אם זו לא היתה המציאות של כ-55,000 תלמידים בעיר, אולי זה היה מצחיק אבל באשדוד המציאות עולה על כל דמיון. במשך 95 יום התלמידים לא חזרו לשגרת לימודים מלאה ואין להם שום מענה רגשי, חברתי, פסיכולוגי או לימודי מעבר לשיעורי ״זום״ שהיעילות שלהם מוטלת בספק. הפגנה בעניין זה תיערך היום (שלישי) | אשדוד היום
מדינת ישראל נמצאת במלחמה מזה 95 יום. מעל שלושה חודשים, במהלכם מיטב החיילים האמיצים בסדיר ובמילואים, מנהלים מלחמה קשה וכואבת ברצועת עזה. לאחר השבעה באוקטובר כבר שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה ובאשדוד, על אחת כמה וכמה.
במרבית היישובים בארץ, מערכת החינוך חזרה לשגרה מלאה אך באשדוד לא כך. מערכת החינוך פועלת כשלושה ימים בשבוע כאשר ביתר הימים, התלמידים נדרשים להשתתף בשיעורים מרחוק באמצעות ה״זום״. היעילות של השיעורים האלו מוטלת בספק ובוודאי המענה החברתי-רגשי לא ניתן לתלמידים מרחוק.
ההורים לילדים הצעירים יותר לא יכולים לחזור לשגרת עבודה תקינה וראויה ואין ספק, כי בלא מעט בתים, הפרנסה נפגעת. את מי זה מעניין?
ראש מנהל החינוך אריה מימון בכ-12 השנה האחרונות, לא חשב ולו לרגע אחד, לחשוב על פתרונות יצירתיים לכך שהתלמידים ילמדו במרחבים ממוגנים בשעת מלחמה. בערים אחרות, כדוגמת ראשון לציון, החליט ראש העיר שם להעתיק את בתי הספר למקומות ממוגנים ברחבי העיר כדוגמת המכללה למנהל. באופן הזה, הצליח ראש העיר של ראשון לציון גם לשמור על בטחון התלמידים שבכך איש לא מעוניין לזלזל, כמובן ומאידך, העניק להם המשך שגרת לימודים תקינה ובריאה. לעומתו, באשדוד, עברו ישירות למילת הקסם ״קפסולות״ ובהחלטה של ראש העיר המצב הוא כזה מתחילת המלחמה ועד עצם היום הזה.
היום (שלישי), בשעה: 17:00, קבוצת הורים מובילה תערוך הפגנה ברחבת העירייה ולאחריה, תהיה צעדה מסודרת לכיוון ביתו של ראש העיר במע״ר. מאז שמע על כך ראש העיר, הוא ניסה להעביר שאלון מגמתי להורים, כאשר השאלות שם נוסחו, כך לטענת ההורים, באופן חסר אחריות השואל את ההורים אם הם יחזירו את ילדיהם למקומות לא ממוגנים מספיק או מעדיפים להשאיר בקפסולות. ההורים השיבו ליחיאל לסרי, במילים אחרות, כי תם העידן לפיו ההורים נותרים מחוץ לתמונה וכעת מעורבותם החשובה תבוא יותר לידי ביטוי.
מבחינת ועד ההורים העירוני, הגוף שאמור לייצג נאמנה את עמדתם של ההורים והתלמידים, לא נשמעה ולו מילה אחת ובוודאי לא דבר ביקורת כלשהו על ההתנהלות, חלילה וחס. הועד העירוני שומר על שתיקה רועמת, בזמן שהשטח בוער והתלמידים משוועים לשגרה, כך גם הוריהם. יתכן, שתם העידן גם של הגוף הזה, שנקרא ״ועד הורים עירוני״ שאם הוא לא מצליח לתווך את רצון ההורים והתלמידים בימים אלו, אי מתי כן יצליח?
אם נשכיל להביט על הלך הרוחות ממבט על, הרי שניתן יהיה לנתח את המצב הנוכחי גם מהבחינה הפוליטית הדרושה. ראש העיר יחיאל לסרי מכהן בתפקידו כבר 15 שנה. מרבית ראשי המנהל ובכללם ראש מנהל החינוך אריה מימון מכהנים אף הם תקופה דומה. יתכן, כי מדובר בעייפות החומר, תשישות ברורה של השלטון הנוכחי או דור שהתבגר וחושב בדרכים מיושנות על סיטואציות חדשות. יציאה פשוטה מחוץ לקופסה היתה מאפשרת לראש העיר לגלות פתרונות מופלאים ובטוחים לטובת תלמידי העיר אבל מאחר שההחלטה על ״קפסולות״ הוכרעה, קשה מאוד יהיה להזיז אותו ממנה.
נקודה חשובה נוספת היא שההורים באשדוד תוהים, האם הילדים שלהם למדו במשך כל השנים בבתי ספר לא ממוגנים ואיש לא נתן על כך את הדעת? הרי מתקפת טילים היתה יכולה להגיע בכל רגע נתון עוד לפני השבעה באוקטובר והמחשבה של כל הורה סביר היתה, כי יש מקלט או ממ״ד בבית הספר. המצאיות הנוכחית העלתה סוגיה חשובה לפיה, תלמידי העיר אשדוד נמצאים כל הזמן תחת סכנה הואיל ואין מספיק מקומות ממוגנים בבתיה ספר.
