המחזה ״ביקור הגברת הזקנה״ נכתב בזמן מלחמת העולם השניה אך המסרים בו רלוונטיים עד עצם היום הזה, ומכאן כוחו. בואו איתנו למסע פילוסופי-פוליטי חשוב מאין כמוהו במיוחד בימים אלו בהם מדינת ישראל נלחמת על קיומה. קחו לעצמכם רגע של נחת, קיראו והחכימו ביחד איתנו | אשדוד היום
״ביקור הגברת הזקנה" הוא מחזהו המפורסם ביותר של המחזאי והסופר השווייצרי פרידריך דירנמט. דירנמט החל לכתוב לתיאטרון בזמן מלחמת העולם השנייה.
הדגש של המחזאי הוא על טבע האדם
דירנמנט אומר, שלא המחשבות והרעיונות שמביעות הדמויות במחזותיו הם העיקר בעיניו, אלא הגילום הדרמטי של טבע האדם ושל עולמו, של המדינה והחברה שבהן הוא חי כיום. אלה נראים לו שונים ממה שהיו בימים עברו, והוא מצביע על ההבדל הבולט ביניהם- בעוד שהעולם הישן היה עולם מסודר בעל צורה ומשמעות, הרי שהעולם המודרני הוא פרדוקסלי, עולם חסר הגיון ששולט בו האבסורד. הוא מתאר את העולם של ימינו כמכונת ענק דורסנית, כמכבש מפלצתי, שלעומתם האדם הוא אינדיווידואלי, חסר ישע וחסר אונים.
דמויות מודעות למוות המונעות כמריונטות ביד השלטון
בכל מחזותיו הדמויות מודעות למוות הנוכח והוא מעצב את דמותן והופך אותן למריונטות המונעות על-ידי הכוח והשלטון על כל צורותיהם. בסופו של דבר, הגיבורים הם הכושלים ביותר במחזותיו, שבהם הגרוטסקה והלגלוג משמשים להשגת אפקט הניכור.
מי היא אותה זקנה המיליארדרית?
המקום – גילן, עיירה בדיונית וענייה מאוד במרכז אירופה.
"ביקור הגברת הזקנה" מגולל עלילה של מעשה נקם נורא. הגברת הזקנה – קלייר זאחנסיאן, מבקרת בעיר הולדתה גילן, שאותה עזבה ארבעים וחמש שנים קודם לכן בגלל מאהב הנעורים שלה, שבגד בה והתכחש לאבהותו על בתם לטובת נישואין כדאיים עם אישה אחרת, מבוססת.
לאחר שנבגדה, תבעה אותו למשפט, אבל איל קנה שני עדי שקר ודאג שיעידו שהתינוק הוא שלהם והשופט פסק לטובתו. היא עזבה את העיירה בבושת פנים, בהריון וחסרת כל. מאוחר יותר התינוקת שלה מתה והיא הופכת להיות זונה.
קבלת פנים חגיגית בעירייה למיליארדרית הזקנה
היא חוזרת אחרי שנים, אישה מיליארדרית שהייתה נשואה במשך השנים להרבה גברים עשירים וירשה את כספם. כשקלייר מגיעה לעיירה, עורכים לכבודה קבלת פנים חגיגית.ראש העיר נואם נאום חנופה וכולם מתייחסים אליה בכבוד גדול מתוך ציפייה שהיא תתרום לעיר סכום נכבד.
ההצעה של המיליארדרית: תמורת מיליארד זהובים, הזקנה דורשת להרוג את אבי בתה שהתכחש לה
קלייר מציעה בפומבי עסקה פשוטה- מיליארד זהובים תמורת רצח איל.
בנימוקיה למעשה הנקם, הא מדגישה את הצורך שלה להחזיר את הצדק שעוות במשפט בעברה: היא מביימת ישיבת בית משפט המקבילה בדיוק לישיבה שהתקיימה לפני שנים רבות כאשר תבעה את איל. במהלך הישיבה המבוימת היא חושפת את כל השקרים של העבר – עדות השקר של אנשים אותם שיחד איל שיעידו ששכבו עם קליר על מנת שלא יהיה ניתן להוכיח את אבהותו, ואת תמיכת השופט באיל שכעת הוא רב- המשרתים שלה, אותו קנתה בכספה.
התושבים דוחים את ההצעה אבל הזקנה ממתינה
בני גילן דוחים את ההצעה המבישה של קלייר, אבל למרות זאת, היא מחליטה לחכות. אולם, בהדרגה אנשי העיירה נסוגים אחד אחד ונכנעים לפיתוי: תחילה, אנו עדים לעלייה ברמת הצריכה של אנשי גילן הקונים מוצרים יקרים (על חשבון הכסף שמזרימה קלייר תוך כדי המתנה), אבל יחד עם זאת, הם עדיין מתאפיינים כעניים מאוד. גם משפחתו בוגדת בו – אשתו קונה לעצמה מעיל פרווה, בנו קונה מכונית ובתו לוקחת שיעורים פרטיים. בהמשך, קיימת עליה נוספת ברמת הצריכה של אנשים חשובים בקהילה, כמו ראש העיר, הרופא, השוטר וכו'. ככל שעולה רמת הצריכה, יורדת תחושת הביטחון של איל עד שהוא מגיע למודעות אמיתית לגורלו.
לא חולף זמן רב ואנשי העיירה גוזרים על איל גזר דין מוות
ביקור הגברת הזקנה דן בהתפוררות כוח ההתנגדות המוסרי של ציבור שלם תחת לחץ כוחו של הכסף. הוא מציג חולשת אנוש, התפתחותו ושגיאתו באשליות. דירנמט מעלה כאן עמדה שלא ניתן להתעלם ממנה. הוא מתאר את העולם של ימינו כ"מכונת ענק דורסנית, כמכבש מפלצתי, שלעומתם האדם הוא אינדיווידואלי, חסר ישע וחסר אונים". המשתמע מכאן למעשה הוא שלא ניתן לשנות את המצב. זוהי המציאות שאנו חיים בה ואין לנו שום שליטה בה. זוהי עמדה מאוד מצערת ומדאיגה שפותחת מקום למחשבה עמוקה- דירנמט יוצר מצב שמאלץ אותנו לבחון את המציאות מחדש.
לאחר קריאת המחזה וניתוחו, קשה מאוד שלא לתהות, האם באמת דירנמט לא מנסה להטיף? האם אין כאן ניסיון לחנך?
מחד גיסא הוא מציג את אנשי העיירה כחלשים ולא כרשעים, את הגברת הזקנה הוא מציג כאנוכית ככל האפשר אבל מדגיש את העצב, ופחות את הכעס, תוך הטעמת הומור.
האם יכול להיות שיש אנשים שמודעים לסוגיות הרות גורל ושותקים?
במחזה הזה, מתוארת סיטואציה, לפיה כל אנשי העיירה רוצחים במו ידיהם את אותו אדם שהמיליארדרית ביקשה מהם. היא מציעה ותחילה הם מסרבים כי מי מסוגל להאמין שהוא יכול לרצוח? אבל לא חולף זמן רב והם כולם נכנעים ללחץ הכסף והשררה. למעשה, אנשי העיירה מוכרים את עקרונותיהם הכי בסיסיים תמורת בצע כסף וחיי נוחות. וזה כולל את כולם: את איש הדת, העיתונאים, התושבים הפשוטים, בכירי העירייה ואפילו בני המשפחה של הנרצח. המחזה כל כך קיצוני עד שהוא מראה אפילו את בני המשפחה של ה״מועמד לרצח״, שגם הם מרפים אט אט מערכי המוסר האנושיים ומתחילים להשתמש בכסף של המיליארדרית.
האם גם בחברה שלנו קיימים אנשים כאלה? האם אנחנו כאלה? האם יכול להיות שיש ערכים בסיסיים שבימים אלו נמכרים תמורת בצע כסף? כבוד? שררה? תפקיד? ג׳וב? שררה?
חומר חשוב למחשבה. המשיכו לעקוב אחרינו!
