בדיקה קצרה בעמוד הפייסבוק של ראש העיר, ד״ר יחיאל לסרי, מעלה תמונה מעניינת ואולי גם מטרידה: לעיר אשדוד יש ראש עיר טוב, אך חסר לה דבר אחד- חזון. נקודת אור אמיתית שתסמן לתושבים לאן אנחנו הולכים, מהו החלום הבא של העיר הזו, ומה נרצה להיות בעוד עשור| אשדוד היום

עיר מתפקדת אבל לא חולמת

הפוסטים בעמוד של לסרי בחודשים האחרונים מזכירים יותר את עדכוניו של פקיד עירייה מסור מאשר של מנהיג עירוני מוביל דרך. פרידות מבעלי תפקידים, קריאת כיכרות בשמות, ניקיון רחובות, הסרת גרפיטי ואפילו אזכור לא ברור לדמות אמריקאית בשם צ’רלי קירק. הכול חשוב, הכול נחמד, אבל איפה החזון?

אשדוד של 2008 נראתה אחרת לגמרי. אז נבחר לסרי לראשונה לראשות העיר כשבראש מעייניו עמד חלום אחד גדול: הקמת בית חולים ציבורי בעיר. זה היה חזון אמיתי, מהסוג שמזיז הרים. והוא עשה את זה. בית החולים ״אסותא אשדוד״ הוא תולדה ישירה של האמונה, ההתמדה והנחישות של לסרי. הקרדיט הזה שמור לו, ובצדק.

מאז, דממה יצירתית

אבל מאז 2017, מאז שהחזון ההוא התגשם, נדמה שמשהו נעצר. אין חזון חדש. אין פרויקט משמעותי שמדליק את הדמיון של התושבים. כאילו שמי שהגשים את החלום הגדול שלו כבר לא מצליח לחלום שוב.

מה עם אוניברסיטה באשדוד? מה עם הקמת בית ספר לאמנויות או לקולנוע? מה עם תוכנית רצינית להפיכת המרינה לאתר תיירות שוקק חיים, או סדרת מופעי תרבות בינלאומיים? יש כל כך הרבה פוטנציאל והוא פשוט לא ממומש. השכנה אשקלון, לעומת זאת, מצליחה להגשים את החזון בכל יום ולטייל במרינה שם, גורם לכל תושב אשדוד לקווץ׳ בלב. למה באשדוד אין מי שיוביל מרינה מתקדמת, יפה ומזמינה?

הפקקים בכניסות וביציאות מהעיר- החלום הקטן שאפשר להגשים

ואם כבר מדברים על חזון, יש גם חלומות קטנים. כאלה שלא דורשים מיליארדים אלא רק החלטה אמיצה אחת. קחו לדוגמה את הכניסות והיציאות מהעיר. תושבי אשדוד עומדים מדי יום, שעה אחר שעה, בפקקים הבלתי נגמרים בדרך לאזורי התעשייה, לבתי הספר או לעבודה מחוץ לעיר. מדובר בכאב ראש קבוע, מתמשך, שממרר את חיי היום-יום של עשרות אלפי תושבים. זה אפילו לא חלום, זו משימה בסיסית שניתן לטפל בה. שדרוג הכבישים, תכנון יציאות נוספות, הרחבת הגישה לאזורי התעסוקה ותחבורה ציבורית יעילה באמת. כל אלה יכולים לשנות מציאות תוך שנים ספורות בלבד. לא מדובר בפנטזיה רק ברצון, עשייה וניהול שמביט קדימה ולא רק מגיב לבעיות. ביכולתו של לסרי לטפל בזה.

אצטדיון ענק אבל למי?

נכון, נבנה בעיר אצטדיון חדש ומרשים. מבנה אדיר, מהיפים בארץ. אבל האם זהו החזון? האם זה מה שלסרי רוצה שנזכור ממנו בעוד עשרים שנה? קשה להאמין. פרויקט כזה אולי חשוב לחלק קטן מהתושבים, אך ספק אם השקעה של מאות מיליונים מתקציב העיר באמת משקפת את החלום העירוני הכולל.

עיר שמנוהלת היטב אבל צריכה לחלום

אי אפשר לקחת מלסרי את מה שכן עובד: ניהול מסודר, שירותים עירוניים מתפקדים, מערכת חינוך איכותית יחסית ותשתיות שמשתפרות בהתמדה. הוא מנהל טוב, אולי הטוב ביותר שהיה כאן. אבל מנהיג אמיתי חייב יותר מזה. הוא צריך גם להוביל, להעז, להניע, לחלום ובמיוחד האיש הזה, שכבר הוכיח לנו שהוא יודע לחלום בגדול ולהגשים בענק.

אשדוד זקוקה היום יותר מתמיד לנקודת אור חדשה. משהו שידליק את הדמיון, שיגרום לתושבים להתגאות בעירם לא רק בגלל הניקיון או הרמזורים החדשים, אלא בגלל חזון אמיתי, גדול, אמיץ.

אנחנו מחכים.

צילום תמונה ראשית: אריק גו׳רנו לאשדוד היום