פיטורי עובדים בעיריית אשדוד, מותן של שתי עובדות בבתי הזיקוק, פרשת ההתעללות בגן נעמת וחקירת השחיתות בהסתדרות: לקראת יום הכיפורים, מערכת "אשדוד היום" מפנה שורה של שאלות נוקבות ליו"ר מרחב אשדוד בהסתדרות, חיים שייב ולסגנו מאיר בן גוזי. האם העובדים זוכים להגנה שהם מצפים לקבל מהארגון שאמור לייצג אותם? היכן נשמע קולם של ראשי המרחב ברגעים הקשים? ומדוע הציבור אינו מקבל תשובות ברורות?
יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש. יום שבו האדם נדרש לעצור את מרוץ חייו, להתבונן במעשיו, להכיר בטעויותיו ולשאול את עצמו לא רק במה הצליח, אלא גם היכן נכשל, במי פגע ומה עליו לתקן.
אלא שחשבון נפש אינו עניין פרטי בלבד. כאשר אדם נושא בתפקיד ציבורי, מחזיק בסמכות ומשפיע על פרנסתם ועל זכויותיהם של אלפי בני אדם, האחריות המוטלת עליו רחבה הרבה יותר. הוא נדרש לתת דין וחשבון לא רק לעצמו, אלא גם לציבור שבשמו הוא פועל. דווקא בימים אלה, ערב יום הכיפורים תשפ"ז, ראוי להפנות את המבט אל מרחב אשדוד בהסתדרות הכללית, שבראשו עומד זה שנים ארוכות חיים שייב ולצדו סגנו מאיר בן גוזי| אשדוד היום

ההסתדרות היא אחד הארגונים המשמעותיים ביותר בחיי העבודה באשדוד. היא מייצגת עובדים במקומות עבודה מרכזיים בעיר ובהם עיריית אשדוד, נמל אשדוד ומפעלים גדולים נוספים. מאחורי המונח "עובדים" עומדים בני אדם, משפחות, ילדים, משכנתאות והתחייבויות כלכליות.
עבורם, ההסתדרות אינה אמורה להיות רק גוף שגובה דמי חבר, מנהל משא ומתן על הסכמים קיבוציים או מקיים אירועים חגיגיים. היא אמורה להיות הכתובת שאליה פונים כאשר הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. כאן מתעוררת השאלה המרכזית: האם בכירי מרחב אשדוד אכן ממלאים את שליחותם כלפי העובדים והאם הם מוכנים להציג לציבור דין וחשבון על פעילותם?
דווקא לנוכח האירועים הקשים שהתרחשו במקומות עבודה ובמסגרות הקשורות להסתדרות, ראוי היה לצפות ליוזמה מצד ראשי המרחב: לפרסם נתונים, להציג את הפעולות שננקטו, להסביר מה נעשה למען העובדים ולהודות גם במקומות שבהם נדרש תיקון.
חשבון נפש ציבורי אמיתי אינו מסתיים באמירת "סליחה". הוא מתחיל בנכונות להשיב לשאלות הקשות.

פיטורי העובדים בעיריית אשדוד: מי היה שם ברגע האמת?

אחת הסוגיות שמערכת "אשדוד היום" ממשיכה לעסוק בהן היא פיטורי עובדים בעיריית אשדוד והסיוע שניתן להם מצד ההסתדרות.
מאחורי כל מכתב פיטורים מסתתר סיפור אנושי. יש מי שמגדלים ילדים קטנים, יש הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ויש משפחות שעבורן אובדן מקום העבודה הוא משבר כלכלי ונפשי של ממש.
דווקא במקרים כאלה, נבחנת משמעותו של ארגון עובדים חזק. לא במספר המשתתפים בכנסים, לא בתמונות מאירועים ולא בהצהרות חגיגיות, אלא בשאלה פשוטה: מה עשה הארגון למען העובד ברגע שבו נזקק לו יותר מכול?
מערכת "אשדוד היום" שבה ומזמינה עובדים שפוטרו מעיריית אשדוד וקיבלו סיוע ממשי ממרחב אשדוד בהסתדרות לפנות אלינו ולספר את סיפורם. האם חיים שייב התערב בעניינם? האם מאיר בן גוזי פעל למענם? האם הועמד לרשותם ייעוץ משפטי? האם נעשה ניסיון למנוע את פיטוריהם, למצוא עבורם פתרון תעסוקתי חלופי או להבטיח שזכויותיהם יישמרו?
נכון למועד כתיבת הדברים, לא הגיע למערכת סיפור מאומת של עובד שפוטר וקיבל סיוע כזה. אין בכך כדי לקבוע שלא ניתן סיוע לעובדים אחרים ולכן אנו שבים ומזמינים כל עובד ועובדת שקיבלו עזרה לפנות אלינו. נשמח לפרסם גם סיפורים חיוביים ולהעניק להם במה ראויה.
במקביל, ראוי שראשי המרחב יציגו נתונים: בכמה מקרי פיטורים טיפלו? כמה עובדים קיבלו ייצוג משפטי? בכמה מקרים הצליחו למנוע פיטורים או להגיע להסדר מיטיב? אלו אינן שאלות שנועדו להביך את ההסתדרות. אלו שאלות שנוגעות לליבת תפקידה.

שתי עובדות יצאו לעבודה ולא שבו הביתה: היכן נשמע קולו של יו"ר המרחב חיים שייב?

אחד האירועים הקשים ביותר שהתרחשו באשדוד בשנה האחרונה הוא האסון בבית הזיקוק בעיר. ב-11 בפברואר 2026 נהרגו שתי עובדות המעבדה, ניצן גויכמן ואירינה רדצ'וק, במהלך עבודתן. גויכמן, מהנדסת כימיה בת 39 ואימא לשלושה ילדים, התגוררה באשדוד. בעקבות האסון נפתחה חקירה לבירור נסיבות מותן ובין היתר נבדקו חשדות הנוגעים למערכות אספקת האוויר ולציוד המגן שבו השתמשו.  שתי נשים יצאו בבוקר לעבודה ולא שבו לביתן. שתי משפחות שחייהן השתנו ברגע אחד. ילדים שאיבדו את אימם, בני משפחה שנותרו עם שאלות וכאב שאין לו מענה. לא מדובר בעוד אירוע תעסוקתי שניתן להסתפק לגביו בהודעה קצרה. מדובר באסון המחייב בחינה מעמיקה של בטיחות העובדים, הנהלים, האחריות הניהולית והצעדים הנדרשים למניעת הישנותו.
בעקבות מותן של השתיים, משרד העבודה החליט לקדם בדיקה מעמיקה של מערך ניהול הסיכונים, בקרת האיכות והמעורבות הניהולית במפעל.  אולם לצד הבדיקות המקצועיות והחקירה, מתעוררת גם שאלת תפקידו של ארגון העובדים.
מערכת "אשדוד היום" לא איתרה עד כה התבטאות פומבית של חיים שייב המתייחסת באופן ישיר לאסון ולצעדים שנקט המרחב בעקבותיו. היעדר התבטאות שאותרה אינו מוכיח שלא התקיימה פעילות מאחורי הקלעים, אך הוא בהחלט מצדיק בקשה לקבלת תשובות.
האם שייב נפגש עם משפחות העובדות? האם פעל להבטיח להן סיוע וליווי? האם דרש לקבל את ממצאי הבדיקות? האם יזם דיון בנושא בטיחות העובדים במפעלים שבתחום אחריות המרחב? בעיקר, האם בכירי ההסתדרות באשדוד יכולים להציג בפני ציבור העובדים צעדים מעשיים שננקטו בעקבות האסון?
אין צורך להמתין להכרעה בשאלת האחריות המשפטית כדי לדרוש שיפור בבטיחות העובדים. זוהי בדיוק הנקודה שבה מצופה מארגון עובדים להשמיע קול ברור, עצמאי ועקבי. ההסתדרות אינה אמורה לבחור בין שמירה על יחסים תקינים עם הנהלות המפעלים לבין הגנה על חיי העובדים. תפקידה מחייב אותה לקיים קשרי עבודה עם ההנהלות ובאותה נשימה לעמוד על זכויות העובדים ועל ביטחונם. כאשר מדובר בחיי אדם, השקיפות והנכונות להציג את הפעולות שננקטו מקבלות חשיבות מיוחדת.

פרשת גן נעמת: האם מישהו נתן דין וחשבון על מה שהתרחש?

פרשה נוספת המחייבת התייחסות היא פרשת החשד להתעללות בפעוטות במעון נעמת ברחוב ביאליק באשדוד.

ביולי 2023 נעצרה סייעת בחשד להתעללות בילדים בני שנתיים. בית המשפט האריך את מעצרה ובהמשך הודיעה רשת נעמת להורים, כי המעון ייסגר בתום שנת הלימודים. בהודעת הרשת הוסבר, כי ההחלטה התקבלה בשל השלכות האירועים על מצבת כוח האדם והקושי לגייס צוות שיאפשר את המשך פעילות המעון.

מעבר לחשדות הפליליים, שההכרעה בהם נתונה לרשויות האכיפה ולבתי המשפט, הפרשה מעלה שאלות הנוגעות לפיקוח, לניהול ולאחריות כלפי הילדים והוריהם.

נעמת היא תנועת הנשים של ההסתדרות ולפיכך ראוי לבחון גם את מידת המעורבות של הנהגת המרחב המקומי בהתמודדות עם השלכות הפרשה, תוך הבחנה בין אחריות הנהלת המעון לבין סמכויות ההסתדרות.

האם חיים שייב ומאיר בן גוזי פעלו לקבלת תשובות מהגורמים האחראים? האם ביקשו לברר כיצד התגלגלו הדברים עד לסגירת המעון? האם נקטו צעדים כלשהם כדי לסייע למשפחות שנאלצו להתמודד עם המשבר?

אין בידינו מידע מלא על הפעולות שנקטו השניים, ככל שננקטו, אך גם בחלוף השנים יש מקום לבקש דין וחשבון.

הזמן שחלף אינו מבטל את חשיבות השאלות. חשבון נפש ציבורי אינו מוגבל לאירועים שהתרחשו בשבוע האחרון. לעיתים דווקא בחלוף הזמן ניתן לבחון אם הופקו לקחים, אם תוקנו ליקויים ואם הובטחו מנגנונים שיצמצמו את הסיכון להישנותם.

פרשת השחיתות בהסתדרות: האם הציבור יקבל תשובות גם לפני הכרעת בית המשפט?

לצד האירועים המקומיים, מרחפת מעל ההסתדרות פרשת החקירה המכונה ״יד לוחצת יד״, שהציבה שאלות הנוגעות להתנהלותם של גורמים בארגון.

למערכת ״אשדוד היום״ הגיע מידע, שלפיו יותר מאדם אחד הקשור למרחב אשדוד נחקר במסגרת הפרשה. בשלב זה, המערכת אינה מפרסמת את זהותם או פרטים נוספים שלא אומתו באופן עצמאי ואין בעצם קיומה של חקירה כדי לקבוע שנעברה עבירה.

אלא שגם כאשר חקירה פלילית מתנהלת, קיימת שאלה ציבורית נפרדת: כיצד מבטיחים את אמון העובדים בארגון שאמור לייצג אותם?

האם ראשי מרחב אשדוד יכולים להציג בפני חברי ההסתדרות הסברים על הצעדים שננקטו לשמירה על טוהר המידות? האם נבחנו מנגנוני הבקרה? האם התקיימו דיונים פנימיים בנושא? האם הובהר לעובדים כיצד נשמרת ההפרדה בין אינטרסים אישיים לבין חובת הנאמנות כלפיהם?

חשוב להדגיש: חקירה אינה הרשעה ולכל נחקר עומדת חזקת החפות. לצד זאת, זכותו של הציבור לבקש מידע על אופן ניהולו של גוף ציבורי אינה תלויה בהכרח בהחלטה אם להגיש כתב אישום. ההליך הפלילי נועד לברר אם נעברו עבירות ומי אחראי להן. הביקורת הציבורית עוסקת גם בשאלות רחבות יותר של שקיפות, אתיקה, מניעת ניגודי עניינים ואמון. אלו שני מישורים שונים ואין סיבה שהדיון באחד מהם ישתיק את האחר.

הכיסא, התפקיד והעובדים: בשביל מי קיימת ההסתדרות?

חיים שייב מכהן כיו”ר מרחב אשדוד זה שנים ארוכות (משנת 2002) . מדובר בתפקיד בעל השפעה משמעותית על יחסי העבודה בעיר ועל הקשר בין עובדים, ועדים והנהלות.

על פי תיאור הפעילות הרשמי של ההסתדרות, מרחב אשדוד מעניק שירות לעובדים באשדוד וביישובים הסמוכים ובכלל זה לעובדי הרשויות המקומיות, הנמלים, בתי הזיקוק, אסותא אשדוד ומקומות עבודה נוספים. תפקידם של אנשי האיגוד המקצועי במרחב הוא לייצג עובדים ולהגן עליהם מול ההנהלות, בשיתוף ועדי העובדים.

דווקא משום כך, מצופה מראשי המרחב להציג לציבור לא רק את ההישגים, אלא גם את הקשיים, את המאבקים שלא צלחו ואת המקרים שבהם לא ניתן מענה מספק.

האם העובדים נמצאים במרכז סדר היום של הנהגת המרחב? האם כל עובד יודע למי לפנות בשעת משבר? האם ראשי המרחב זמינים גם לעובדים שאינם בעלי תפקידים בוועדים ואינם מקורבים למוקדי הכוח? האם בכירי ההסתדרות מוכנים להעמיד את פעילותם לבחינה ציבורית אמיתית?

תפקיד ציבורי אינו רכושו הפרטי של מי שמחזיק בו. הוא נושא עמו אחריות מתמשכת כלפי האנשים שבשמם ניתנה הסמכות.

העובדים אינם קיימים כדי לשרת את הארגון. הארגון קיים כדי לשרת אותם. המשפט הפשוט הזה צריך לעמוד לנגד עיניו של כל מי שמחזיק בתפקיד בכיר בהסתדרות.

יום הכיפורים: בין בקשת סליחה לבין תיקון אמיתי

במסורת היהודית, יום הכיפורים הוא הזדמנות לחשבון נפש עמוק, אך אין די בהכרזה על חרטה. כאשר מדובר בפגיעה באדם אחר, נדרש גם ניסיון לתקן את הפגיעה ולפייס את מי שנפגע. המשנה במסכת יומא קובעת: ״עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו״. המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת כאשר מדובר במי שמופקדים על זכויותיהם ועל פרנסתם של אחרים. עובד שאיבד את פרנסתו אינו זקוק רק לברכת שנה טובה. הוא זקוק למי שיסייע לו להתמודד עם המשבר.

משפחה שאיבדה את יקירתה בתאונת עבודה אינה זקוקה רק למילות השתתפות בצער. היא זכאית לדעת שנעשים מאמצים למנוע את האסון הבא. הורים שחוו משבר במסגרת חינוכית מצפים לדעת שהגורמים האחראים בחנו את האירועים והפיקו מהם לקחים.

חברי ארגון עובדים זכאים לדעת שהאנשים המנהלים אותו פועלים בשקיפות ומתוך מחויבות לאינטרסים של העובדים.

חשבון נפש אמיתי מחייב אומץ. אומץ להכיר בכישלונות, לשמוע ביקורת, לקבל אחריות במקום שבו היא נדרשת ולבצע שינויים.

הוא מחייב גם את ההבנה שאפשר לקיים יחסי עבודה תקינים עם הנהלות, לכבד בעלי תפקידים ולפעול בשיתוף פעולה, מבלי לוותר על החובה לעמוד לצד העובדים כאשר זכויותיהם או ביטחונם עומדים על הפרק.

מערכת אשדוד היום ממשיכה לשאול ומזמינה את העובדים להשמיע את קולם

לקראת יום הכיפורים, מערכת אשדוד היום שבה ומפנה את השאלות לחיים שייב ולמאיר בן גוזי: מה נעשה למען העובדים שפוטרו? אילו פעולות ננקטו בעקבות מותן של שתי העובדות בבית הזיקוק? מה הייתה מעורבות המרחב בפרשת גן נעמת? וכיצד פועלת הנהגת המרחב לשמירה על אמון העובדים לנוכח חקירת השחיתות בהסתדרות?

אנו מזמינים את ראשי המרחב להציג את עמדתם, לפרט את פעילותם ולהעביר נתונים ומסמכים המעידים על הסיוע שניתן לעובדים ועל הצעדים שננקטו בעקבות האירועים. באותה מידה, אנו מזמינים כל עובד ועובדת שקיבלו סיוע ממרחב אשדוד בהסתדרות ובפרט עובדים שפוטרו מעיריית אשדוד, לפנות למערכת ולשתף בסיפורם. נעניק במה גם למי שיספרו על התערבות מוצלחת, על ליווי מסור ועל אנשי הסתדרות שעמדו לצדם ברגעים הקשים. הביקורת שלנו אינה מופנית נגד עצם קיומה של ההסתדרות. להפך. היא נובעת מחשיבותו של ארגון עובדים חזק, עצמאי ופעיל, שמעניק לחבריו הגנה אמיתית. בסופו של דבר, השאלה אינה כמה שנים אדם יושב בכיסא, אלא מה עשה למען האנשים שבזכותם הוא יושב עליו.

יום הכיפורים הוא הזדמנות לשאול את השאלה הזאת. היום שאחריו הוא ההזדמנות להתחיל להשיב עליה במעשים.

מערכת אשדוד היום תמשיך לעקוב, לשאול ולפרסם.

צילום בהתאם לסע׳ 27א לחוק ז״י ניתן לפנות במייל לקרדיט/הסרה [email protected]