יוסי אוחנה זל 30.4.17

שר החינוך בנט על סרן יוסי אוחנה ז"ל: אנחנו המשכנו בחיים, הקמנו משפחות, ילדנו ילדים, ואתה נותרת שם, בן 24 לנצח

בית יוסי – בית טיפולי לילדים ולמשפחות– הוקם בשנת 2000 לזכרו של סרן יוסי אוחנה, בעיר הולדתו אשדוד.

לפני כשעה, הספיד את סרן יוסי אוחנה – שר החינוך נפתלי בנט בדף הפייסבוק שלו.

המודל הטיפולי של בית יוסי נועד להשיב את התקווה לחייהם של ילדים ושל משפחות במצבי משבר ומצוקה, להחזירם למסלול החיים הנורמטיבי, ולהפיח חיים בעולמם הסדוק.

בבסיס המודל עומדת התפיסה כי שיקום אמִתי ובר קיימא של ילדים יכול להתקיים אך ורק במשפחה חזקה, מתפקדת ותומכת, ולכך מכוונת התכנית – לחיזוק התא המשפחתי באופן הוליסטי (כֻּלִּי) ושלם. בזה כוחו של המודל, ובכך הוא מתייחד ונבדל מתכניות טיפוליות ושיקומיות אחרות לילדים בסיכון הפועלות כיום ברחבי הארץ.

 

כך כתב עליו שר החינוך נפתלי בנט:

יוסי אוחנה ז"ל – לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

**

יוסי אוחנה התגייס לסיירת גולני באוגוסט 90, באותו מחזור גיוס כמוני (קודם הוא הלך שנה למכינה הקדם צבאית בעלי, והיה שם יחד עם עמנואל מורנו ז"ל).

אחר שסיים מסלול בסיירת, הוא הלך לקורס קצינים שם הכרתי אותו לראשונה.

**

בסוף הקורס יוסי בחר לצאת לגדודים, במקום להישאר ב"אליטה" בסיירת. זאת, כי הוא האמין שיש שליחות מיוחדת דווקא בגדודים.

דרכנו הצטלבו מעת לעת. היינו מדברים הרבה על דתיים/חילוניים (שנינו היינו בדילמות שונות).

**

תמיד התרשמתי כיצד חייליו מעריצים אותו, כי הוא התייחס אליהם כמו אבא. הוא תמיד שם את טובתם לפני טובתו, ואפילו ויתר על חופשותיו במהלך השהות הארוכה בלבנון. כמעט באופן סגפני. נתן הכל.

**

הפעם האחרונה שראיתי את יוסי היה בחורף 95 במוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר של צה"ל בדרום לבנון. שם היה בסיס ליציאה לפעולות.

אנחנו "המפונקים" הגענו, ביצענו מבצע ויצאנו, ואילו הוא היה נשאר שם חודשים רבים עם חייליו (סבבים של ארבע חודשים בכל פעם: קו-אימון-קו-אימון).

לאחר המבצע, לפני היציאה לארץ, ראיתי אותו בחרמונית בחמ"ל של המוצב כי הוא רצה לעקוב מקרוב.

שוב דיברנו, שוב על דת. נפרדנו לשלום.

אני זוכר שהוא היה נראה לי עייף במיוחד.

**

לאחר מספר ימים הודיעו בחדשות שסרן יוסי אוחנה נפל בקרב בריחן, יחד עם עוד חמישה מלוחמיו.

בהלוויה שלו הספיד אותו ארז גרשטיין, שהיה אז (נדמה לי) מח"ט חטמ"ז (ואחר כך נהרג בעצמו).

אני זוכר שהוא סיפר ש"הלוחמים שיוצאים למבצע מסתכלים צפונה על אורות כתומים (של כפרי לבנון) כדי להגן על האורות הלבנים (של ישובי הגליל). ושפניו של יוסי היו תמיד כלפי צפון. "

**

לאחר מותו, הקימה משפחתו את "בית יוסי" באשדוד, בית טיפולי לילדים ולמשפחות– שנועד להשיב את התקווה לחייהם של ילדים ושל משפחות במצבי משבר ומצוקה ולהפיח חיים בעולמם הסדוק.

בית יוסי כל כך מתאים לערכיו וחייו של יוסי אוחנה.

**

יוסי הותיר אחריו אח-ישי, אחות-תמר, והורים.

**

אנחנו המשכנו בחיים, הקמנו משפחות, ילדנו ילדים, ואתה נותרת שם, בן 24 לנצח.

**

יהי זכרך ברוך, חבר.

אנחנו משתדלים לתת קרדיט בהתאם. אם במקרה שכחנו, תדעו שאנחנו פועלים בהתאם לחוק זכויות יוצרים, סעיף 27א. תוכלו לפנות אלינו במייל לקבלת קרדיט:
[email protected]

תגובות לכתבה

יש לשמור על לשון נקיה וללא גידופים נמוכים וקריאות שהן על סף העברייניות (דיבה, קריאה למעשים לא חוקיים אלימים וכו׳) סף ורף הרפש שמגיבים באתר אשדוד היום עברו את הרף הסביר ועתה לאחר פסק זמן אנחנו מודיעים בזאת, שרק תגובות הולמות וללא נאצות וקללות ירודות – יפורסמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *