יצר הנקמה של יחיאל לסרי גדול משעתה הקשה של מדינת ישראל – עובדי עירייה מפוטרים ואין מושיע

"לא תיקום ולא תיטור את בני עמך": עוד לא יבשו עינינו מדמעות יום הזיכרון והעצמאות וכבר, ראש העיר יחיאל לסרי מתפנה להמשך מלאכת הפיטורין של עובדי עירייה, חלקם וותיקים. כאילו שבמדינת ישראל חסרות צרות לעם ישראל, ישנן לא מעט משפחות שבימים אלו, בנוסף למתח הקיים, נכנסות למתח נוסף קשה בתחום הדאגה לפרנסה. ד״ר לסרי, הלשם כך נבחרת? | אשדוד היום

רבות דובר, נכתב וסופר על יצר הנקמה, המסתבר, מאוד מפותח אצל ראש העיר יחיאל לסרי. יחיאל לסרי נבחר לכהן כראש העיר זו הקדנציה הרביעית ונראה, כי על אף מערכת הבחירות הקשה מאוד שעברה עליו, הוא לא מצליח להתגבר על תוצאות הבחירות ועל המערכה ומחליט לנקום את נקמתו. במי? בעובדי העירייה (ולא רק בהם).

ראשית דבר נזכיר, כי ראש העיר נבחר אך ורק בזכות קולות החרדים שבסופו של דבר, תמכו בו תמיכה מלאה (עוד נספר ונכתוב בנושא בהרחבה בהמשך). מבחינת מפת המנדטים, התמונה עגומה יותר משום שראש העיר נותר עם שני מנדטים בלבד במועצת העיר, השווים בערכם למנדט אחד משום שגם אילו לא היה מצליח להשיג מנדטים, היה נכנס ראש העיר לכהן כחבר מועצה בכיסא נוסף (חוק).

נראה, כי ההקלה הגדולה והשמחה בכך שבכל זאת ועל אף הכל, הצליח יחיאל לסרי להישאר בתפקידו לא מפריעות לו להיות ממוקד במטרתו אותה הציב, כנראה, ראשונה לפני כל. המטרה: ״סגירת חשבונות״ עם עובדי העירייה.

התזמון של ״סגירת החשבונות״ לא מפתיע. קצת לאחר הבחירות לראשות העיר ורגע לאחר הבחירות לוועד העובדים של עיריית אשדוד, החלו לצאת מלשכת מנכ״ל עיריית אשדוד מכתבים המזמנים עובדי עירייה לשימוע לפני פיטורין. חג הפסח, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות – כל אלו לא עמדו בדרכו של מי שנשלח על ידי ראש העיר לבצע את משימת סגירת החשבונות. נציין, כי לא בטוח שכל העובדים שזומנו אכן היו בצד הפוליטי ״הלא נכון״ אבל השאלות העולות מעצם הנחה זו, מקוממות בהחלט. כלום אסור לעובד עירייה לתמוך במועמד אחר לראשות העיר מבלי להסתכן במקום פרנסתו במקום ציבורי בהמשך?! נזכיר לכל מי שאולי שכח, שאנחנו עדיין חיים במדינה דמוקרטית וכל אדם זכאי להביע את עמדתו הפוליטית מבלי להסתכן בפגיעה בו או בפרנסתו, שהרי זו משמעותה של דמוקרטיה. עוד נזכיר את המובן מאליו, לפיו עיריית אשדוד והחברות העירוניות אינן רכושו הפרטי של איש! הגופים האלה הם גופים עירוניים, ציבוריים והם כפופים לחוק במדינה. לא מדובר בעסק פרטי או משפחתי של איש וחבל שיש בכירים שאולי מעט שכחו את זה או לפחות כך נראה מעצם התנהגותם.

שמותיהם של המוזמנים לשימוע לפני פיטורין מסתובבים במסדרונות העירייה ואנחנו במערכת אשדוד היום, לאחר שיקול נוסף, החלטנו לא לפרסם אותם בפומבי על מנת לא לפגוע בעובדים.

לרשימה הנ״ל יש עוד לא מעט עובדים שזומנו וכל שנותר לנו הוא לקוות, שלא יהיו זימונים מעבר לכך. צריך להבין, כי בכל החלטה כזו של תזוזת עובד ממקומו למקום אחר או, במקרה החמור יותר, פיטורין, יש לכך משמעויות רבות למעגלים שמגיעים הן לבן/בת הזוג, לילדים ואפילו לנכדים. גם במקרה של פיטורי עובד הנמצא שנים ספורות לפני הפנסיה, יש משמעויות נרחבות ולא פשוטות שהרי הסיכוי שהוא יצליח להתחיל לעבוד במקום אחר בגיל כזה, קלוש. מנגד, העובדות/ים הוותיקים שפוטרו, לא הצליחו לצבור את כל זכויותיהם הפנסיוניות ומעבר לעניין הכסף, יש פגיעה אישית לא פשוטה. אדם שרגיל לצאת בכל בוקר למקום עבודתו, רואה בה בית הרבה מעבר לכסף ופרנסה. מדובר לא פעם בבריאות נפשית ופיזית של אדם.

יחיאל לסרי, הלשם כך נבחרת?

בעיר גדולה כמו אשדוד, לא חסרים פרוייקטים משמעותיים שמצופה מראש העיר לקדם ויפה שעה אחת קודם. החל מקידום כניסות ויציאות נוספות מהעיר ואליה; הקמת אוניברסיטה; הכנסת שיטות חינוך נוספות למערכת החינוך הקיימת; מקומות עבודה לצעירים; דיור לצעירים ומניעת עזיבתם לערים שכנות; פיתוח תחום ההיי-טק; בניית מוסדות ציבור ועוד ועוד.

ראש העיר שכבר הוכיח בעבר שהוא יודע לקדם פרוייקטים גדולים מאוד ומוצלחים בעיר, מן הראוי הוא שימשיך לפעול למען כלל הציבור ולא מתוך הסתכלות צרה על ענייני נקמה שאין בהם דבר טוב לעיר.

נחתום את דברינו עם ציטוט השיר ״על השחיטה״, מאת: חיים נחמן ביאליק.

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי! אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב – וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו – הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי! אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי, וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד – עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי? הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט! עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם, וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם – וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט! דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח, דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ – וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח. וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ – יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד! וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ; אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ. וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן – וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים, וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.