. לצד וותיקי חבריו הפייטנים ב"חברת דוד המלך", השכיל רבי מאיר לאתר ולעודד כישרונות צעירים. הבולט שבהם היה רבי דוד אדרי שלימים, כשהחליט רבי מאיר לפרוש, המליץ להעביר את השרביט לרבי דוד אדרי. לצידם של רבי מאיר עמר ורבי אליהו בן חמו אשר עמדו בראש "חברת דוד המלך", היו פייטנים רבים: חנניה וזאנה, מאיר בטיטו, רחמים רביבו, יוסף אלבז, שלמה רביבו, וועיש מדינה, מישל בן זיקרי, אליהו רביבו, יעקב עטר, מכלוף בן גיגי מנוחתם עדן ויבדל״א: חיים כהן ושמעון תורג׳מן. רבי מאיר השכיל לתת את הכבוד הראוי לכל הפייטנים שצעדו אתו כברת דרך ארוכה.
את שירת הבקשות רבי מאיר הנהיג בקפדנות ובקנאות מקצועית כך שכל פיוט יבוצע בדייקנות הן מצד הטקסט והן מצד הלחן. רבי מאיר ניחן בשמיעה מוסיקלית מוחלטת ובתפקידו כמקדאם, שהוא המנצח אשר מנהל ומדריך את שירת הבקשות, הוא סירב לעשות הנחות וחלוקת קטעי הסולו נעשתה רק למי שהתאים לכך. בהיבט זה, רבי מאיר המשיך את דרכו של רבי דוד בוזגלו שלא היה מוכן להתפשר על פחות ממושלם.
לדידי, זכיתי תמיד לחיבוק גדול מרבי מאיר עמר. חיבוק שהיה בו תמיד: עידוד, תמיכה, עצה טובה, חוכמת חיים, דרך ארץ ואהבה גדולה לעולם החזנות והפיוט בכלל ולשירת הבקשות בפרט. לעיתים היה לי הרושם שרבי מאיר אהב לראות את בן הסנדלר מור-אבי יעקב מלכא ז״ל, חברו לקפה של הבוקר, ניצב לצדו בצד הניהולי. תחושת הכרת הטוב לרבי מאיר עמר מלווה אותי מאז. הצטערתי מאוד שהמלצתי לקרוא רחוב באשדוד ע"ש רבי מאיר עמר נענתה בשלילה. בע"ה, זה יקרה. אני שמח שנפלה בידי הזכות לקיים מופע חגיגי זה של שירת הבקשות לפרשת משפטים לכבודו ולזכרו, בבית הכנסת "זרע אברהם" באשדוד, המזוהה יותר מכל עם רבי מאיר. תודתי לרבי דוד אדרי שנענה לבקשתי לנהל את שירת הבקשות הזו, בנוכחות בני משפחתו הרחבה של רבי מאיר עמר.
שלמי תודה לברית יוצאי מרוקו בישראל וליו"ר ד"ר שמעון אוחיון, למר צחי אבו ולמועצה הציבורית של מטרוז על תמיכתם במוסדות התרבות של מטרוז ותודה לאליעזר אביכזר ולגבי דנינו ראשי בית הכנסת זרע אברהם כיום.
רבים מאיתנו מבקשים משמעות לחייהם, לעשות מעשה בעל ערך שאולי יטביע חותם לדורות. זכה רבי מאיר עמר להתהדר בתואר גיבור תרבות ולהטביע חותם על דורות של פייטנים ושוחרי שירת הבקשות. אני שמח שנפלה בידי הזכות להיות לצידו של רבי מאיר עמר ולתרום חלקי בהרמת קרנה של מורשת נפלאה זו למען הדורות הבאים ולעשות כל הנדרש כמילות השיר: "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק".
ברגשי כבוד,
מוטי מלכא- מייסד ומנהל אומנותי
מטרוז-המרכז למוסיקה אנדלוסית ולפיוט בישראל.
כ"ב שבט ה'תשפ"ה (20-2-2025)
