לסרי סולד מנכט

ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי מביע סלידה מסגנו אלי נכט, כאשר נראה, כי הוא מקפיד להתרחק מכל סיטואציה בנוכחותו, משתדל לא להצטלם לצידו ולא מזכיר אותו בשום נאום/פוסט/אמירה | טור דעה

הקדנציה החלה בקול תרועה רמה, כאשר אלי נכט הצליח להשיג 4 מנדטים למועצת העיר. נכט היה בטוח שמספר המנדטים יכניסו אותו, סוף כל סוף, למילייה הפוליטי המוביל של העיר אך מה רבה היתה אכזבתו לגלות, שיחיאל לסרי עודנו סולד ממנו סלידה משמעותית והוא רחוק שנות אור מכניסה אמיתית למילייה המוביל.

אין קשר ישיר אלא ע״י שליח

הסלידה של לסרי מנכט באה לידי ביטוי בכך, שלסרי מקפיד לא להפגש באופן ישיר עם נכט. לצורך ״שמירת הקשר״, הוצמד לנכט מעין ״חייל של ג׳קי בן זקן״, אותו ניתן לראות צמוד אליו בכל סיטואציה אפשרית, כמעט. החל מישיבות המועצה וכלה באירועים חברתיים שונים. למעשה, נראה כי נכט ויתר או נאלץ לוותר על הקשר הישיר עם לסרי משום שהלה, לא נעים להגיד, פשוט לא סובל אותו. כך, מנסה נכט בדרכו העקלקלה לנסות ולהשיג את תשומת לבו של ראש העיר אך תחינותיו לא נענות.

בליץ פוסטים נבובים מכל תוכן

מתחילת הקדנציה, ניתן לראות את נכט בבליץ של פוסטים נבוביים, הנראים כלקוחים מתוך עמוד פרסומי של שיפוצניק, במקרה הטוב. הנה כי כן, ניתן לראות את נכט מעלה כל מדרכה שהעירייה החליטה ברוב טובה לשטוף או כל פיסת קיר שהעירייה החליטה לנקות מעליה את כתובת הגראפיטי המתחדשות כל העת. פרויקט משמעותי אין בידיו של נכט ובאין כזה על הפרק, נכט מנסה לקחת קרדיט על פרויקטים שהחלו בקדנציה הקודמת ע״י מי שהוא תופס כיריבו הפוליטי, שמעון כצנלסון. כצנלסון מצדו שומר על אצילות מעוררת כבוד ולא נגרר לעימותים שנכט מאוד מעוניין להכניס אותו אליהם. לכצנלסון יש את אופן ההתנהלות שלו, כמענטש אמיתי, הוא לא מסתובב לאחור אלא רק קדימה וזה מה שמוביל אותו לעשייה משמעותית ביותר בעיר, שעוד נשמע עליה בקדנציה זו כמו בקודמת.

נכט לא יזכה למנות מנכ״ל שלו בחפ״א

נכט קיבל לידיו את האחריות על החברה העירונית חפ״א ועד לאחרונה כיהן שם מנכ״ל מטעמו של סגן ראש העיר ושנוא נפשו של נכט, שמעון כצנלסון, שמונה לתפקיד מהקדנציה הקודמת. אבי עזר התפטר מתפקידו על מנת שיוכל לעבור לכהן בתפקיד מנכ״ל התיירות, שהיום נמצאת בידיו של כצנלסון. היה מצופה, שגם נכט יוכל לבחור את המנכ״ל שלו לחפ״א אך זה לא המצב. לתפקיד מנכ״ל חפ״א עתיד להתמנות, כפי הנראה וע״פ השמועות, עמית אלגמיל, עובד עירייה באגף ההנדסה המזוהה מאוד עם ראש העיר יחיאל לסרי. כלומר, גם המינוי החדש למנכ״ל חפ״א יהיה אדם של לסרי ולא של נכט ולמורת רוחו של נכט. בגזרה המקבילה של כצנלסון, אפשר לראות שלא משחקים עמו משחקים והוא יקבל את המנכ״ל שלו המיועד לתיירות, אבי עזר, שהוא נאמן שלו ורגיל לעבוד איתו. כצנלסון, בשונה מנכט, ממוקם ויציב במיליציה הפוליטי בעיקר בשל אופן ההתנהלות שלו, היכולת הנדירה שלו לספוג ולהתכופף כשצריך ודרך העבודה שלו. כל אלה גורמים לכל הפוליטיקאים בעיר וראש העיר בראשם, להעריך מאוד את כצנלסון שזוכה לעדנה בשנים האחרונות. חלומו של נכט הוא להיכנס בנעליו של כצנלסון אך מה לעשות שזה לא אפשרי? בתחילת הקדנציה, נכט התעקש לשבת בלשכתו של כצנלסון בקומה החמישית ולמעשה, להחליף עם כצנלסון לשכות. הנושא הזה היה אחד החשובים לנכט והוא לא התכוון לעבור לסדר היום עד אשר יאפשרו לו לשבת בקומה החמישית. אמר מי שאמר וצדק: ״ליצן שיושב בארמון, לא יכול להפוך למלך״. ההתעקשות הזו של נכט לא הוסיפה לו נקודות זכות אצל לסרי, שבלשון המעטה, לא אהב את התנהגותו של נכט כלפי כצנלסון והצורך העז שחש לפנות אותו ממקום מושבו, שם הוא רגיל לשבת במשך שנים. אם כך, נכט אולי יושב בקומה החמישית אך הוא עדיין , לצערו הרב, רחוק מאוד מלהתחבר חיבור אמיתי עם השחקנים החשובים בפוליטיקה העירונית.

לסרי לא שחקן

אפשר להגיד הרבה מאוד דברים על ראש העיר, ד״ר יחיאל לסרי, אך הוא לא שחקן ואולי זה גם חסרון שלו. לסרי לא יודע וגם לא מעוניין ״לשחק את המשחק״ ולכן מהר מאוד ניתן לראות את מי הוא אוהב/מעריך ואת מי ממש לא. דוגמה נוספת היא ההחלטה של לסרי לצאת לנסיעת ״ערים תאומות״ בגרמניה עם שמעון כצנלסון ולא עם אלי נכט, שוב למרות רוחו של נכט. צריך להבין, שהדברים האלה קשים מאוד לעיכול אצל נכט ולא מן הנמנע שהפיצוץ קרוב ועוד יתרחש. מי ישלם את המחיר לאחר הפיצוץ? את זה יכולים להעיד מקרוב מאוד אנשים כמו: מנכ״ל חפ״א לשעבר יהודה אבידן, מנכ״ל התיירות לשעבר אדי בן לייש, מהנדס העיר לשעבר דורון חזן, מנכ״ל המשכן לשעבר מוטי מלכא ואולי עוד כמה ״לשעברים״ שכולם חשבו שלא יאונה להם כל רע אך המציאות המרה הוכיחה אותם והם מצאו את עצמם מחוץ למערכת. במקרה הנ״ל, מדובר בפוליטיקאי שגם אותו, אם רק יחליט יחיאל לסרי, ניתן יהיה להוציא מחוץ למערכת ולהכניס אליה אנשים טובים אחרים (ע״ע משה בוטרשוולי שמכהן היום כחבר מועצה באופוזיציה לאחר מעל 20 שנה בהם כיהן רק בקואליציה). ללמדנו, כי לסרי לא בוחל בשום אמצעי וברגע שנכט יגדיש את הסאה, הרי שיראו לו יפה מאוד את דלת היציאה מלשכת סגן ראש העיר.

מה גורם ליחיאל לסרי סלידה כה עמוקה מנכט? מה יש בנכט שגורם לאנשים פשוט להתרחק ממנו? מה נכט עושה שגרם לאנשים להעדיף את המרחק ממנו על פני קרבה?