״הם כותבים בדם את ההיסטוריה של הבית השלישי שלנו״: הטקס המרכזי ליום הזיכרון באשדוד התקיים במקיף א’. 49 בוגרים ממקיפים א׳ וב׳ נפלו במערכות ישראל. קהילה שלמה מתכנסת לזכור ולהתחייב להמשך הדרך| אשדוד היום
הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, תשפ״ו, התקיים הבוקר בבית הספר מקיף א’ באשדוד, במעמד ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי, הנהלת מוסדות החינוך, משפחות שכולות, תלמידים ואורחים רבים.
במוקד הטקס עמדה התזכורת הכואבת למחיר ששילמה קהילת החינוך בעיר: 30 בוגרי מקיף א’ ו-19 בוגרי מקיף ב’ שנפלו במהלך השנים – עדות מטלטלת לעוצמת האובדן שחוצה דורות ומשפחות.
הטקס נפתח בהנפת דגל המדינה והורדתו לחצי התורן, ולאחר מכן הודלק לפיד הזיכרון ונאמרה תפילת “יזכור”. מנהלת בית הספר נשאה דברים לזכר הנופלים והדגישה את הקשר העמוק והבלתי ניתן לניתוק בין קהילת בית הספר לבין בוגריו שנפלו בהגנה על המדינה.
בהמשך הודלקו נרות זיכרון לזכר חללי מקיף א’, תוך הקראת שמותיהם, והונחו זרי זיכרון על ידי נציגי יד לבנים, עיריית אשדוד, חיל האוויר, הנהלת בית הספר וועד ההורים. במהלך הטקס שולבו קטעי קריאה ושירה מרגשים, שהמחישו את עומק הכאב לצד המחויבות להמשיך לזכור ולהנציח.
ראש העיר, ד״ר יחיאל לסרי, נשא דברים בפני התלמידים והמשפחות השכולות, ואמר:
“אלא גם ובעיקר, על פי היכולת המופלאה שלו, להתגבר על משברים, ולצאת מהחושך אל האור.
האמונה שלנו בצדקת הדרך. האמונה שלנו בצור ישראל וגואלו. הידיעה שבכוחנו לבנות את מה שנשבר ואף יותר מכך, להחזיר כל בית שנהרס וכל פרח שנרמס, לפתח כלכלה ומערכות הגנה וסייבר, ולכתוב שירה וסיפורת, להקים משפחות וללדת ילדים. ומעל הכל, הבנים והבנות, הגיבורים והאמיצים, שאנו זוכרים היום, שמסרו את נפשם למעננו. הם אלה שמבטיחים את נצח ישראל. הם כותבים בדם את ההיסטוריה של הבית השלישי שלנו”.
בדבריו, פנה ראש העיר גם אל תלמידי בית הספר והדגיש את אחריות הדור הצעיר:
“במצבי קושי ומשבר, השאלה היא לא האם יש כוח רצון לעשות שינוי, אלא מה התנאים המאפשרים לכוח הרצון להתקיים. אנשים לא נשברים בגלל עומס או קושי, הם נשברים כשהם מפסיקים להאמין שמשהו ישתנה.
אתם דור העתיד של אשדוד ושל מדינת ישראל. הבחירות שתעשו- איך תנהגו, איך תתייחסו זה לזה, איזה ערכים תבחרו לשאת, איך תשנו את מה שיש צורך לשנות ותפתחו את מה שצריך לפתח – הן ההמשך הישיר של אותה שליחות שהחלה אצל הנופלים”.
הטקס נחתם באמירת קדיש מפי בן למשפחה שכולה ובשירת “התקווה”, כאשר כלל המשתתפים עומדים יחד בדומייה לזכר הנופלים- רגע של אחדות, כאב וגאווה.
צילום: אורי קריספין
