איפה החזון?

אחרי 17 שנים בתפקיד ואוטוטו בן 68, ייתכן שראש העיר לסרי פשוט התעייף, אבל העיר לא יכולה להרשות לעצמה לעצור. ראש העיר אשדוד, יחיאל לסרי, נמצא בשנתו ה-17 בתפקיד. לא פחות. כמעט שני עשורים שבהם הוא עומד בראש עיר גדולה, מגוונת, עם פוטנציאל אדיר. והשאלה הפשוטה שאנחנו שואלים היא: איפה החזון? | אשדוד היום

אין ספק, ללסרי יש הישגים. בית החולים הציבורי אסותא באשדוד הוא לא פחות ממהפכה. גם מתנגדים יודו שזה אחד מהפרויקטים המשמעותיים בעיר. אבל מה הלאה? מה הכיוון? מה התוכנית?

נראה שלסרי הסתפק במה שכבר נעשה. אך עיר, כמו כל גוף חי, לא יכולה להישאר במקום. ניהול שוטף זה טוב, אבל בשביל זה לא צריך ראש עיר. לשם כך יש צוותים מקצועיים, וללסרי יש צוות מקצועי מצוין בראשות מנכ”ל העירייה, אילן בן עדי. האנשים האלה יודעים לעבוד, יודעים לבצע. רק חסר להם דבר אחד- חזון. מטרה לרוץ אליה. יעד גדול לחלום עליו.

ומה עם לסרי? עמוד הפייסבוק שלו מתמלא בעיקר בהודעות חירום, אזעקות ותרגולים. אין חלומות גדולים. אין רעיונות פורצי דרך. לפני שתמהרו לומר: “יש את האצטדיון העירוני”, נכון, יש. והוא מתקדם יפה. אבל עיר כמו אשדוד יכולה ורוצה הרבה יותר מאצטדיון. חשוב ככל שיהיה, הוא לא מיועד לכלל הציבור.

מה עם אוניברסיטה עירונית? מה עם מסלול לתואר שני בחינוך או בכל תחום אחר? למה אין חזון להשאיר את הצעירים בעיר במקום שיאלצו לנדוד? איפה אירועי הקיץ? האם תושבי אשדוד יקבלו סוף סוף אירועים איכותיים, מגוונים, בתנאים נוחים, בכל רובע ורובע?

ומה עם הרבעים הוותיקים? הגנים שדורשים שיפוץ, התחזוקה הבסיסית שלא מתבצעת. האם אלה מבחינת ראש העיר ״חצר אחורית״? ומה עם מתנ״סים חדשים? בריכה עירונית נגישה במחירים סבירים? שוק תעסוקה אמיתי? לא עוד מחסנים וחנויות זמניות, אלא משרות איכותיות שמושכות את בני העיר להישאר ולעבוד בה.

ואולי, רק אולי, לסרי כבר לא צריך לרוץ אחרי חלומות. אולי הוא סומך על כך שקהל מצביעים נאמן, בעיקר מהציבור החרדי, ימשיך לבחור בו גם בלי שיציג חזון אמיתי. אולי הגיל עושה את שלו, וללסרי (כמעט בן 68) אין כבר כוח להתחיל פרויקטים חדשים.

אבל אשדוד לא יכולה להרשות לעצמה ראש עיר בלי חלום. לא עוד. לא עכשיו. לא אחרי כל כך הרבה שנים של שגרה.

הגיע הזמן לשאול בקול רם:

לאן אתה לוקח אותנו, ד”ר לסרי?

כי עד כה, אנחנו לא ממש רואים לאן.