הגעגוע  של שנות ה-90 חושף אמת לא נוחה: בלי יריבות, בלי ניהול ובלי גב עירוני- גם אהבת אוהדים לא מצילה מועדון| אשדוד היום

אוהדי הכדורגל באשדוד מתגעגעים לשנות ה-90.

קבוצת האוהדים שצמחה מהשטח: מכבי עירוני אשדוד, מתמודדת בימים אלה עם חובות גדולים ומתקשה לעמוד בהתחייבות.
ככל הנראה, עירוני אשדוד הולכת בדרכה של קבוצת ״אדומים אשדוד״, שנקלעה אף היא לקשיים כלכליים לאחר שהוקמה בשנת 2015.
מודל קבוצת אוהדים שאוהבים את המועדון ורוצים לנהל אותו הוא אולי סיפור רומנטי אבל נראה, כי המציאות של ניהול קבוצת כדורגל הוא מורכב הרבה יותר.
בשנות ה-90 היתה יריבות ספורטיבית שהיתה ידועה לכל אוהדי הכדורגל בארץ, בין הפועל אשדוד למכבי עירוני אשדוד.
אלפי אוהדים היו גודשים את מגרש הכדורגל ומשחקי הדרבי בין הקבוצות היו אופרה אחרת.

שתפו אותנו: כמה אנשים זיהיתם בתמונה?

העיר אשדוד היתה חיה ונושמת כדורגל, היריבות העירונית היתה נושא השיחה בבתי הקפה, אפילו בבתי כנסת ובבתי הספר. ההבדל בין אותן שנים הוא שהניהול היה שונה, היתה תמיכה של העירייה והכי חשוב שהיו אנשים שתרמו שנים מכספם ומזמנם וניהלו את הקבוצות.
בקבוצת הפועל אשדוד היה בזמנו את רפי לביא ויהודה בן הרוש ז״ל, אבי פלדניגר ויעקב שטרית, שניהל את הקבוצה בתקופה עם שחקני בית מיתולוגיים כמו יגאל כהן, חיים אזולאי, אבי מלול, יורם בן דוד, רפי נידם ואחרים ביחד עם מאמנים בכירים כמו לופא קדוש ודוביד שוויצר.
מנגד, עירוני אשדוד תמיד היתה ידועה בניהול מופתי של גלעד טרודלר ורפי אספורמס. בקבוצה שצמחו בה כוכבי כדורגל כמו עופר טלקר, עמיר תורגמן, ז׳אן טלסניקוב ורבים אחרים.

ג׳קי בן זקן- האיש החזק במ.ס אשדוד

במקום לשמור על היריבות הספורטיבית ולתמוך בשתי הקבוצות, החליטו בעיריית אשדוד בשנת 1999 לתמוך באיחוד הקבוצות לקבוצת אחת מ.ס אשדוד.
עד היום, הקבוצה הזאת, אמנם בליגת העל בכדורגל, אבל לא מצליחה לסחוף את האוהדים למרות שמספר התושבים גדל מאוד ביחס לשנות ה-90. אולי אפילו הכפיל את עצמו. ישנם משחקים שמגיעים אליהם מאות אוהדים בלבד ורק כאשר מגיעות הקבוצות הגדולות כמו בית״ר ירושלים, מכבי תל אביב ומכבי חיפה מגיעים אלפי אוהדים לאצטדיון הי״א, כמובן רובם של הקבוצה האורחת.
הכדורגל בכלל ובאשדוד בפרט מבוסס על היריבות הספורטיבית והספורט הוא תחרותי, לכן יתכן שקבוצה כמו מ.ס אשדוד, שלא מתמודדת על תארים לא מצליחה לסחוף את האוהדים אולי גם משום כך.
מכאן, מתחיל סיפור קבוצות האוהדים שמנסים להחזיר עטרה ליושנה ומתגעגעים לתחושות שהיו במגרשי הכדורגל.
בשנת 2001 הקים יעקב שטרית מחדש את הפועל נמל אשדוד יחד עם אבינועם שושן, אך בגלל חוסר התמיכה, בלשון המעטה, הקבוצה נאלצה לארח את משחקי הבית במושב בשדה עוזיה.
אוהדי הפועל אשדוד היו צועדים ברגל בשבת מאשדוד למושב, מה שמראה את האהבה של האוהדים לכדורגל.
לאחר מאבקים משפטיים של שטרית,הקבוצה קיבלה את האישורים לשחק באשדוד. יש הטוענים, כי בזמנו, למשחקים של הפועל אשדוד בליגה הכי נמוכה, הגיעו יותר אוהדים מאשר למ.ס אשדוד בליגות הבכירות.
אמנם, הפועל נמל אשדוד עלתה ליגה בשנה הראשונה, אך כשנה לאחר מכן נסגרה מחוסר תמיכה ותקציב. סיפור עצוב שחוזר על עצמו גם בימים אלו.
משנת 2015 הוקמו שוב מספר קבוצות אוהדים: אדומים אשדוד, עירוני אשדוד, בית״ר אשדוד שנקלעו לקשיים כלכליים והפועל בני אשדוד שהוקמה ע״י יעקב שטרית ופועלת עד היום בראשות צ׳רלי אטיאס.
הקמת הקבוצות ע״י האוהדים, עשויה להצביע  על הרגשה של חוסר שייכות לקבוצה הבכירה מ.ס אשדוד. בימים אלו, אנו עדים לסגירתה של קבוצת עירוני אשדוד. קבוצה שעודדה משחקים ואימונים של ילדים צעירים, שגיבשו אהדה לקבוצה שצמחה מתוך האוהדים. קברניטי העיר לא השכילו לחבק ולתמוך בקבוצות האוהדים השונות ובהן עירוני, מסיבות שברורות לאוהדים ועל זה נפרט בכתבות מעניינות בהמשך.