הוכרזו הזוכים בתחרות הקמנצ’ה, הקמנג’ה והכינור המזרחי בתחרות שנערכה על ידי מטרוז- המרכז למוסיקה אנדלוסית ולפיוט בישראל אשר ייסד מוטי מלכא
עשרות נגנים מכל רחבי הארץ השתתפו בשבוע שעבר בתחרות הקמנצ’ה, הקמנג’ה והכינור המזרחי, שקיים מטרוז – המרכז למוסיקה אנדלוסית ולפיוט בישראל בקונסרבטוריון דימונה. התחרות, הנושאת את שמו של הכנר האגדי ישועה אזולאי, הפכה לאירוע שיא בזירת המוזיקה האנדלוסית והערבית בישראל, עם השתתפות בולטת של נגנים צעירים לצד מוזיקאים ותיקים.
היה כנראה מי שחשב שהתחרויות הללו לא תתקיימנה אלמלא אשדוד, אבל מוטי מלכא מצליח להוכיח: כשיש חזון, יש דרך ומכאן הביצוע.
בין חבר השופטים היה גם הנגן הבינלאומי פרץ אליהו, מהדמויות המרכזיות שהובילו יחד עם בנו מארק אליהו את הרנסנס של הקמנצ’ה בישראל ובעולם.
הזוכים בתחרות
במקום הראשון זכה ציון חי באדי מבית חגלה.
במקום השני זכו מאיר יהודה סבג מירושלים ומרים צרפתי מהמושב מטע.
במקום השלישי זכו נמרוד שאול קפץ מיודפת ואיציק גן מתל מונד.
הזוכים קיבלו פרסים כספיים שנועדו לסייע להם בהמשך דרכם ובהתפתחותם המוזיקלית. בפרסי עידוד זכו איתן דרמון ומנדי ורטהיים.
הקשר הראשון לכלי הנגינה
הזוכים מספרים
ציון חי באדי, מקום ראשון:
“הייתי מילדות עם אבא, ובנסיעות זה היה כל שרים ושולחן שבת ובקשות בבית כנסת, ובבית כנסת עדס בירושלים, והייתי הולך עם אבא להרבה הופעות, וכל פעם הייתי ממש מתמקד על הכינור, ואמרתי להורים שאני רוצה להתחיל ללמוד כינור, אז קודם בגילאים קטנים יותר הייתי בכל מיני מקהלות, ובגיל 10 התחלתי עם הכינור.”
מאיר יהודה סבג, מקום שני:
“התחלתי לנגן קמאנצ’ה בגיל 16, בעקבות מארק אליהו, הצליל הזה תפס לי את האוזן, מאז אני שבוי בכלי. אני מרגיש שאת כל מה שעובר לי בחיים, אני מצליח להעביר אותו דרך הקמאנצ’ה, אני עובר איתו מלא דברים. דרך המנגינות שלו, תפס לי את האוזן, תפס לי את הנשמה.”
מרים צרפתי, מקום שני:
“היתה לי תקופה שהתנדבתי בקיבוץ סמר, ויאיר דלל עבר שם, והיה איזה ג’אם, והוא ניגן בכינור. וואו, שמעתי את הכינור הזה, בחיי לא שמעתי את זה. שמעתי את הכינור הערבי, התאהבתי קשות, וזה היה לפני 15 שנה.”
נמרוד שאול קפץ, מקום שלישי:
“הכלי הזה הגיע אליי מכל מיני מקומות בסביבה. שמעתי על הכלי ממארק אליהו כמו הרבה נגנים שבטח היו פה בתחרות הזו. בעצם התפיסה של עולם המקאם שינתה לי את כל העולם המוזיקלי ואת כל העולם היצירה שלי.”
איציק גן, מקום שלישי:
“במדינת ישראל חשוב שיהיה עוד נגנים שמנגנים את הז’אנרים של מוזיקה מהמזרח. בעיקר צוברים ידע, ניסיון שיוכלו לפתח גם איזשהו אומנות משל עצמם. אבל שעדיין יישאר בגדר למידה ובגדר השראה עצמית מהמסורות האלה.”
רנסנס של כלי מיתר עתיקים
לאחר שנים ארוכות שבהן נדחקו לשולי התרבות המוזיקלית, זוכים בשנים האחרונות כלי המיתר הקמנג’ה, הקמנצ’ה והכינור המזרחי לעדנה מחודשת. נגנים רבים, בהם בני הדור הצעיר, מתחברים מחדש לכלי הנגינה של המוזיקה הערבית והאנדלוסית, שנעלמו לאורך השנים מהפסיפס התרבותי בישראל.
מדובר בשלושה כלים מאותה משפחת מיתרים, הקשורים זה לזה התפתחותית ותרבותית:
הקמנצ’ה הוא כלי קשת קדום שמקורו באיראן ונפוץ גם בקווקז, טורקיה ואזרבייג’ן. הקמנג’ה היא גלגולו הערבי עות’מאני, שהתפתח בעיקר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. הכינור המזרחי הוא וריאציה מודרנית של הכינור האירופי, שעבר התאמה לסולמות, לרבעי הטונים ולאופי הייחודי של המוזיקה המזרחית.
חזון שמתחבר לדור הצעיר
מייסד מטרוז ויוזם התחרות, מוטי מלכא, סיכם:
“התחרות הזאת היא חלק מחזון שמתגשם לחבר את הדור הצעיר ואת כל חלקי האוכלוסיה למוסיקה האנדלוסית ולכלי הנגינה שהיו חלק בלתי נפרד מהתרבות העשירה עליה גדלו אבותינו ואבות אבותינו. הכלים הללו חווים רנסנס מדהים בשנים האחרונות כשעוד ועוד צעירים וצעירות מבקשים ללמוד לנגן על הכלים הללו, כשהמוסיקה הזאת יוצרת חיבור אמיתי בין אנשים ובין קהילות שונות ומגוונות.”
קרדיט צילום: שמעון אוחנה
