נושא הסמנטיקה בכל הקשור לילדים עם צרכים מיוחדים ובכלל הינו חשוב מאוד לשיח הציבורי ובכלל
לכל ילד יש צרכים מיוחדים מל עצמו מי יותר ומי פחות ועדיין, אל לנו כחברה לתייג אנשים עם מוגבלות זו אחרת בטח לא כמפגרים.
השפה העברית מעניקה לנו מנעד עצום של אפשרויות בהן ניתן להשתמש על מנת להגדיר אוכלוסיה מסוימת. הכי מדויק יהיה לא לתייג את אותם מיוחדים, שכן הם – אנחנו.
מהסיבה הזאת ולא רק אל לנו להסכים עם אמירות ממסדיות, המתייחסות לאנשים עם צרכים מיוחדים כאל "מפגרים".
בשנים האחרונות, מדינת ישראל משתדלת ומקדמת בכל נושא ההבעה וההנגשה לאנשים עם צרכים מיוחדים. כן, זה מתחיל כבר מההגדרה שמעניקים להם.
מדוע הנהלת העיר לא השכילה להתקדם בנושא הזה?
הרי הדף מספר התקציב העירוני פה לפניכם ואותו "מעטרים" בבושת פנים משפטים אשר מותירים רק חלל גדול בלב כל איש שיקרא אותם.
"סידור מפגרים במוסדות"
"מפגרים במוסד"
משפחות אומנה למפגרים"
"שירותים תומכים למפגרים"
"נופשים למפגרים"
"מועדונים חברתיים למפגרים"
"הסעות למפגרים"
"סך הכל לפרק שירותים למפגרים"
כמה אטימות יכולה להיות בידי כותבי שורות אלו? וכמה אטימות באלה שקראו ולא השכילו לתקן שנה אחר שנה.
מגיע לנו הרבה יותר בעיר הזאת.
מתוך ספר התקציב לשנת 2018-
