רבע מיליון תושבים, שתי יציאות: באשדוד בונים אצטדיונים אבל שוכחים את הדרכים

ברוכים הבאים לאשדוד: העיר שכולם רוצים לצאת ממנה, אבל לא יכולים משום שהם תקועים בפקק בלי מוצא. למה אף אחד לא נלחם על היציאות מאשדוד?

רבע מיליון תושבים, שתי יציאות מהעיר, עומסים שלא נגמרים ושקט מכיוון הנהגת העיר והעירייה. באשקלון ויבנה מתקדמים. באשדוד? עומדים. שעות. כל יום. כל בוקר. כל ערב.

אם אתם תושבי אשדוד, סביר להניח שאתם לא צריכים אפליקציה כדי לדעת מה מצב התנועה. אתם פשוט יודעים: פקק. ועוד פקק. ועוד אחד.

בכל בוקר, ובעיקר בשעות אחר הצהריים והערב, נאלצים אלפי תושבים לעמוד במשך שעות בפקקים האינסופיים שמובילים החוצה מהעיר או פנימה אליה. לא מדובר בגחמה רגעית או בעומס חריג אלא בשגרה יומיומית מתישה, מייאשת, ובעיקר מיותרת.

אשדוד, העיר השישית בגודלה בישראל, מתקרבת בצעדי ענק ל־250,000 תושבים, כאשר חלק נכבד מהם עובדים מחוץ לעיר ונאלצים מדי יום לצאת ממנה ולחזור אליה. אלא שבניגוד לערים אחרות, כמו יבנה או אשקלון, שבהן מספר היציאות והכניסות נותן מענה הולם לגידול הטבעי, אשדוד נותרת מאחור. שתי יציאות בלבד.

וזה עוד בלי לדבר על הכניסה הצפונית, שעמוסה במשאיות של הנמל, שגם הן תקועות איתנו בפקק. נהגים עצבניים, הורים מאחרים לקחת ילדים, שעות עבודה שמתבזבזות, זמן יקר של משפחה ולצידם גם ליטרים של דלק וים של עצבים. בבקרים בהם, חלילה וחס, מתרחשת תאונת דרכים באחד הצמתים, או אז העיר הופכת נצורה. אין יוצא ואין בא (הדוגמאות רבות, לצערינו).

הבעיה ברורה לכולם. הפתרון? כנראה לאף אחד.

איפה ראש העיר? איפה חברי המועצה?

נראה שהנושא הזה כלל לא נמצא על סדר היום העירוני. ראש העיר עסוק בפרויקטים אחרים, אולי מרשימים לעין, אולי טובים לתמונות בפייסבוק, אבל לא נוגעים ללב הבעיה.

יש תקציבי עתק לאצטדיון חדש, לתכניות בנייה, לקמפיינים עירוניים, אבל כשזה מגיע לשאלת הכניסות והיציאות שקט. דממה. לא מתראיינים, לא דורשים, לא לוחצים. למה? אולי כי הציבור שותק. ואולי כי חברי המועצה מתואמים מראש בהצבעות חסרות התנגדות. אולי כי זה נושא שלא מצטלם טוב באינסטגרם.

בינתיים, עיר שלמה עומדת. פשוטו כמשמעו. עומדת בכל בוקר בצומת אשדוד-עד הלום. עומדת כל ערב בדרך חזרה. עומדת בלי פתרון באופק.

ערים קטנות יותר עם כניסות רבות יותר

הסתכלו על יבנה, אשקלון שתיהן ערים קטנות מאשדוד בגודלן, אבל מתקדמות יותר בתכנון התחבורתי שלהן. ריבוי כניסות ויציאות הוא סטנדרט בסיסי, לא מותרות.

באשדוד? כל כניסה היא אתגר לאומי. כל יציאה היא תהליך של ועדות, התנגדויות ובעיקר חוסר יוזמה והיעדר חזון של הנהגת העיר. ראינו בעבר, כי ברגע שראש העיר מעוניין להוביל מהלך, דוגמה מוצלחת היא בית החולים באשדוד, הוא מצליח. אם כך, מדוע הוא לא נאבק על פתיחת כניסות ויציאות נוספים לעיר?

מתי זה ייעצר?

מתי יקום חבר מועצה אחד אמיץ, שיגיד: “די. זה לא נושא תחבורתי אלא נושא חברתי, משפחתי, קיומי.”

מתי יחליט ראש העיר שזה לא פחות חשוב מבניין חדש או גשר תאורה? מתי יתייצב מול משרדי הממשלה ויגיד: “אשדוד נחנקת, פתחו לה את העורקים”? כמו הפקקים, גם הבעיה הזו תקועה אבל אולי, רק אולי, מישהו יחליט להזיז את ההגה.

נמשיך לעקוב.