סיגל דוד-בוקסדורף היא אשת חינוך היא אמא של נועם ילד תסמותק מקסים ומיוחד. ההישגים באולימפיאדה הפארלימפית גרמו לה להתמודד מול המסך ולהעריך אף יותר את הפלא

נועם בוקסדורף לומד בבית הספר אופק כבר מכיתה א ומתקדם היטב בלימודים, ביחד עם בני גילו ובתמיכת המשפחה כמובן.

להלן דבריה של סיגל:

איך ייתכן גאווה באותה נשימה עם צרכים מיוחדים?
בייחוד כעת עם ההישגים הבלתי נגמרים המדהימים באולימפיאדה ״הפראלימפית״ , המעניקים לארץ ישראל גאווה מרנינה (האמת יותר מהאולימפיאדה ״הרגילה״ ), אני מבקשת לחדד את החיבור העמוק, שחייב להנכיח אותו בשיח מלידת ילד/ה מיוחדים.
לידת ילד מיוחד חייבת להתכתב עם שמחה וגאווה.
אסור להמשיך את השיח הדכאני, המרחם והמגביל, העובר אל ההורים מרגע הלידה. צריך לחולל מהפכה בשיח!!! חייב להראות להורים, שיש אופק להתפתחות הרך הנולד. שאין עיכוב התפתחותי אלא ״פריחה מאוחרת״( late blomming). להכריז בפני ההורים: ״מזל טוב, אנחנו כאן לממש את התקדמות בנכם/בתכם ונבנה תוכנית מחזקת, המובילה להתפתחותם״.
אני לא מסכימה שתגדירו את בני נועם וחבריו ״נכים״ ( אומרים נכים כמו נאים – בתקינות לשונית).
אל תוותרו
אל תאפשרו
אל תיכנעו
להגדיר את ילדכם על החסר!!!
בני נועמיקו – נכון הוא נולד עם תסמונת- דאון ולהגדרתי ״תסמותק״ . אבל זה לא הדבר העיקרי שמגדיר אותו: הוא חזק גופנית ( מלידתו). הוא פיקח עד גבול הממזריות- המלעוניות.
הוא נבון ובעל חוש הומור מפותח( צופה אדוק בקופה ראשית, שחר חסון ועוד). הוא מיניפולטיב, המצליח לסובב אותי- כן אותי. בקיצור הצפייה באולימפיאדה המיוחדת במינה עושה ביה״ס למושג ״פאראלימפי״ : השם מבוסס על המילה היוונית Paraplegia = שיתוק בחלק התחתון של הגוף. לכשהתברר כי לא כל המתחרים הם נפגעי שיתוק, שונה מקור המונח מיוונית, והוא מתבסס כיום על המילה פארא = ליד, ליד המשחקים האולימפיים.
ואני שואלת: ״איך באותה נשימה אנחנו ממשיכים להתכתב עם הישגים עצומים, יותר מהישגים ״רגילים״ וממשיכים לכנות אולימפיאדה זו כאולימפיאדת ״הנכים״? כיצד אנחנו מאפשרים להמשיך להגדירם על ״החסר״ ולא על הצד ״החזק״? ואם בכלל?
אולימפיאדה בלבד!!!
ואם תשאלו אותי? זו האולימפיאדה האמיתית – בה הספורטאים/יות מצליחים לנצח ראשית את הרוח, שנולדה בחברה עם לידתם ( המרחמת, מתייגת ומגבילה) ובזכות זה הם עפים קדימה תרתי משמע לעבר הניצחונות האדירים ולא הנדירים.
גאווה ומיוחדים- שני מושגים הסרוגים זה בזו- זכרו זאת.
ולסיום סיומת: תודה ענקית לכל מי שמתחבר לגישה זו ומשתף כוחות יחד עם ההורים המיוחדים כדי להמשיך לשאת בגאווה את בנם ובתם- כי רק כך מייצרים אלופות ואלופים בכל התחומים, כי גם לשמיים אין גבול. מצרפת כאן תמונות של צוותים המאמינים בנועם שלי- שבזכותם הוא לומד בחינוך ״הרגיל״ (יש עוד רבות ורבים שלא מצאתי תמונות)

גאוותסמותק