כבוד לעיר: רנ״ג במיל׳ יצחק אלקיים, תושב העיר אשדוד, הוא שף צבאי כבר שנים. בריאיון מרתק, הוא מספר לנו על המוטיבציה הגדולה של חיילי צה״ל לשרת ומגלה לנו מה הוא מבשל בארוחות הצבאיות כשראש הממשלה בנימין נתניהו והאלופים בצה״ל מגיעים לבסיס שלו ואומר: ״אני מאחל לילדים שלנו לאכול את מה שיש בצבא, אוכל איכותי ועשיר שמכינים עם המון אהבה״. תשכחו מנקניקיות ולוף ותגידו שלום לסשימי ולסטייקים| מוזמנים לקרוא את הריאיון עם רנ״ג יצחק אלקיים
רנ״ג (במילואים) יצחק אלקיים מאשדוד בן 51 נשוי + שלוש. רנ״ג אלקיים התחיל את שירותו בבסיס טירונים בגולני ושם התגלגל לתפקיד שף צבאי באימון המתקדם ושם היה עד סוף השירות עד השחרור. לאחר כחצי שנה באזרחות, יצחק חזר לשירות קבע בתור שף צבאי בבסיס ג׳וליס ושם הכיר את אשתו. בג׳וליס היה כ-3 שנים ומשם עבר לפלח״ן צנחנים. לאחר מכן, עבר לנחל שורק, בסיס האם של חטיבה 215 ומשם לגדוד 55 בחטיבה. אלקיים אמר, כי מבחינתו, חלק מהקשיים כמנהל מטבח הם כאשר יש פיצולים של הסוללות בגדוד. נקודת האור בתפקיד זה לראות את הלוחם מחייך ושמח כאשר הוא מסיים לאכול. לראות את הטבחים שעברו לא מעט בחייהם, מסיימים שירות מלא ולהוות עבורם מודל לחיקוי.
את אלקיים אנחנו מראיינים באמצעות דובר צה״ל דרך הטלפון ומתרשמים מאדם ערכי, שאוהב את מדינת ישראל ואת השירות בצה״ל. מוזמנים להתרשם גם:
רנ״ג אלקיים, איפה אנחנו תופסים אותך?
״אני כרגע נמצא בפיקוד דרום, מתכונן להכין ארוחה למכובדים״.
נשמע מעניין. מה בתפריט?
״היום תהיה ארוחה שכוללת בעיקר דגים, סשימי. הצבא שאני התגייסתי אליו בשנת 1991 הוא שונה לחלוטין ממה שיש היום, יש הבדל גדול מאוד, לעניין המזון והאוכל שאנחנו מכינים לחיילים. נאחל לילדים שלנו לאכול כמו בצבא, עם המגוון הענק, האיכות, השירות במיוחד בתקופה האחרונה של המלחמה. יש לכולנו מוטיבציה ענקית: לטבחים וללוחמים מעל ומעבר. כל אחד רוצה לתת מעל ה-100%. מכאן תביני את האיכות״.
למעשה, אתה כל חיייך מגיל 18 בצבא. עד השבעה באוקטובר היית בקבע וכעת אתה במילואים, כן?
״נכון. שירתי במשך 32 שנה בצה״ל עד סוף 2023. המלחמה תפסה אותי בזמן שהייתי חופשה עם אשתי במרוקו. מהרגע שהתחילה, הייתי בלחץ והייתי מוכן לשלם כל סכום לאל-על ובלבד שיאפשרו לי לעלות את הטיסה ולחזור לארץ להתגייס וכמה שיותר מהר. עליתי מיד על מטוס והגעתי משדה התעופה למילואים, ויתרתי על החופשה שלי וחזרתי לשירות והמשכתי עד היום. אני לא מוכן לוותר. אני ממשיך! כל עוד הצבא נלחם, אני פה לא זז״.
מתי הצלחת בסופו של דבר לעלות על טיסה ולחזור ארצה?
״חזרתי בעשרה באוקטובר וישירות התגייסתי למילואים ומאז אני ללא הפסקה במילואים. כאן בשטח ואיפה שצריך על מנת לסייע ולתת כל מה שאני מסוגל״.
היית בטיול במרוקו ופתאום אתה שומע על המתקפה המחרידה ומה שהגיע בעקבותיה, כל ההרוגים והפצועים ובכלל מה שהיה. היכן בהיבט הרגשי זה תפס אותך?
״ארבעת הימים מהשבעה באוקטובר עד שחזרתי לארץ, היו הקשים בחיי, על אף שהשתתפתי בכל המלחמות. אני מתגורר באשדוד והשארתי ילדים בבית והעיר מופגזת ואני בחו״ל, לא היה לי מענה לתת להם ואני שומע שהיחידה שלי מוקפצת ואין לי אפשרות להגיע. הייתי מוכן לשלם כל מחיר רק כדי שיחזירו אותי לארץ ולא היו טיסות. כשעליתי למטוס, נרגעתי והגעתי ישירות לבסיס, היה לי קשה. בן של חבר הכי טוב שלי נהרג ביום השני למלחמה, אחד הלוחמים הטובים בצה״ל. הכל היה באווירה מאוד קשה ומותחת והרגשתי שאני חייב לחזור לארץ ולתת מעצמי מה שאני יכול״.
מה עיקר עיסוקך כיום בתור שף צבאי במילואים?
״בשגרה, התפקיד שלי הוא שף הגדוד ואני נותן מענה ללוחמים שלוש פעמים ביום, שלוש ארוחות: בוקר, צהריים וערב ואת זה אני עושה הכי טוב שיש. כל מפקד גדוד שמגיע לגדוד אומר לי, שהמוטיבציה של הלוחמים זה חדר האוכל. כשהבטן רעבה, אי אפשר להלחם. נפוליאון אמר שהצבא צועד על קיבתו והוא צדק. בתור שף גדודי, כשהחייל נכנס לחדר האוכל בחיוך ויוצא לא לפני שהוא נותן לי חיבוק, אין סיבה בעולם שמפקד הגדוד לא יתן לך את כל האמצעים להצליח לפני כולם ואני לא מזלזל במחלקות האחרות אבל קודם כל זה אוכל. הכל מתחיל ומסתיים בבטן. כשהלוחמים יוצאים למנוחה מזירת המלחמה, מה שממתין להם לפני המקלחת זה קודם כל אוכל. זה מה שנותן לחיילים את המוטיבציה והכוח. אנחנו מכינים ללוחמים מאכלים מיוחדים מאוד כל הזמן ובמלחמה אפילו יותר, איפה שמקפיצים אותנו יש להם אוכל הכי טוב שיש, מעל ומעבר. אני דואג להביא ציוד ומכין להם המבורגרים בלחמניה וחלות עם שניצל ומטבוחה בשישי, בורקס פינוקים, כל דבר שיתן ללוחם את החיוך לעשר דקות, זה לדעתי חשוב ואני עושה זאת באהבה גדולה. בצבא יש לנו פודטראקים (ה.מ: משאיות מזון בסגנון ״גזלן״) עם עוגיות, מכונות קפה, המבורגרים, שייקים, פירות אנחנו מאכילים חיילים בפרוזדור וגם בהתרעננות כשהם יוצאים מעזה הם מקבלים פינוקים הכי טובים שיש. ההרגשה הטובה של הלוחמים זה מה שמניע אותנו ונותן לנו את הכוחות והמוטיבציה לשרת את המדינה ואותם. חטיבת האש בפיקוד הדרום, נותנים את המענה הכי טוב שצה״ל יכול לתת לחיילים. זה הפיקוד המוביל בתחום המזון יש לנו תקציב מזון גדול ומכובד. רנ״ג דודו תורג׳מן הוא קצין מזון פיקודי והוא דואג לתקציבים הכי גבוהים שיש, לאיכות המזון, לשפר את המזון ברמת החברות: מה להוסיף, מה יהיה טוב לחייל וזה התפקיד שלו בתור קצין מזון ואנחנו הכוח המבצע ועושים הכי טוב שיש״.
ספר לנו קצת על הילדים שלך?
״יש לי 3 ילדים. בת בת 26 שהייתה לוחמת בעוקץ, בן בן 18.5 שמשרת בחטיבת האש הוא דור ההמשך שלנו בחטיבה וילדה בת 13, תלמידת תיכון ונמתין לה שתתגייס גם כן בזמנה״.
הילדים שלך בטח המתינו בציפייה לשחרור שלך מצה״ל, לטייל וליהנות איתך ולהשלים פערים של שנים אחרי שירות ארוך שלך רחוק מהבית. איךהם מקבלים את זה שאבא עדיין לא בבית?
״הילדים מכירים אותי מיום שהם נולדו ומכירים את החסרון שלי בבית. יש לי אשה חזקה בבית והיא ממלאת את כל החסר. המלחמה תפסה את כולנו וזה המצב. הילדים אכן בנו עליי אבל הם מבינים את המצב וגדלו על הצבא, הם יודעים מה זה ערכים במדינת ישראל והם מקבלים זאת באהבה. התיק של הבת שלי מוכן להתגייס למילואים וזה אצלנו בדם, לא יעזור״.
האם כשהגעת כבר ליחידה שלך בתחילת המלחמה, זיהית מצב של חוסר אונים? ברדק? מה ראית בעצם?
״ראיתי מוטיבציה של הלוחמים מעל השמיים. מהרגע שהגיעו החיילים באוטובוסים לדרום (היינו במרכז) זה עולם אחר של התנהלות. המוטיבציה בשמיים וזה לא נפסק עד היום. אנשים זלזלו בדור הטיקטוק אבל זה דור שיודע להלחם וראה את טובת עם ישראל לנגד עיניו. 32 שנה אני בצבא, בן 51, לא ראיתי לפניי דור כזה, זה דור מיוחד שלא היה לא לפניי ולא אחריי״.
תרצה לספר לנו על ארוחה מיוחדת? אישיות מיוחדת שזכתה לאכול מהמטעמים שאתה מכין?
״אני מאכיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא אוהב לאכול דגים, סטייקים והוא לא מפונק. הרמטכ״ל שלנו הוא איש של דגים (לא אוכל בשר). אצלי זה עניים שבשגרה, ביום יום. בתחילת המלחמה הם היו מגיעים לפה מדי יום. היום, לפחות פעם בשבוע יש לנו ארוחות מיוחדות. אין להם דרישות, הם אוכלים כמו כולם בחדר האוכל או שאנחנו מביאים להם את האוכל לחדר הדיונים אבל בעיקרון הם נכנסים כרגיל לחדר האוכל הצבאי ואוכלים שם כמו כולם, כמו כל החיילים. הם אוכלים דברים שיש בצבא, אנחנו לא קונים כלום במיוחד והכל נעשה מתוך המצרכים שיש בצבא, זה מה שהם אוכלים. הכל תלוי באהבה של הבנאדם למקצוע ולשירות ואפשר להוציא מכל מאכל משהו טוב. הידע קיים, הרצון, האהבה״.
אתה שמח שאתה זוכה לשרת בתקופה היסטורית בצבא?
״את מדברת עם בן-אדם שהיה במלחמת לבנון ובכל המבצעים של צה״ל. הפעם זה ארוך מדי, אבל ברגע שהצבא מחליט והדרג המדיני אנחנו אחריו, אנחנו מתייצבים לשרת ועושים מה שצריך לעשות ונמשיך ככה״.
מערכת אשדוד היום מודה לרנ״ג יצחק אלקיים, שעושה הרבה כבוד לעיר אשדוד עם שירות משמעותי מאוד בצה״ל!
