המרוץ של נכט לכסא ראש העיר: כשהלייקים לא פותחים דלתות בלשכה

״נכט, תן כבוד!״: איך סגן ראש העיר אלי נכט הפך כל אירוע לסטורי, כל תקרית לדרמה – וכל לשכה לקרב טריטוריאלי באשדוד של אחרי הבחירות. אם חשבתם שפוליטיקה מקומית היא עניין אפור של ועדות, תקציבים וסיורי שטח בגשם, תחשבו שוב. ברוכים הבאים לאשדוד 2025 – עיר שבה הלשכה היא המבצר, המנדט הוא החרב והסטורי הוא שיר הקרב. במרכז הסערה: סגן ראש העיר אלי נכט, האיש שמנהל קרב הישרדות פוליטי, רוקד בין קואליציה לאינסטגרם, ומנסה – באדיקות של צלם חתונות – לתפוס את הזווית הנכונה מול הפלאש של ראש העיר, ד”ר יחיאל לסרי. רק מה? בפוליטיקה כמו בפילטר – לפעמים התמונה יוצאת מטושטשת

מאת: הכתבת העירונית שלנו לקליקות, לשכות וקרבות אגו

סגן ראש העיר אלי נכט נכנס לפוליטיקה המקומית בשנת 2018. נכט היה הראשון לזהות, כי הדור הראשון של נציגי יוצאי ברית המועצות לשעבר מתבגר והחליט לנסות את מזלו. עם עבודה קשה, חריצות, נכונות ויצירתיות, החליט נכט לנסות להיכנס לפוליטיקה המקומית והצליח ובענק.

בעבר, היה חכם שטען, כי לעיתים, שני מנדטים עדיפים על פני ארבעה. אמר וצדק. בבחירות האחרונות, נכט הצליח להשיג ארבעה מנדטים במועצת העיר ומאז, הוא מנסה לפלס את דרכו בקומה החמישית בעיריית אשדוד.

אשדוד – עיר הנמל, הפסטיבלים, והריב הנצחי בין סגן ראש העיר לראש העיר, כאילו מדובר בעונה אבודה של “משחקי הכס” בגרסת המועצה המקומית. גיבורנו? סגן ראש העיר, אלי נכט. נכט, שמגיע לזירה הפוליטית חמוש בארבעה מנדטים, מצלמת סלפי בלתי נלאית ואגו בקוטר של איצטדיון הי”א, ממשיך לנסות לפצח את סוד הקליקה האשדודית – ונכשל כמו חובבן בטיקטוק.

טעות ראשונה: נכט מבקש לשכה – ומקבל

ברגע שנכט דרש את הלשכה של שמעון כצנלסון – האגדי, הוותיק, האיש שכנראה סגר את עסקת חפ״א עוד כשהמנדט הבריטי היה רלוונטי – הבין כל בן העיר אשדוד עם טיפה אינטואיציה פוליטית: ״הבחור הזה בא להחליף את כולם. אפילו את הקפה במטבחון״.

אמנם כצנלסון הסכים ״באצילות״ לפנות את הלשכה, אבל מקורביו זימזמו לעצמם: ״לא כל ליצן שיושב בארמון הופך למלך״. אמירה כל כך חריפה, שאפילו ועדת השמות העירונית שקלה לקרוא על שמה כיכר חדשה במרכז העיר.

בנוסף לכך, נכט דרש את התיקים שהחזיק כצנלסון בקדנציה הקודמת כמו: חפ״א, מנהל התפעול ועוד. ד״ר יחיאל לסרי, מצדו, העריך את נכט והעניק לו את כל מבוקשו. עם זאת, התנהלותו הכוחנית של נכט לא מצאה חן בעיניו של לסרי ומקורביו וגם לא ההתנהגות היחצ״נית שהוא סיגל לעצמו.

טעות שניה- היח״צ: נכט בע״מ

לאחר שהמשא ומתן הקואליציוני בין נכט ללסרי נשא את פירותיו, התפנה נכט לנושא הקרוב ללבו – יח״צנות אישית. יש שיגידו, כי נכט פועל נכון וכמו כמו פוליטיקאי טוב, משתדל לפרסם את מעשיו לטובת העיר ותושביה. וזה אכן נכון. עם זאת, היו מי שנפגעו מהתנהלותו של נכט, שכן פרויקטים רבים שכצנלסון התחיל ובנה בקדנציה הקודמת, הסתיימו רק עכשיו ואילו נכט ניסה ״לגזור קופון״ מבלי לתת גם להם את הקרדיט המגיע להם. דוגמה בולטת לכך היא סיום בניית הקאנטרי. מי שפעל ללא לאות הקדנציה הקודמת לקדם את הנושא היה כצנלסון ואילו הפרויקט שהגיע לסיומו רק בקדנציה הנוכחית, זכה לסיקור אישי של נכט שאומנם גם הוא פעל על מנת לסיים אותו אך היה נכון בהחלט לציין גם את פועלו של כצנלסון בנושא. את זה נכט לא עשה ולכן זו טעות נוספת שהוא חטא בה. מרגע שנכנס לתפקיד, אלי נכט הבין שעדיף פוסט עם פילטר טוב מאשר תכנית עבודה סדורה ומייגעת. כל בניין שנחנך, כל קיר שנצבע, כל גזירת סרט – נכט שם. מחייך, מצטלם, מעלה לסטורי עם האשטאגים של תקווה, חזון, והשאלה שמרחפת באוויר: ״מישהו ראה את הקרדיט לכצנלסון?״

טעות שלישית – נכט פועל באופן עצמאי

טעות נוספת של נכט היא העצמאות שלו. נכט (42) הוא בחור צעיר ושאפתן מאוד. עובדות אלו לא נעלמות מעיניהם של ראש העיר ומקורביו. ככזה, נכט מוכן לעבוד שעות רבות, להגיע לכל אירוע, לברך בפומבי, לצלם סרטונים ולהעלות אותם ברשתות החברתיות ועוד. הפעילות הנמרצת הזו של נכט הכניסה ללחץ את ראש העיר ומקרוביו והם ביקשו ממנו לא פעם, לפעול מולם בשיתוף פעולה לפחות בנושא הפרסומים האישיים. דוגמה לכך היא אמירתו של ראש העיר באחת מישיבות המועצה ובפומבי, כי, למשל, נסיעתו של נכט לארצות הברית היא איננה בגדר משלחת עירונית וכן כי נכט לא מייצג לא אותו ולא את העיר אשדוד. כלומר, ראש העיר יחיאל לסרי הודה, כי הפרסומים של נכט לעניין נסיעתו לארה״ב, לא היו לרוחו וזאת בלשון המעטה. נכט מצדו, רצה לספר לעוקביו על המעשה ולא היסס אף לשתף עיתונות מקומית בביקור שלו ובתוצאותיו, לפחות מבחינתו. לסרי איש אינטליגנט וחכם כבר מבין יפה מאוד לאן זה הולך ומה המשמעויות ואת זה בדיוק הוא מנסה למנוע.

אם כך, ההתנהלות האישית – ציבורית של נכט הגדישה את הסאה מבחינת לסרי ומקורביו והם, כפי הנראה, החליטו לפעול מולו.

טעות רביעית (?)- החרדים, הדת, והטקטיקה הקדושה

בין כל סלפי לטקס, החליט נכט להתקרב לדת. לא מתוך הארה אלוהית, כמובן – אלא מתוך הארה פוליטית בחזקת: ״אין כמו מניין כדי להבטיח מנדט״. לסרי, שמבחינתו החרדים הם נכס אסטרטגי אישי שלו, ראה את נכט מתפלל בכותל או מניח תפילין וזעק: ״פלישה!״

הבמה, הביזיון, והבוז

ברגע השיא של הדרמה – קבוצת הנשים של מכבי אשדוד זוכה בגביע, ונכט מזנק לבמה כמו כוכב רוק שהוזמן בטעות לטקס בר מצווה. אך מי שהמתין לו שם היה יורם אסרף, מנכ”ל רשות הספורט, שתפקד באותו רגע כמו סלקטור במועדון תל אביבי: ״אתה לא ברשימה, סגן חביב״.

וכך, מול עשרות מצלמות וטלפונים, הורד נכט מהבמה כמו שהורידו פעם מהאוטובוס את זה ששכח תיק. אירוע כזה, אצל פוליטיקאי עם טיפת בושה, היה נגמר בהתפטרות. אצל נכט – שקט ודממה, הגם שבתוך תוכו הוא ספג עלבון ששום בן אנוש לא יכול להתעלם ממנו לחלוטין.

לסרי מביט בנכט – ורואה את עצמו מ־2008

הטרגדיה של כל פוליטיקאי היא הרגע שבו הוא מזהה ביורש שלו את הגרסה הצעירה, הרעבה, והיותר פוטוגנית של עצמו. לסרי יודע היטב: נכט הוא מה שלסרי היה פעם – רק עם אינסטגרם. ומבחינתו, זו לא מחמאה.

בשנת 2003, יחיאל לסרי התמודד בפעם השניה לראשות העיר מול אינג׳ צבי צילקר ז״ל. בזמנו, צילקר ז״ל היה חזק מאוד הן ציבורית והן עבור אנשי העסקים שאהבו אותו מאוד. לסרי היה אז רופא צעיר שסיים את לימודיו המפרכים והיה עדיין קצין בצבא. לאחר הבחירות שבהן הוא הפסיד לצילקר, לסרי היה בטוח שהקריירה הפוליטית שלו הסתיימה או לפחות לא תמריא לכיוונים שהוא סימן לעצמו – כסא ראש העיר. זמן קצר לאחר הבחירות, אנשי העסקים המובילים בעיר הבינו, כי צילקר ז״ל כבר מתקדם בגילו ובזמנו אף התחילה מחלתו. הם הבינו, ש״הדבר הבא״ הוא לסרי ותמכו בו תמיכה מלאה לאורך כל הקדנציה. גם כאשר לסרי פוטר ע״י צילקר ז״ל, אותם אנשי עסקים לא איבדו תקווה משום שהם ראו את הנולד והבינו שבבחירות הבאות, 2008, לסרי ייבחר לראשות העיר ואכן כך היה. הפעם, לסרי רואה את הנולד ואת התמונה הפוליטית אלא שכעת, לסרי בתפקיד ״צילקר ז״ל״, בתור ראש העיר הוותיק של העיר בגיל מתקדם ואילו נכט נכנס לתפקיד של לסרי בשנת 2008, בתור הצעיר הנמרץ והמבטיח. לסרי מבין כבר היום את התמונה הפוליטית ולכן מנסה לעשות הרבה מאוד על מנת לנסות לצייר תמונה אחרת, לפה נכט הוא לא אופציה.

כל אדם בעל שררה ובוודאי ראש עיר המכהן 4 קדנציות ברצף, רוצה להמשיך את כהונתו עוד ועוד ועוד. עוד לא נולד האדם שאומר מרצונו החופשי: ״די, עייפתי״. כלומר, לסרי כבר הצהיר על כוונותיו להתמודד בקדנציה הבאה ואף סגנו אמסלם כבר הקדים להגיד, כי יתמוך בו. מסיבה זו, לסרי מעוניין להלחם בנכט וברצונו לרשת את מקומו ואילו הרצון של נכט חזק ממנו והוא מבין שהוא לא יכול לבזבז זמן ושעליו לפעול כבר היום על המטרות שהוא מעוניין להשיג בעוד כשלוש שנים מהיום.

בשורה התחתונה: נכט יורה לכל כיוון – בעיקר לעצמו ברגל

אז האם נכט יצליח להחליף את לסרי? האם יצליח למצוא לשכה פנויה בלי להסתבך עם ותיקים שעובדים בשיטת: פאסיב־אגרסיב? האם יעלה עוד סטורי בלי שהמנכ״ל יוריד אותו מהבמה? כנראה שכן.

נסכם ונאמר, כי האינטריגות בין לסרי לנכט ימשיכו מעצם היותו של נכט- נכט ומעצם היותו של לסרי- לסרי. עוד לא דיברנו על אנשים בסביבתו של לסרי שבכלל רואים את עצמם כממשיכי דרכו ובטח שלא יאפשרו לאחד כמו נכט לעמוד בדרכם, מבחינתם. כך או אחרת, נכט הוא איום משמעותי ביותר על הכסא של יחיאל לסרי ואת זה, מתחילים להבין כולם. מה יהיה מכאן ואילך? נמשיך לעקוב ולעדכן!

אבל בינתיים, כדאי שיזכור – לא כל מי שמצטלם יפה, גם נראה טוב בקלפי.