שנתיים חלפו מאז אותו בוקר ארור של הטבח במסיבת הנובה ובדרום הארץ, שבו נרצחו שני אמין ז״ל- נכדתו של עמי כלפון, יחד עם בן זוגה, בזמן שנסעו לחגוג וליהנות. הפוסט שפרסם הבוקר עמי כלפון, סבה של שני, קורע את הלב ומשיב אל מרכז השיח הציבורי את הכאב הבלתי נגמר של משפחות הקורבנות ושאלת השאלות: היכן צה״ל ובכיריו היו במשך 8 שעות לפחות? | אשדוד היום

״שני נכדתי האהובה, הגעגועים לא פוסקים״

עמי כלפון כתב:

״שני נכדתי האהובה. חלפו שנתיים מהיום הארור שבו המרצחים האכזריים רצחו אותך ואת אדם היקר. סך הכל נסעתם ליהנות במסיבת הנובה אבל לא חזרתם. הגעגועים לא פוסקים. האור שהדלקת בכל מקום שהיית, הצחוקים, והאהבה שהרעפת על כולם. קשה להאמין שאת לא איתנו.״

הדברים המרגשים חושפים את עוצמת החיבור בין הסב לנכדה ואת הפצע הפתוח שנותר מאז אותו יום.

זיכרונות של שבתות וחגים

כלפון מתאר את הרגעים הקטנים שהפכו למסורת משפחתית:

״הכי קשה בשבתות וחגים שאת ואדם היקר הייתם אוכלים אצלנו ומתענגים על האוכל הטעים של סבתא. כמה את חסרה לנו. הלב ממאן להאמין עדיין שאת לא איתנו. החיבוקים החזקים שלך. לא שומע יותר ‘סבוס אתה החיים שלי’.״

המילים חדות וחשופות, מציירות לנו את התמונה האינטימית של משפחה שחייה נעצרו באותו רגע.

״ביום שני אנחנו עולים לבית החדש שלך״

בפוסט הוא מספר, כי המשפחה מתכננת עלייה לזכרה של שני:

״ביום שני אנחנו עולים לבית החדש שלך עם כל המשפחה. החברות היקרות שלך שתמיד בקשר עם אמא שלך ולא שוכחות אותך, להתייחד עם זכרך. היית צריכה להיות כבר משוחררת מהצבא, להקים משפחה ולהתחיל חיים חדשים. אבל זה נגדע ממך.״

המילים הללו משקפות לא רק כאב אישי, אלא גם מציאות של דור שלם שנגדעה לו התקווה, החלומות והעתיד.

זיכרון שלא דועך

שני אמין ז״ל, כמו מאות צעירים נוספים, הייתה סמל לשמחת חיים, אהבת אדם ורצון לחיות. שנתיים אחרי הרצח הנורא, הפצע עדיין מדמם והמשפחה ממשיכה להיאחז בזיכרון, בסיפורים ובגעגועים.

הפוסט של עמי כלפון הוא תזכורת חיה לכך שמאחורי כל שם ברשימת הקורבנות יש עולם ומלואו: משפחה, חברים, זיכרונות וחיים שנגדעו באכזריות.

יהי זכרה ברוך. 🌹