המשורר מואיז בן הראש מדבר על היחס המחפיר שקיבל ממארגני פסטיבל אשדודשירה

נפגשנו עם המשורר, תושב העיר ירושלים, מואיז בן הראש לשיחה כנה אודות חייו, אומנות ומדוע לא הופיע בפסטיבל אשדודשירה.

פסטיבל אשדודשירה עלה לראשונה בעיר לפני כשבוע, ממומן מכספי הציבור ומאורגן ע״י מנכל המשכן לאומנויות הבמה מר מוטי מלכא. המשכן הינו גוף ציבורי המקבל מימון מעיריית אשדוד מתוך כספי הציבור.

מואיז נולד במרוקו ב 1959, עלה לארץ ב 1972. נשוי מאז 1984 לדניאל ויש לו בן ושתי בנות. ספרו הראשון "קינת המהגר" הופיע בשנת 1994. מאז יצאו שנים עשר ספרי שירה בעברית, מהחשובים הקיימים בשירה הישראלית. מואיז כותב בעברית, ספרדית שהיא שפת האם שלו ואנגלית. פירסם בשפות אלה כ 30 ספרים, כמחציתם שירה ומחציתם רומאנים ונובלות. קרוב ל 50 תרגומים של ספרים שלו הופיעו באיטלקית, ספרדית, אנגלית, צרפתית, ערבית, פורטוגזית.

מואיז, ספר לנו בבקשה מי הזמין אותך להשתתף בפסטיבל אשדודשירה ולאיזו מטרה?

הוזמנתי להשתתף בפאנל,שהנחה אלמוג בהר על השירה המזרחית עם עוד שלושה משוררים. זה היה לפני כחצי שנה.

כאמור, בפאנל הזה, לא זכינו לראות את מואיז. מדוע, למעשה, לא השתתפת אם כך בפאנל?

ממש ברגע שהתכוונתי לצאת מירושלים לאשדוד התקשר אליי מר מוטי מלכא, שטען שיש משהו שכתבתי בפייסבוק ש"זר לרוח שלנו" כך אני זוכר שהתבטא. זו היתה שיחה מאוד קצרה והייתי בחוץ, היא נמשכה בדיוק דקה ושניה, זה היה בשעה שלוש (המפגש התחיל בשבע). שאלתי אותו מיד אם הוא רוצה שלא אגיע לפסטיבל, ואז הוא ענה לי שהוא מאוד ישמח אם לא אגיע. אני מניח שמאוד שימחתי אותו.

אני בפירוש יכול לומר שהבנתי שהוא מכניס אותי למלכודת ובאופן מאוד חד החלטתי שאני לא אשאל אותו אפילו ברמז על מה מדובר, או מה כתבתי ש"זר לרוח שלנו", אני לא מוכן בשום אופן לנהל משא ומתן על חופש הביטוי שלו.

איך הרגשת?

"איך הרגשתי מתחלק לשני חלקים. האחד הוא מיד לאחר הצילצול, חשבתי שזה כל כך אבסורדי ומגוחך שלא הפסקתי לצחוק שעה (נו, ככה אני…), אבל באמת צחקתי בקול רם. בזמן הזה הייתי צריך להודיע לכמה אנשים שהיו צריכים להצטרף אליי שלא אגיע, אחר כך התקשרתי לאלמוג בהר לבדוק שהוא מודע למצב. ואז העליתי פוסט לפייסבוק והודעתי לכל החברים שלי שרבים הוזמנו ישירות כמה שעות קודם לכן למפגש שלא אגיע אליו ואם הם באים בגללי אז שלא יגיעו. היו מאות תגובות, כפי שלא קיבלתי מעולם. נראה לי שרבים כעסו יותר ממני.

המכה הגיעה מאוחר יותר כשהתקשרו מהתקשורת וביקשו לדעת למה הועפתי פתאום מהפסטיבל, ועניתי שאני לא יודע ושישאלו את מוטי מלכא. אז בשעה שש לערך יצאה הודעה כתובה באתר אשדוד נט מטעם הפסטיבל לסיבת ביטול בואי. זה כבר באמת הכניס אותי לרוח לוחמנית, שכבר שכחתי שקיימת בי (נו, מזדקנים…). אני חייב לצטט אותה כדי לדבר עליה, כולל טעויות הכתיב (כי נראה לי שחשוב לקרוא אותה)

"מואיז בן הארש הוא משורר ואדם פרטי. ההתבטאות האיומה והאומללה שלו היא שלו ועל דעתו בלבד. הוא אינו מייצג בשום אופן את הפסטיבל ולא הוסמך לדבר בשם הפסטיבל. אנו רואים בחומרה רבה התבטאויות מהסוג הזה ומוקיעים אותן בכל תוקף. אשדודשירה הינו פסטיבל ישראלי תרבותי המשקף את השירה העברית על כל גווניה ללא כל הבדל. על פי החלטת מייסד ויו"ר הפסטיבל מר מוטי מלכא השתתפותו של מואיז בן הארש בפאנל "השירה הישראלית היום בעידן הספרות המזרחית" מבוטלת. מוטי מלכא מסר לו על כך באופן אישי"

יש כל מיני טענות שעפות ברשתות החברתיות שסיבת ביטול השתתפותי נובעת מתגובה לפוסט, אבל הסיבה שהפסטיבל נותן היא שההתבטאויות מזעזעות את הפסטיבל ופסטיבל אשדוד הוא ישראלי, מה שאני מבין מזה שיש כאן טענה שאני לא ישראלי ולכן לא אוכל להשתתף בפסטיבל. כאן מוטי מלכא הפך למעין שופט-קיבל תלונה על משהו שכתבתי בפייסבוק, מהר מאוד חקר את העניין, הוא החליט שאני אשם בזוועה נוראית כלשהי שלא ברור למה, והפך לשר הפנים ושלל את אזרחותי. על פי טענת הפסטיבל הפסטיבל הפך לישראלי באמת רק ברגע שהוא העמיד אותי במקום והעיף אותי מאשדוד.

מה שחמור כאן הוא הפגיעה החמורה מאוד בחופש הביטוי, מוטי מלכא אינו מוסמך לקבוע מה מהות או מה פוגע או לא פוגע במה שאני כותב, הוא מנהל פסטיבל לשירה, לא צנזור ראשי ולא בית משפט שדה.

יש הרבה פוליטיקות בכל הסיפור הזה ויכול מאוד להיות שיש טענות קשות נגדי בעולם הספרותי כי אני אחד התומכים הנלהבים במדיניות המהפכנית של מירי רגב לשינוי תקציבי התרבות. אני שואל את עצמי עכשיו אם זה מה שהיא מצפה שיקרה, שמוטי מלכא יחזיר אותנו לשנות החמישים ולימי בן גוריון עם מנהלי מעברה?"

עלעלתי בדף הפייסבוק שלך וראיתי שדעותיך מושמעות מאז ומעולם, מה לדעתך זירז את הטלפון אליך לבשר שלא תשתתף?

"לפני כמה שעות הודיע המנהל האומנותי של הפסטיבל פרו סמי שלום שטרית, שהוא מתפטר מניהול הפסטיבל. היו לי חשדות בעניין אבל עכשיו זה די ברור, לחץ אשכנזי אטומי על כך שהפסטיבל הזה היה יותר מדיי מזרחי לטעמם, מאמר שיטנה של אריאנה מלמד מלא שקרים על כך שלא הוזמנו רומנים ורובים ואשכנזים, הבעיה הגדולה של המערכת הממסדית הספרותית בארץ על כך שעשו הפעם באמת פסטיבל לשירה על פי קריטריונים של איכות, בלי אפליה מתקנת לאשכנזים, כפי שמקובל בכל פסטיבל בארץ".

ד״ר הני זובידה, פובליציסט ידוע, הביע עמדתו בדף הפייסבוק שלו, כי לא ייתכן שישתיקו דעותיו של משורר חשוב בארץ,שלך. מה עמדתך?

"אם לא תוקע מקיר לקיר הפרקטיקה הזו, זה אומר פשוט מאוד שמשוררים יפסיקו לדבר, אותי אולי בשביל להשתיק צריך הרבה יותר כוח מזה, אבל אני כבר שם לב שמשוררים שהוציאו פוסטים בפייסבוק בשצף קצף שותקים כמה כמה ימים, למעשה מיום רביעי. הדבר הכי חשוב שיש למשורר בזירה הציבורית וכוחו היחיד הוא חופש הביטוי, המילים הן ההון היחיד שלו. את זה עיקרו מהם. כל משורר היום בישראל יצטרך לחשוב שמונה פעמים מה הוא כותב בפייסבוק, ויחשוש שיבטלו לו ברגע האחרון את השתתפותו בגלל שאיזה פסיכי נפגע ופנה למארגני פסטיבל. זה מצב בלתי נסבל. אני מפסיק להופיע בציבור , ובכל אירוע ספרותי עד להודעה חדשה, ואולי לעולם. אני אישית לא מוכן לעמוד למשפטי שדה בכל רגע ובטח לא לאחר שהכנתי את עצמי לגמרי לאירוע, שזה לא פחות מ 90% מהעבודה. כבר ביטלתי השתתפות באירוע שמתקיים בדצמבר.

 

נחתום את הריאיון עם שירו של המשורר מואיז בן הראש שהצליח להרטיט את מיתרי ליבי-

נאמר להם

אִם אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לוֹמַר

לָהֶם

אֶת מַה שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים

נֹאמַר לָהֶם אֶת זֶה

בַּפָּנִים

נֹאמַר עַד שֶׁיִכְאַב לָהֶם

נֹאמַר לָהֶם

שֶׁהֵם מוֹצְצִים אֶת דָמֵינוּ

שֶׁהֵם גוֹנְבֵי תִינוֹקוֹת

שֶׁהֵם עֶרֶב רָב

שֶׁהֵם שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל

נֹאמַר לָהֶם שֶׁחֲבָל

שֶׁגוֹנְבֵי הַיְלָדִים הַתֵימָנִים

לֹא מֵתוּ בְּאֵירוֹפָּה

נֹאמַר לָהֶם

שֶׁהֵם כְּבָר עָשׂוּ אֶת עֲבוֹדָתָם

לַהֲרוֹס כָּל אַחְדוּת בָּעָם

וְעַכְשָׁו תוֹרָם עָבַר

נֹאמַר לָהֶם שֶׁיֵלְכוּ לָהֶם

לְאוּנִיבֶרְסִיטַת פְּרִינְסְטָאוּן

אִם זֶה לֹא נִרְאָה לָהֶם

כִּי הִגַעְנוּ

וְאִישׁ לֹא יָזִיז אוֹתָנוּ

נִגְמְרָה הַתְמִימוּת שֶׁלָנוּ

שֶׁבִּזְכוּתָה הֵם הִצְלִיחוּ

לְקַרְקֵעַ אוֹתָנוּ

כַּמָה עַשְׂרוֹת שָׁנִים

בַּטַעֲנָה שֶׁיֵשׁ מִלְחָמָה

נֹאמַר לָהֶם

שֶׁהִצְלִיחוּ לִמְחוֹק לָנוּ

הַרְבֵּה מִמַה שֶׁהָיָה לְעוֹלָמִים

אֲבָל לֹא אֶת הַכֹּל

צוֹמֵחַ לוֹ פֶּרַח מִתַחַת לָאֵפֶר

וְאַחַר כָּךְ יִצְמַח גַם עֵץ

כִּי שָׁמַרְנוּ כַּמָה סִיבּוֹלִים

מִן הַסֵבֶל שֶׁלָנוּ

נֹאמַר לָהֶם שֶׁלְעוֹלָם

הֵם לֹא יִדְעוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם

כִּי רַק מִלְחָמָה בְּפִיהֶם

נֹאמַר לָהֶם שֶׁכָּל מַה שֶׁהֵם רוֹצִים

יְמָנִים כִּשְׂמֹאלָנִים

זֶה לְהִתְעוֹרֵר יוֹם אֲחַר

וְלִרְאוֹת שֶׁאֵין עֲרָבִים

וּכְשֶׁלֹא יִהְיוּ עֲרָבִים

הֵם יַחְלְמוּ גַם שֶׁאֲנַחְנוּ

הַסְפָרַדִים

נֵעָלֵם

וְאַחַר כָּךְ הֵם יַתְחִילוּ לִרְצוֹחַ אֶחָד אֶת הַשֵׁנִי

לָכֵן הֵם צְרִיכִים אֶת הַמִלְחָמָה

וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֶת הַשָׁלוֹם

וּכְשֶׁהֵם מְדַבְּרִים עַל שָׁלוֹם

הֵם מִתְכַּוְנִים לִדְרוֹס אוֹתָנוּ בּוֹ

כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ לִבְנוֹת גוֹרְדֵי שְׁחָקִים

כָּל כָּךְ גְּבוֹהִים שֶׁיִרְאוּ מֵהֶם

אֶת בֶּרְלִין וְאֶת וַרְשָׁה

שֶׁאֲנַחְנוּ נֵרָאֶה לָהֶם כָּל כָּךְ

קְטַנִים שָׂם לְמַטָה שֶׁהֵם יוּכְלוּ שׁוּב

וְשׁוּב כְּתָמִיד לְהִתְעַלֵם מֵאִתָנוּ

הִגַעְנוּ וְאִם אַתֶם לֹא מוּכָנִים לְחַבֵּק אוֹתָנוּ

זֶה כְּבָר לֹא אִכְפַּת לָנוּ

הִגַעְנוּ וְיֵשׁ בְּיָדֵינוּ גַרְזִנִים וּמַסְמְרִים

אֲבָל לֹא נִשְׁתַמֵשׁ בָּהֶם

אֲנַחְנוּ נְפָרֵק אוֹתָם כְּשֶׁנִרְאֶה

אֵיפֹה הַיְלָדִים שֶׁנֶעֶלְמוּ

וְאֵיפֹה הַכְּאֵב שֶׁנִמְחַק מִן הַתוֹדָעָה

וְאֵיפֹה הָעֵצִים עִם הַפֵּרוֹת הַנִפְלָאִים

שֶׁהֵבֵאנוּ מֵאַרְצוֹת עֲרָב.