בנמל מאשימים את מפעילת הממגורה בהשבתה חד-צדדית, בניצול מעמדה ובפגיעה בביטחון התזונתי• במכתב התראה חריף דורשת חברת נמל אשדוד להפעיל את הממגורה והמסוע בתפוקה מלאה ומזהירה מפני צעדים משפטיים• ברקע: מחלוקת עמוקה על אופן פריקת אוניות הגרעינים, כסף גדול, תחרות וגמישות תפעולית| אשדוד היום

עימות חריף ויוצא דופן מתנהל בימים אלה בתוך נמל אשדוד, והפעם לא מדובר בסכסוך עבודה שגרתי או במאבק על רציף. במוקד ניצבת אחת התשתיות הרגישות ביותר למשק הישראלי: מערך פריקת הגרעינים, הממגורה והמסוע, שאמורים לסייע בהזרמת תבואה לתוך מדינת ישראל.

חברת נמל אשדוד שיגרה מכתב התראה חריף לחברת לוגיסטיקר ממגורות, מפעילת הממגורה בנמל, ובו היא דוחה את טענות החברה ודורשת ממנה לחזור בה באופן מיידי מעמדתה ולהמשיך להפעיל את המסוע והממגורה בהספק ובתפוקות מלאים. בנמל אף מזהירים כי אם הדבר לא ייעשה, החברה תשקול לממש את מלוא הסעדים העומדים לרשותה על פי דין ולדרוש פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה.

מה הצית את העימות?

המשבר התפרץ סביב אוניית הגרעינים MARO, שנשאה תירס. לפי מכתב הנמל, ב-16 באוגוסט החליטה לוגיסטיקר באופן חד-צדדי להפסיק את פעילות הממגורה ואת מתן שירותי הפריקה לאונייה. בנמל טוענים כי מדובר במהלך המנוגד לכתב ההסמכה שמכוחו פועלת לוגיסטיקר כתאגיד מורשה בנמל. אלא שמאחורי האירוע הנקודתי מסתתר ויכוח גדול בהרבה.

השאלה המרכזית היא מי קובע כיצד ייפרקו הגרעינים: האם באמצעות המסוע והממגורה בלבד, או שגם יבואנים רשאים לבחור בפריקה ישירה למשאיות ובמקרים מסוימים אף לשלב בין שתי השיטות.

עמדת חברת נמל אשדוד חד-משמעית. לטענתה, היא אינה רשאית למנוע מהיבואנים לבחור בין שימוש במסוע ובממגורה לבין פריקה ישירה, ואף אינה יכולה למנוע פריקה משולבת. עוד נטען, כי במקרה הנוכחי לא הייתה אונייה אחרת בעלת זכות קדימה בעת קשירת האונייה לרציף, ולכן הנמל דוחה את הטענה שלפיה התבצעה לכאורה עקיפה של התור התפעולי.

הנמל בטענה: ״כוח מונופוליסטי״ ושיקולים כלכליים

מכאן הטונים במכתב הופכים חריפים במיוחד.

בנמל טוענים, כי לוגיסטיקר מנסה למעשה להגביל את האפשרות של יבואני הגרעינים לבצע פריקה ישירה באמצעות משאיות ברציף 21, ובכך להביא לכך שהפריקה תיעשה באמצעות המסוע. לטענת הנמל, שימוש כזה כרוך בעלויות ליבואנים ולחברת הנמל ופוגע בגמישות התפעולית הנדרשת לצורכי המשק.

יתרה מכך, בנמל טוענים כי אין זו הפעם הראשונה שבה לוגיסטיקר מנסה לקדם מדיניות שתעניק עדיפות לשימוש במסוע. לפי המכתב, כבר בשנת 2023 פעלה החברה לשינוי כללי התור התפעולי, מהלך שחברת נמל אשדוד התנגדה לו.

חברת הנמל אף מייחסת ללוגיסטיקר שימוש ב”כוח מונופוליסטי”, כלשון המכתב, ומעלה טענות הנוגעות לכאורה גם לדיני התחרות ולמעמדה של לוגיסטיקר כספקית היחידה של שירותי הממגורה המדוברת.

חשוב להדגיש, כי אלו טענותיה של חברת נמל אשדוד במסגרת המחלוקת ולא קביעות שיפוטיות.

כשהוויכוח העסקי פוגש את הביטחון התזונתי

העימות מקבל ממד משמעותי במיוחד בשל התקופה והרגישות של שרשרת אספקת המזון בישראל.

לפי המכתב, רשות החירום הלאומית הנחתה לתעדף בעת הזו כניסת אוניות גרעינים, במטרה למלא את המלאים הלאומיים. בנמל טוענים כי עצירת פעילות הממגורה עלולה לפגוע לא רק בחברה או ביבואן כזה או אחר, אלא ברציפות התפעולית וביכולת להזרים תבואה למשק.

לטענת הנמל, עיכוב בפריקת אונייה אחת עלול ליצור “פקק” או צוואר בקבוק שישפיע גם על אוניות נוספות שאמורות להגיע לנמל. במכתב אף נטען כי התוצאה עלולה להיות הגדלת עלויות ובהמשך גם השפעה על יוקר המחיה.

לוגיסטיקר חזרה לעבוד, אבל המלחמה לא הסתיימה

בסופו של דבר חזרה לוגיסטיקר להפעיל את הממגורה, תוך שהיא מציינת כי החזרה נעשית “תחת מחאה”. מבחינת חברת הנמל, החזרה לעבודה אינה מוחקת את מה שכבר התרחש.

לטענת הנמל, הפסקת הפעילות גרמה לעיכוב במשמרת א’, לפגיעה בשמה הטוב של החברה ולנזקים נוספים. החברה אף מזהירה כי אם תזהה בעתיד האטה מכוונת בעבודה, לרבות התנהלות בסגנון “שביתה איטלקית”, היא לא תהסס לנקוט באמצעים המשפטיים העומדים לרשותה.

ובנמל עוברים להתקפה: ״הממגורה לא עומדת בקצב״

אחת הטענות החריפות והמעניינות ביותר במכתב מגיעה דווקא לקראת סופו.

חברת נמל אשדוד טוענת, כי שורש המחלוקת קשור גם ליכולתה של הממגורה לעמוד בתפוקות שמספק ציוד הפריקה של הנמל. לפי החברה, מדלה 205 מסוגל לעבוד בהספק של כ-1,000 עד 1,200 טון גרעינים בשעה.

לטענת הנמל, הממגורה, שהוקמה בשנות השישים, אינה מצליחה לעמוד בתפוקות הללו בשל מה שהנמל מגדיר כתחזוקה בלתי מספקת מצד לוגיסטיקר. במכתב נטען, כי הנהלת הממגורה נאלצת לבקש לעיתים מגורמי הנמל לעצור את המדלים או להאט אותם כדי להתאים את קצב העבודה ליכולת הקליטה של הממגורה.

מכאן מגיעה גם אחת ההאשמות הקשות ביותר: בנמל סבורים כי התנהלות לוגיסטיקר נועדה, בין היתר, להסיט את הדיון מהקשיים התפעוליים של הממגורה עצמה ולהטיל את האחריות על חברת הנמל.

הרבה יותר מוויכוח על מסוע

בסופו של דבר, מאחורי המילים המשפטיות והטכניות מסתתר מאבק בעל משמעות כלכלית גדולה: מי ישלוט בפועל באופן שבו נפרקים הגרעינים בנמל אשדוד, עד כמה תישמר זכותם של היבואנים לבחור את שיטת הפריקה, וכיצד מאזנים בין הפעלת תשתית יקרה לבין הצורך בגמישות תפעולית.

חברת נמל אשדוד אינה מסתפקת בדרישה לחזרה לשגרה. היא דורשת מלוגיסטיקר לחזור בה מטענותיה, להמשיך להפעיל את המערכות בתפוקה מלאה ומבהירה, כי היא רואה בחברה אחראית לנזקים שנגרמו או ייגרמו בעקבות התנהלותה, לרבות בטלת צוותים ופגיעה במוניטין.

הוויכוח שהחל סביב פריקת אוניית תירס אחת הפך בתוך זמן קצר למאבק עקרוני על כסף, תחרות, סמכויות ותשתיות לאומיות. וכאשר באמצע נמצאת אספקת הגרעינים למדינת ישראל, זה כבר לא רק סכסוך מסחרי בין שתי חברות. זהו מאבק שעשוי להשפיע על פעילות הנמל ועל אינטרס ציבורי רחב בהרבה.

צילום: מני בן הרוש