מנכ״ל העירייה אילן בן עדי נושם לרווחה

מנכ״ל העירייה אילן בן עדי נושם לרווחה: פסק דין בבית הדין לעבודה בבאר שבע דחה את תביעתה של עו״ד סטפני אסתר יוסף, שהועסקה בעירית אשדוד בתפקיד מינהלי באגף הגביה, לקבל שכר של לפי דירוג המשפטנים

התובעת, עו״ד סטפני אסתר יוסף, עבדה בעיריית אשדוד משנת 2011 ועד להתפטרותה בשנת 2019, במהלך תקופת עבודתה למדה משפטים וקיבלה רישיון עו"ד. היא טענה, באמצעות עו״ד אורית בשן, שמאז שקיבלה את רישיון עו"ד בשנת 2014 ועד להתפטרותה ביצעה עבודה משפטית עבור העיריה ואף שימשה כיועצת משפטית בעירייה, אף על פי שהוגדרה כפקידת חשבונות באגף הגביה. לאחר התפטרותה, הגישה תביעה להפרשי שכר בסך של 287,950 ₪. מדובר בפסק דין חשוב מאוד לעיריית אשדוד, אשר מתקשה, בהרבה פעמים אחרות, להסביר את מעשיה בבית הדין לעבודה והפעם, החליט בית הדין לעבודה לקבל את מלוא טענותיה את עיריית אשדוד ודחה את התביעה לחלוטין.

התובעת טענה, שמחודש 5/18 היא הועסקה כעורכת דין במחלקת אכיפה בעירייה בכפיפות למנהלת מחלקת האכיפה. תפקיד זה היה נחוץ לעירייה עקב התרחבות תחום כינוס הנכסים ואף הוצע לה לעבור לתפקיד זה ולאחר תקופת הניסיון נאמר לה שתיבחן האפשרות להעסיק אותה באמצעות מכרז (היא צירפה את סיכום הפגישה של מנהלת מחלקת האכיפה, גזבר העירייה ויועמ"ש העירייה מיום 30.4.18). התובעת טענה, שמחודש 5/18 חתמה על תביעות חוב כלפי נושים בעלי חוב לעירייה ומועצת העיר הסמיכה אותה לעשות כן. לטענתה, במשך כל תקופת העסקתה היא מילאה את תפקידה כנדרש על ידי הנתבעת על הצד הטוב ביותר, ביסודיות ומקצועיות לצד הבטחות חוזרות מצד העירייה שתדאג להסדרת תנאי השכר שלה בהתאם לתפקידה כעורכת דין.  

העירייה  נשאה בתשלומים השנתיים בגין דמי החבר של לשכת עורכי הדין ופוליסת אחריות מקצועית של התובעת. לטענתה, הובטח לה שתנאי העסקתה יוסדרו וישולם לה שכר על פי עבודתה כעורכת דין אך לא נעשה דבר והעירייה נצלה את כישוריה ויכולותיה כעורכת דין ועל כן עתרה לתשלום שכר חודשי בסך של 12,000 ₪ בגין תקופת עבודתה (בהפחתת השכר שקיבלה).

טענות עיריית אשדוד

העירייה טענה, שאין כל בסיס עובדתי ומשפטי לדרישתה של התובעת, מאחר שהיא מעולם לא זכתה במכרז לשמש בתפקיד עורכת דין או יועצת משפטית בלשכה המשפטית של העירייה אלא תפקידה היה פקידת גבייה ואין בעובדה שתוך כדי עבודתה הוסמכה לעסוק בעריכת דין כדי לשנות את הגדרת תפקידה ולזכות אותה בשכר של עורכת דין.  

העירייה טענה, שהתובעת פתחה בהליך זה לאחר שהעירייה דרשה ממנה לעמוד בתקופת צינון בהתאם להוראות חוק הוראות הציבור (הגבלות הפרישה) התשכ"ט – 1969 ולאחר פניית העירייה בעניין זה טענה התובעת, כי לא שימשה כעורכת דין בעירייה ולכן החוק לא חל עליה אך אם העירייה תעמוד על דרישתה היא תפתח בהליכים משפטיים כנגד העירייה.

לאחר שהתובעת הוסמכה כעורכת דין וחזרה מתקופת החל"ת, העניקה העירייה לתובעת כתב קביעות כעובדת קבועה בעירייה בתפקיד פקידת חשבונות, אך התובעת לא חזרה לעבודה במחלקת האכיפה מאחר שלטענת העירייה לא הסתדרה עם מנהלת המחלקה. מנהלת האגף העבירה את התובעת לעבוד במחלקת העסקים, מחלקה בה ניתן שירות לבעלי עסקים ברחבי העיר בנושא ארנונה, שילוט ושימור. במשך הזמן ובשל רצונה של התובעת לעסוק בנושאים בעלי אופי משפטי, פנתה התובעת לממונה עליה וביקשה להעניק אופי משפטי לעבודתה וסוכם שהיא תשיב לפניות הציבור בתחום העזר לשילוט והיא תיעזר בעו"ד סיגלית צרויה מהמחלקה המשפטית אך העירייה הדגישה שאין מדובר בפניות בטיפולה של הלשכה המשפטית ומעולם לא היו בתחומה של הלשכה המשפטית אלא פניות שהפיקוח משיב לציבור. כך במסגרת תפקידה באגף הגבייה, התובעת השיבה לפניות הציבור והתייעצה עם המחלקה המשפטית כיצד להשיב לאותן פניות על פי חוק העזר. התובעת השיבה לפניות הציבור ובשל הכשרתה המשפטית ניתן אופי משפטי לתשובותיה אך לא היה מדובר בתשובה מטעם הלשכה המשפטית. העירייה הסבירה, שלא היה מדובר בעיקר עיסוקה של התובעת ועיקר עבודתה היה כשאר הפקידות במחלקת העסקים – מעקב וליווי העסקים המצויים תחת אחריותה. אשר לתפקידה במחלקת האכיפה, הסבירה העירייה שאכן ביום 30.4.18 התקיימה פגישה במשרדה של מנהלת אגף הגבייה בנוכחות מנהלת המחלקה, יועמ"ש העירייה וגזבר העירייה כשעל סדר היום כוונת מנהלת האגף להעסיק עורך דין במחלקת האכיפה. לאור בקשת התובעת לעשות שימוש בהכשרתה כעורכת דין, הציעה מנהלת אגף הגבייה שהתובעת תעבור למחלקת האכיפה ותטפל בכל הקשור לכינוס, פשרים ותביעות מנהלים מיוחדים וזאת לתקופת ניסיון ולאחר תקופת הניסיון תיבחן האפשרות להעסקתה במכרז והסדרת תנאי שכרה בהתאם. 

לצורך כך, אישרה העירייה את התובעת כמי שתחתום על תביעת חוב מטעם העירייה פעולה שאינה מחייבת הכשרה משפטית. בחלוף הזמן, החליטה העירייה שלא לצאת במכרז בתפקיד עורך דין במחלקת האכיפה. ביום 16.7.19 הודיעה התובעת על התפטרותה מהעבודה, התפטרות שנכנסה לתוקף ביום 1.9.19.

היועץ המשפטי של העירייה עו"ד רוני עמיר, העיד שיש עורכי דין בעירייה שלא כפופים ללשכה המשפטית והעירייה משלמת את דמי החבר של לשכת עורכי הדין עבורם ואף בעבר שילמה את פוליסת האחריות המקצועית עד שהתברר שמדובר בביטוח כפול כי למנהלי המחלקות בעירייה יש ביטוח מקצועי. עו"ד עמיר התייחס לעבודתה של מנהלת אגף האכיפה הגב' לסרי שבמסגרת תפקידה מתפעלת עורכי דין חיצוניים עימם התקשרה העירייה בתחומים אלה וגב' לסרי למרות היותה עורכת דין אינה מקבלת שכר לפי דירוג המשפטנים. עו"ד עמיר פירט בתצהירו את עניינה של התובעת כפי שעולה מתיקה האישי והסביר בחקירתו הנגדית לגבי חובת קליטת עובדים באמצעות מכרזים ואישר שהתובעת ידעה וחתרה לכך כי תיגש למכרז לתפקיד לפי דירוג המשפטנים כדי שתוכל לעשות שימוש פורמלי בהכשרתה המקצועית אך הסביר שכדי לעבור לדירוג המשפטנים יש לזכות במכרז. העד העיד שבמהלך אפריל 2017 הודיעה התובעת שהיא מעוניינת להפסיק את הטיפול בתחום השילוט והשימור מאחר שאינה מוגדרת כעורכת דין והעיד שבחלוף הזמן ועל פי לשיקוליה של העירייה לא יצאה העירייה במכרז לתפקיד עורך דין במחלקת האכיפה. העד הסביר, שכדי שיהיה תקן כזה יש צורך שייווצר תקן שיאושר על ידי הנהלת העיר ומנכ״ל העירייה מה שבסופו של דבר לא קרה. אשר לסיכום הפגישה מיום 30.4.18 הבהיר העד, שמדובר באפשרות שתיבחן אך לא מדובר בהסכמה שהתובעת תועסק כעורכת דין במחלקת האכיפה.

החלטת סגן הנשיא צבי פרנקל

סגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר-שבע דחה את תביעתה במלואה וקבע, שגם אם העיריה נעזרה בכישוריה של התובעת כמשפטנית (לבקשתה של התובעת) אין היא זכאית לקבל שכר של משפטנית מאחר שניתן להתמנות לתפקיד בעירייה רק באמצעות מכרז. השופט פרנקל דחה את טענת התובעת שהובטח לה שהיא תקבל תפקיד משפטי תוך שקבע שאין אפשרות לאף גורם להבטיח הבטחה כזאת, וגם אם הייתה הבטחה אין לה כל תוקף, מאחר שאינה עומדת בתנאים של הבטחה מינהלית. בית הדין הפנה לפקודת העיריות הקובעת כיצד יקודמו עובדים וקבע שאין אפשרות לעקוף את הוראות החוק. עוד כתב השופט צבי פרנקל, כי ״מן הראוי היה לחייב את התובעת בהוצאות בגין גרירת העירייה להליך סרק, עם זאת משהתובעת התפטרה מהעירייה החלטנו שלא לחייב את התובעת בהוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו״.

בשיחה של מערכת ״אשדוד היום״ עם באה כוחה של התובעת עו״ד אורית בשן הובהר, כי מדובר בפסק דין שאינו חלוט וטרם חלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

(סע"ש 12667-06-20 סטפני אסתר יוסף – עיריית אשדוד, ניתן ביום 8.11.21)