פרויקט מיוחד לכבוד יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל. חצי קדנציה מאחורינו, יום העצמאות כבר פה ובאשדוד כמו באשדוד, הפוליטיקה לא יוצאת לחופש. פרויקט ״תעלה המשואה״ של אשדוד היום שם זרקור על נבחרי הציבור: מי עובד באמת למען התושבים, מי עובד בעיקר על תדמית ומי עדיין מתלבט איפה בדיוק הוא יושב?

תעלה המשואה!

ד״ר יחיאל לסרי- ראש העיר

ניהול, שליטה והתמדה. לסרי הוביל את העיר בתקופת הלחימה ביד רמה ובזרוע נטויה, עם למעלה מ-40 ימי ישיבות הערכות מצב בהשתתפותו האישית, כולל ימי שישי וערבי חג, בלי להיעלם ובלי להאציל סמכויות.

מערכת החינוך חזרה לשגרה במהירות מרשימה ומערך הביטחון העירוני הפך למודל לימוד עבור ערים אחרות שמגיעות ללמוד איך מנהלים חירום. לסרי חושב כמה צעדים קדימה, מתכנן היטב, ולא במקרה זו הקדנציה הרביעית שלו. לפי המגמה הנוכחית, החמישית כבר מעבר לפינה ואולי אפילו בלי מאמץ מיוחד.

תעלה המשואה.

עו״ד גבי כנפו- האיש שנמצא בכל מקום

כנפו הוא סוג של תופעת טבע פוליטית. נמצא בכל מקום, בלי רעש מיותר. יו״ר קואליציה מאז 2008, מנהל ישיבות מועצה ביד רמה, יו״ר דירקטוריון החברה העירונית, יו״ר המשכן לאמנויות הבמה, מעורב בוועדות ומי שמחזיק חוטים רבים מאחורי הקלעים. מקורבו, שלומי כהן, משמש ממלא מקום מנכ״ל יובלים וגם זה לא במקרה. הכול מתנהל בשקט מופתי, בלי רעש מיותר. כנפו מסתפק בשכר של שקל אחד לשנה, אבל פרנסתו מגיעה מהעסק האדיר שבנה לאורך השנים (מסוף 207). העירייה מבחינתו היא שליחות והוא מצליח במשימותיו הרבה מעל המצופה.

תעלה המשואה.

הרב מני אזולאי (ש״ס)-  היציבות השקטה

אזולאי שומר על קשר רציף עם הציבור, מוסר שיעורי תורה מדי ערב ופעיל מאוד בקרב הציבור החרדי ספרדי בעיר. כיו״ר דירקטוריון מהות, הוא מתפקד ללא דרמות מיוחדות, ואולי זה סוד הקסם. במועצה רוויית מתחים, הוא האיש עם הכי מעט קונפליקטים.

נראה שהבין את הזירה מהר, בלי תקופת הסתגלות מיותרת.

תעלה המשואה.

אגודת ישראל-  עבודה בלי רעש

שישה חברי מועצה בראשות הרב וינגרטן (שהוא בעצמו אדם מיוחד), שפשוט עובדים. מתחנות אוטובוס ועד מבני חינוך, פרויקטי מגורים ייעודיים לציבור החרדי, פעילויות לילדים ועוד. קשובים, זמינים ופחות עסוקים בכותרות. מה נשאר? בעיקר להצדיע.

תעלה המשואה.

מאיר בן חמו- בין לבין ובעיקר באמצע

בן חמו הצליח להיכנס למועצה במסגרת מפלגת קול הלב, מפלגה עם שורשים משפחתיים, אבל מאז נראה שהוא עדיין מחפש את מקומו.יושב באופוזיציה, מצביע עם הקואליציה, בלי תפקיד, בלי סמכויות ועם לא מעט סימני שאלה סביב ההמשך. יושב על הגדר, רגל פה רגל שם.

מעליו מרחפת גם עננה פוליטית: מספר 2 ברשימה, עו״ד אייצלותם מסלה, מצפה להיכנס למועצה באמצע הקדנציה. בן חמו, מצדו, לא ממהר לפנות את הכיסא. מה בדיוק נכתב בהסכם ביניהם? כנראה שיש דברים שעדיף להשאיר בשקט.

תעלה המשואה.

יו״ר האופוזיציה הלן גלבר- אופוזיציה עם ניסיון

יו״ר האופוזיציה, אחרי שלוש קדנציות בצד הזה של המפה. גלבר קשובה מאוד לציבור, חדה ומנוסה, אבל הסיכון ברור: קיבוע באופוזיציה. וזה מקום שאף פוליטיקאי לא באמת שואף להישאר בו לנצח.

תעלה המשואה.

עמירם בן זקן- נאמנות מעל הכול

בן זקן שומר אמונים לראש הרשימה שלו, הלן גלבר ומסרב להצעות לעבור לקואליציה. בהתחשב בגילו הצעיר ובשלב שבו הוא נמצא, זו התנהלות מחושבת. העתיד עוד לפניו, ואולי גם שמות מוכרים במשפחה עוד ייכנסו לתמונה בהמשך.

תעלה המשואה.

אופיר לסרי – תואר יש, השפעה?

קיבל את תואר המשנה לראש העיר, לא לפני שהוביל את שינוי שם רחוב יהודה המכבי ל”תפארת מרדכי” מהלך שעורר מחלוקת ציבורית לא קטנה, אך התקבל בברכה אצל ראש העיר ושותפיו החרדים. מאז, מחזיק בתואר שמעמדו יותר סמלי ממעשי. עומד בראש “כיוונים”, גוף שפועל היטב, אך השאלה על מידת השפעתו האישית שם עדיין פתוחה. מאידך, לסרי ג׳וניור סימן מטרה לפני שנים רבות והצליח להגיע בדיוק למקום שאותו סימן ועל כך הערכתינו הרבה.

השאלה הגדולה באמת: עם מי הוא רץ בבחירות הבאות?

תעלה המשואה.

שמעון כצנלסון: נוכחות יש, הישגים פחות

סגן ראש העיר הוותיק חגג 80 וממשיך להגיע מדי יום לעבודה, פעיל ומעורב. אבל התואר ״בולדוזר״ כבר פחות מתאים לקדנציה הזו. קשה להצביע על הישגים ציבוריים משמעותיים בתקופה האחרונה של כצנלסון. החברה לתיירות נמצאת תחת ניהולו וגם לאחר מינוי מקורבו אבי עזר למנכ״ל, הציבור עדיין מתקשה לראות פרויקטים חדשים יוצאים לדרך. מעבר לפסטיבל “עמים וטעמים” שהחל עוד קודם, אין בשורה גדולה.

נאחל בריאות טובה, וגם קצת תנופה מחודשת.

תעלה המשואה.

אלי נכט – מחכה בסבלנות

סגן ראש העיר שממשיך לבסס את מעמדו, עוד מהקדנציה הקודמת. בקרב הנהלת העיר ברור שהוא כוח עולה. ההערכות מדברות על התחזקות מ-4 מנדטים ל-6 או 7 בבחירות הבאות. בקרב ציבור יוצאי בריה״מ לשעבר, הוא כבר נתפס כיורש הטבעי של כצנלסון. הסכסוך שלו עם ראש העיר ומקורביו מונע ממנו כרע לקבל תפקידים משמעותיים בקואליציה אבל הערכה שלנו היא שגם זה יגיע בעתיד. נכט לא ממהר. הוא מחכה לרגע הנכון.

תעלה המשואה.

דוד אסייג- האיש של השטח

אחד האנשים האהובים בעיר, עם קשר ישיר וחם לתושבים, הצליח להכנס למועצת העיר בקדנציה הזו ואין לו שום כוונה לשבת ללא מעש ציבורי. בתחילת הקדנציה קיבל את תיק התפעול, התאהב בו והראה עשייה משמעותית. בהמשך, התיק נלקח ממנו על רקע מאבקים פוליטיים, בעיקר מול ראש הרשימה שלו, נכט. אם יש משהו ברור, זה שהקשר עם הציבור נשאר חזק ולפעמים, זה שווה יותר מכל תפקיד. עוד לא אמר נואש ממיקומו הנוכחי והתחושה היא, שתהיינה תזוזות חיוביות לכיוונו כבר בקרוב.

תעלה המשואה.

 

התמונה ברורה: יש מי שמוביל, יש מי שממתין ויש מי שעדיין מתלבט באיזה צד של המפה הוא נמצא.

בסופו של דבר, הציבור רואה הכול וביום הבחירות, הוא גם זה שיחליט מי באמת ראוי להדליק משואה… ומי יישאר עם מצית ריק.

חג עצמאות שמח!