הם חמישה בלבד מול קואליציה של 24 חברי מועצה, מתקשים לאורך הקדנציה להציג חזית פוליטית אחידה והשבוע חגגו ברשתות את ״איחוד האופוזיציה״ סביב הצעה לסדר בנושא חניה חינם לתושבים אל מול רפורמה ארצית. אלא שמאחורי התמונה המשותפת והכותרות החגיגיות מסתתרת אמת פוליטית פשוטה בהרבה: שיתוף פעולה נקודתי הוא עדיין לא אלטרנטיבה שלטונית. מי שחולם על היום שאחרי לסרי יצטרך להביא הרבה יותר מפוסט בפייסבוק. פרשנות פוליטית מאת: אשדוד היום

בשעה טובה ומוצלחת, אפשר כמעט היה לחשוב שהתרחש השבוע אירוע פוליטי דרמטי באשדוד. האופוזיציה ״התאחדה״. כך לפחות ביקשו חבריה לבשר לציבור בפוסטים שפרסמו ברשתות החברתיות סביב הצעה לסדר בנושא חניה חינם לתושבי אשדוד. למען הסר ספק, המטרה ראויה. כל יוזמה שמטרתה להקל על תושבי העיר ראויה לבחינה עניינית, בוודאי כאשר מדובר בהוצאות חניה שמצטברות לכסף רב עבור משפחות. אבל בין הצעה לסדר, ראויה ככל שתהיה, לבין ״איחוד האופוזיציה״ מפריד מרחק פוליטי עצום.

במקרה הזה, דווקא המילה “איחוד” היא החלק המעניין ביותר בסיפור. כשצריך להודיע שהתאחדתם, כנראה שעד עכשיו לא הייתם מאוחדים. אופוזיציה שמתפקדת כמחנה פוליטי אינה אמורה להוציא הודעה חגיגית בכל פעם שחבריה מסכימים על נושא, היא פשוט פועלת יחד. מתכנסת, מתאמת מהלכים, מגבשת עמדות, מנהלת מאבקים משותפים ומציבה אלטרנטיבה לשלטון.

כאשר חמישה חברי מועצה בלבד הופכים שיתוף פעולה סביב הצעה אחת לאירוע תקשורתי תחת הכותרת ״איחוד״, הם למעשה מספרים לציבור, אולי מבלי שהתכוונו לכך, משהו אחר לגמרי.שהאחדות הזאת אינה מובנת מאליה וזו בדיוק הבעיה.

עכשיו למתמטיקה

בפוליטיקה אפשר להתווכח על כמעט הכול. על אידיאולוגיה, על תפקוד העירייה, על ניקיון, תחבורה, בנייה, חינוך, תקציבים ואפילו על השאלה מי הצטלם עם מי ומתי. אבל יש דבר אחד שקשה להתווכח איתו: מספרים.

לראש העיר ד”ר יחיאל לסרי קואליציה המונה 24 חברי מועצה מולה עומדת אופוזיציה קטנה מאוד.

גם בתוך המחנה שמחוץ לקואליציה התמונה אינה חד משמעית. חבר המועצה מאיר בן חמו, למשל, התנהל לאורך הקדנציה לא אחת באופן עצמאי ובמספר הצבעות, לרבות בנושאים משמעותיים, הצביע לצד הקואליציה.

מי שמנסה לצייר תמונה של שני מחנות כמעט שווי כוחות שנאבקים על עתידה של אשדוד פשוט מתעלם מהמציאות המספרית במועצת העיר. אין כיום שני גושים שווי כוחות, אפילו לא קרוב.

24 קואליציה מול 5 אופוזיציה ופוסט בפייסבוק לא משנה את החשבון

הקואליציה של לסרי רחוקה מלהיות אחידה.יש בה חרדים וחילונים, ותיקים ועולים חדשים, סיעות בעלות אינטרסים שונים וחברי מועצה עם שאיפות פוליטיות משלהם. יש מחלוקות, יש מתחים ויש גם פוליטיקה פנימית וטוב שכך. מועצת עיר שבה כולם חושבים אותו דבר אינה בהכרח מודל לשאוף אליו, אבל למרות כל ההבדלים הללו, במבחן הפוליטי המרכזי לסרי מחזיק ברוב עצום. מולו עומדים חמישה חברי אופוזיציה שגם הם אינם בדיוק מקשה אחת. לכן הכותרת ״איחוד האופוזיציה״ אינה מעידה בשלב הזה על שינוי במפת הכוחות. היא בעיקר מדגישה עד כמה שיתוף פעולה בין חברי האופוזיציה הפך בעצמו לחדשות.

מה באמת יכולה האופוזיציה לעשות בנושא החניה?

גם כאן ראוי להפריד בין פוליטיקה לבין עובדות. השינויים בתחום החניה אינם המצאה אשדודית. מדובר במהלך שמקורו ברפורמה ארצית והרשויות המקומיות נדרשות להתאים את עצמן למסגרת החוקית החדשה.

זה כמובן אינו מייתר דיון עירוני. בהחלט ניתן וצריך לדון בשאלה כיצד העירייה תיישם את השינויים, אילו הסדרים יינתנו לתושבים ומה ניתן לעשות במסגרת הסמכויות שנותרו בידי הרשות המקומית.

אבל כאשר הופכים את הנושא לדגל פוליטי, ראוי גם להסביר לציבור מה מתוך ההצעה הוא שינוי אמיתי שבסמכות העירייה ומה ממילא נובע מהדין הארצי. הציבור מספיק חכם כדי לקבל את התמונה המלאה.

רוצים להחליף את לסרי? תתחילו לספור

כאן מגיעים לשאלה הגדולה באמת: הבחירות הבאות. יש מי שכבר חולמים על היום שאחרי ד”ר יחיאל לסרי. זה לגיטימי לחלוטין. בכל מערכת דמוקרטית צריך שיהיו מי שרוצים להחליף את השלטון. אבל רצון אינו תוכנית עבודה, פוסט אינו מחנה וחמישה חברי מועצה שמצליחים להסכים על הצעה לסדר עדיין אינם אלטרנטיבה שלטונית. כדי להחליף ראש עיר מכהן צריך הרבה יותר.

צריך מועמד שמסוגל לאחד סביבו קהלים שונים, צריך שותפים, צריך סיעות, צריך מנגנון פוליטי, צריך שטח, צריך ציבור גדול שמאמין בשינוי ובעיקר צריך מספרים. נכון להיום, המספרים האלה אינם קיימים.

מכאן ועד הבחירות הכול יכול להשתנות. פוליטיקה היא תחום דינמי, מועמדים חדשים עשויים להיכנס לזירה, בריתות יכולות להתפרק ולהיבנות מחדש וגם קואליציה של 24 חברים אינה תעודת ביטוח נצחית. מי שטוען היום שהמערכת נמצאת בדרך למהפך צריך להראות קודם כל כיצד בדיוק מגיעים לשם, כי מתמטיקה פוליטית אינה נכתבת בסטטוס בפייסבוק.

האיום על לסרי, אם יהיה, יתחיל במקום אחר

אם יריביו של לסרי באמת רוצים להדאיג אותו, הם אינם צריכים עוד תמונה משותפת, הם צריכים לבנות אלטרנטיבה. ביום שבו נראה את אותם כוחות מצליחים לשבת יחד לאורך זמן, להסכים על דרך, לבחור הנהגה, להציג תוכנית משותפת לעיר ולצרף אליהם כוחות פוליטיים משמעותיים נוספים, יהיה על מה לדבר.

ביום שבו חברים מתוך המחנה של לסרי יתחילו לעבור לצד השני, יהיה על מה לכתוב.

ביום שבו יקום מול ראש העיר מחנה פוליטי רחב שמסוגל לדבר גם לציבור החרדי, גם לציבור החילוני, גם לעולים, גם לוותיקי העיר וגם לדור הצעיר, לסרי יצטרך להתחיל לחשב מסלול מחדש. זה עדיין לא קרה.

בינתיים, לסרי יכול לחייך

יש באירוע השבוע אפילו פרדוקס קטן. חברי האופוזיציה ביקשו באמצעות המילה ״איחוד״ לשדר כוח.

בפועל, הם בעיקר הזכירו לציבור עד כמה המחנה שלהם קטן ועד כמה עצם שיתוף הפעולה בתוכו אינו מובן מאליו. לסרי, עם 24 חברי קואליציה, יכול בשלב הזה להרשות לעצמו להביט מהצד. לא מפני שאין עליו ביקורת. יש ולעיתים היא מוצדקת. לא מפני שהקואליציה שלו חסינה ממשברים, היא אינה. אלא מפני שבפוליטיקה לא מספיק שהשלטון יהיה פגיע. צריך שיהיה מולו מישהו שמסוגל לקחת ממנו את השלטון. כרגע, לפחות לפי מפת מועצת העיר, האלטרנטיבה הזאת עדיין אינה נראית לעין. חמש אצבעות יכולות להפוך לאגרוף בקונסטלציה מסוימת אבל בשביל שזה יקרה הן צריכות לפעול יחד לא רק כאשר מצלמה נדלקת או כשעולה פוסט לפייסבוק.

עד אז, אפשר להמשיך לקרוא לזה ״איחוד האופוזיציה״, רק כדאי להשאיר את המרכאות.

צילום בהתאם לסע׳ 27א לחוק ז״י