המגמה המגונה, שבה נציגי ציבור מבטיחים הבטחות שאפילו הם יודעים, שאין להן כיסוי רק כדי להיבחר למועצת העיר שכיחה בעולמינו. במיוחד, בעירנו האהובה.
לא אחת, אנחנו פוגשים דמויות כאלה ואחרות, שאנחנו חושבים ש"הנה, הם הביאו את הבשורה של הוגנות, יושרה וטוטליות למען הציבור".
יום אחד אחרי שהם נבחרים. יום… הם נעלמים מעיני הציבור, מתנחלים להם שם, איפשהו במגדל השן ואת הבשורה שייחלנו לה היא, למעשה, הבשורה לסדר אותו עצמו לעוד כמה שנים טובות קדימה.
כאשר אנחנו בוחנים את האנשים האלה אנחנו רואים, שגם לפני שהם נבחרו הם לא היו כאלה יוצלחים ואנחנו, כמו פתי, הלכנו אחריהם. לפעמים, הם הסתתרו בתוך רשימות, שהפוקוס ואור הזרקורים התמקדו רק במספר 1 של הרשימה.
אתם יודעים? אנחנו, כתושבים פשוטים, קיימת בנו הכמיהה לשינוי, לחדש, ליופי ולטוב.
כשאנו בוחנים, במרחק הזמן, ומעמתים את אותם חברי מועצה עם מצע הבחירות שלהם, כולנו מבינים , שהכתובת הייתה על הקיר – הרזומה של האנשים האלה לא היה מעולם ייצוג הציבור והמחשבה שלהם להיכנס למערכת השלטונית, באמצעות בחירות, הייתה ועודנה רק כדי לשרת את עצמם בלבד. העיסוק האובססיבי של חברי המועצה בתחומים, שהם לא אמונים עליהם ואת רוב זמנם את משקיעים בהם, גורם לנו להבין שהאנשים האלה מועלים באמון שביקשו מאתנו לתת להם בזמן שהתבקשנו לבחור בהם בבחירות.
על מה אני מדברת?
קיימים היום מספר חברי מועצה מכל גווני המפלגות, אשר רואים, שבסופו של דבר, טובתם האישית מעבר לכל אינטרס ציבורי כלשהו.
הם גמישים כמו סיליקון. הם יכולים להפוך את עורם ולהצביע על נושאים והחלטות עקרוניות לעיר, שמבחינתם לא טובים לעיר, ועדיין לתת את קולם רק כדי, שהצד השני ייתן את קולו באותן וועדות, שמתקיימות באווירה, שהשתיקה יפה לה.
אט, אט, העיסוק בתמ"א 38 הופך לעיסוק של משפחות וחבורות, שהתאגדו להן למטרה אחת ויחידה – לעשות כסף קל ומהיר. ציבור? נדבר עליו אחר כך – בזמן הבחירות.
הצורך של החבורות הללו להשיג כמה שיותר בניינים כאלה מניע אותם לפעול בצורה כזאת, שבנוסף לעורך דין ממולח, קבלן ביצוע לעבודות קטנות, משכנע מומחה, שיכול להפיל ברשתו דיירים תמימים, מצריך בנוסף לכל אלה גם חברי מועצה. אישור, תמיכה, הובלה של המהלך מחייבים התערבות מבפנים.
סדר עדיפות קלוקל, שמשאיר פערים משמעותיים בתחום מוסדות החינוך, מוסדות ציבור, תשתיות על סוגיהן ועוד.
בתחקיר מעמיק נחשפנו לא אחת לקיטונות וקיטורים מצד אנשים שעשו דבר אחד או שניים בעיר הזאת ומביעים בפנינו טרוניות של "תראו את ההוא, תסתכלו על הבן של ההוא, תראה את ההוא שמאיים על ההוא, תראה את ההוא שמביא את החברים של ההוא, שמשפיעים על ההוא לוותר "מרצון"" והמסכן, מוותר, נושך שפתיים, בוכה על מר גורלו וממשיך הלאה. ממתין, כמו כולם, מתי תסתיים החרפה הזאת על חשבון הגב של הציבור התמים, שמשלם את מחיר החדלות והקומבינה.
