שתי נערות נסחפו לעומק בחוף גנדי ונלכדו בבור מסוכן• ערנות צוות המצילים בחוף הקשתות והתגובה המהירה של המציל גבריאל מוזס מנעו אסון• רגע אחרי החילוץ הגיעה השאלה המצמררת: ״היינו בבור?״ והתשובה המחישה עד כמה הן היו קרובות לסכנה| צפו בסרטון באשדוד היום
יש אנשים שעבורם עוד יום עבודה הוא עוד יום במשרד. עבור המצילים בחופי אשדוד, עוד יום עבודה יכול להפוך בתוך שניות למרוץ נגד הזמן, מול הים, הזרמים והסכנה, כשחיי אדם נמצאים על הכף.
כך בדיוק קרה בחוף גנדי, כאשר שתי נערות שנכנסו לרחצה ברצועת חוף שאינה מוכרזת נסחפו לעומק ונלכדו בבור. הן לא הצליחו להגיע לקרקע ונקלעו למצוקה ממשית. מה שהפריד הפעם בין אירוע מפחיד לאסון כבד היה שילוב של ערנות, ניסיון, מהירות תגובה ומקצועיות של צוות המצילים.
צוות המצילים בחוף הקשתות הבחין במתרחש והבין מיד כי מדובר באירוע חירום. המציל גבריאל מוזס הוזנק לעבר הנערות באמצעות אופנוע ההצלה, הגיע אליהן במהירות וחילץ את שתיהן מהמים בשלום.
עבור המתרחצים בחוף מדובר אולי בכמה רגעים בלבד. עבור מציל, אלה בדיוק הרגעים שבהם כל האימונים, הניסיון והדריכות הופכים לפעולה שמצילה חיים.
“היינו בבור?”
רגעים ספורים לאחר החילוץ תועדו שתי הנערות כשהן יושבות על אופנוע ההצלה, עדיין מנסות לעכל את מה שאירע.
“היינו בבור?”, שאלה אחת מהן את גבריאל.
“כן. הייתן בבור”, הוא השיב.
“תודה לך”.
שלוש מילים פשוטות, אבל מאחוריהן מסתתר סיפור שלם. שתי נערות שנכנסו לים ולא הבינו עד כמה מהר השתנו התנאים, ומציל אחד שהיה במקום הנכון, זיהה את הסכנה ופעל בזמן.
עבודה קשה בים שלא תמיד סולח
המקרה הזה הוא הזדמנות לומר מילה טובה והרבה יותר ממילה, למצילים בחופי אשדוד.
לאורך עונת הרחצה, הם נמצאים שעות ארוכות מול הים, תחת שמש קופחת, חום, לחות, רוחות וים שמשנה את פניו. הם נדרשים לסרוק ללא הפסקה שטחים עצומים, לזהות בתוך המוני מתרחצים אדם שנמצא במצוקה, להזהיר פעם אחר פעם מפני כניסה לאזורים מסוכנים ובשעת הצורך לזנק למים בלי להסס.
רוב עבודתם מתבצעת הרחק מהכותרות. פעמים רבות הציבור אפילו אינו יודע כמה אירועים נמנעו בזכות שריקה בזמן, אזהרה ברמקול או מציל שזיהה מתרחץ שנסחף עוד לפני שהוא עצמו הבין שהוא בצרה.
אבל ברגע האמת מתבררת החשיבות העצומה של האנשים שיושבים בסוכות ההצלה ומשקיפים על הים.
הפעם אלה היו גבריאל מוזס וחבריו לצוות, שהערנות והתגובה המהירה שלהם הסתיימו בשתי נערות שחזרו בשלום הביתה למשפחותיהן.
מנהל האגף יובל אלוש: “התגובה המהירה מנעה מאירוע מסוכן להסתיים באסון”
יובל אלוש, מנהל אגף החופים, שיבח את פעולת צוות ההצלה ובמקביל הזהיר מפני הסכנה שברחצה בחופים שאינם מוכרזים.
“התגובה המהירה והמקצועית של גבריאל וצוות המצילים מנעה מאירוע מסוכן להסתיים באסון. שתי הנערות נכנסו למים באזור שאינו מוכרז ונקלעו למצוקה אמיתית. אני מבקש מהציבור לא לקחת סיכונים. בחוף לא מוכרז אין שירותי הצלה ואין מי שמשגיח על המתרחצים. נכנסים לים רק בחוף מוכרז, בשעות פעילות שירותי ההצלה ומול עמדת המציל”.
הדברים מקבלים משמעות מיוחדת דווקא לאחר החילוץ הזה. הים עלול להיראות רגוע לחלוטין מבחוץ, בעוד שמתחת לפני המים קיימים בורות וזרמים המסוגלים לסחוף גם מתרחצים שמרגישים בטוחים בעצמם.
בור בקרקעית הים יכול לגרום למתרחץ לאבד ברגע את האחיזה בקרקע, להילחץ ולהתקשות לחזור אל החוף. זרמים עלולים להרחיק אותו במהירות מהאזור הבטוח. כשהדבר מתרחש בחוף שאינו מוכרז, הסיכון גדול במיוחד משום שאין מציל שמביט מהסוכה ומזהה את המצוקה בשניות הראשונות.
המצילים שומרים עלינו, אנחנו חייבים להקשיב להם
המצילים שלנו אינם רק מי ששורקים למתרחצים להתרחק מאזור מסוים או מבקשים לצאת מהמים. מאחורי כל הוראה כזאת עומדים ניסיון והיכרות עם הים, ולעיתים גם סכנה שהמתרחץ כלל אינו מסוגל לראות.
לכן, לצד הפרגון הגדול שמגיע לצוותי ההצלה בחופי אשדוד, האחריות נמצאת גם אצל הציבור. צריך להקשיב למצילים, לא להיכנס לים בחופים שאינם מוכרזים, לא להיכנס למים לאחר סיום שעות ההצלה ולא לחשוב ש”לי זה לא יקרה”.
כי לפעמים המרחק בין בילוי קיצי בחוף לבין אירוע שעלול להסתיים באסון הוא דקות, ולעיתים אפילו שניות.
בחוף גנדי הסיפור הזה הסתיים כפי שכל סיפור כזה צריך להסתיים: שתי נערות חולצו בשלום, שתי משפחות קיבלו אותן בחזרה הביתה, וצוות מצילים אחד הוכיח פעם נוספת מדוע העבודה שלו היא הרבה מעבר לעוד עבודה בחוף.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד סוכת המציל ושומעים את השריקה או את הקריאה ברמקול, כדאי לזכור את השאלה הקצרה שנשמעה אחרי החילוץ:
“היינו בבור?”
כן, הן היו בבור ולמזלן, היו מי שראו אותן בזמן.
