בהחלטה של המועצה הארצית לתכנון ובניה הוחלט על הקמת אתר גפ"מ (גז פחממני מעובה) באשדוד. העיר אשדוד, ככל הנראה, ממשיכה להיות החצר האחורית של מדינת ישראל והפעם הרבה מעבר לגבול הטעם הטוב. היכן קברניטי העיר, שאמורים לשמור עלינו מפני סכנות כאלה בדיוק? קולם לא נשמע.
בזמן, שכולנו עדים למאבק הבלתי מתפשר שמנהל מר יונה יהב, ראש עיריית חיפה, על מעבר מיכל האמוניה משטח שיפוטו, כאן, באשדוד, אנחנו לא מצליחים לשמוע את ראש העיר אפילו נוקב את דעתו בעניין או, חלילה וחס, מתנגד.
בעיר אשדוד, המאוימת ו"חוטפת" טילים חדשות לבקרים בכל מבצע צבאי, שהתקיים בשנים האחרונות, כיצד יכול להתקיים מפעל כזה של גז רעיל ומסוכן כאן? , "מתחת לאף" של כולנו?, האם חייהם של רבע מיליון תושבי אשדוד הינם הפקר? , האם חיי תושבי העיר אשדוד פחותים מחיי תושבי המרכז או חיפה? ואם לא, מדוע מתקן כזה אושר לבנייה בעירנו?
מדוע הנושא הוסתר מהוועדות העירוניות או , לכל הפחות, לא פורסמו לעין הציבור?
כיצד חברי המועצה אינם יודעים דבר כזה חריג ומשמעותי בעיר?
השאלות הן רבות והופנו לקברניטי העיר, כרגע ללא שום תשובה מצדם.
מפעל היי-טק?, תעסוקה לצעירים?, התחדשות עירונית?, דירות במחירים הוגנים?, יחס לתושבי העיר?, קבלת קהל? – כל אלה שאלות אשר התשובה עליהן ברורה.
גפ"מ (גז פחמימני מעובה) הוא תערובת של גזים פחמימניים, המשמש כדלק לצרכי בישול, הסקה והנעת כלי רכב. בין השנים 2009 ל-2012 אירעו כ-8,800 תקלות מסוכנות הקשורות בגז בישול.
בשנת 2011, נהרגו 4 בני אדם ולמעלה מ-90 נפצעו, בבניין בנתניה, בו אירעה דליפת גז.
ב-30/04/2017, יצאה תכנית מתאר ארצית ברמה מפורטת לאתרי אחסון גפ"מ במרחב בית הזיקוק בעיר אשדוד.
היכן הסכנה תמוקם?
התכנית כוללת שני שטחים: האחד באזור החלק הצפון-מערבי של בית הזיקוק, בו קיימים מכלי האחסון ומתקני הניפוק גפ"מ. השני באזור "מרכז הדלק" ממזרח לבית הזיקוק ולרחוב הנפט. התכנית כוללת רצועת תשתיות המאפשרת מעבר של תשתיות תוך חציה של רחוב הנפט בין בית הזיקוק לבין אתר האחסון. המקום, כמובן, הינו חלק מתחום הרשות של אשדוד.
דברי ההסבר לתכנית, מציינים, כי למשק הישראלי קיימים שלושה מקורות גפ"מ בלבד : יצור מקומי בבתי הזיקוק חיפה ואשדוד ויבוא בנמל קצא"א. מספר ימי המלאי נשחק בצורה משמעותית בשני העשורים האחרונים הן כתוצאה מגידול מתמשך בצריכה, שלא לווה בגידול המלאי, והן כתוצאה מכך, שחלק מאתרי האחסון נסגרו (פי גלילות וג'למה) או שפעילותם צומצמה והוגבלה. מלאי הגפ"מ הנוכחי אינו תואם סטנדרטים בינלאומיים. דרישת משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים הינה לקדם מצאי תכנוני ארצי, שיאפשר אחסון של 60,000 טון גפ"מ.
עוד נכתב בדברי ההסבר לתכנית, כי מלאי הגפ"מ מתוכנן להתחלק, בהתאם לביקוש, בין אזור המרכז והדרום בו יאוחסן 2/3 מכלל המלאי (כלומר, באשדוד) ובין אזור חיפה והצפון בו יאוחסן 1/3 מכלל המלאי.
התכנית מהווה תכנית מתאר ארצית חלקית ברמה מפורטת לאתר גפ"מ במרחב בית הזיקוק אשדוד.
התכנית המאושרת, קובעת שני שטחים לאתר גפ"מ : בתחום בית הזיקוק בסמוך לאתר הקיים וכן בשטח "מרכז הדלק" ממזרח לבית הזיקוק. ניתן יהיה לאחסן גפ"מ באחד מהאתרים או בשניהם.
עוד נכתב בתכנית המאושרת, כי ניתן יהיה להגדיל את היקף אחסון הגפ"מ במיכלים טמונים מעבר ל-10,000 טון. מבחינת היקף אחסון הגפ"מ הנדרש לצרכים שוטפים ניתן יהיה להגדיל מעבר ל-6,000 טון.
החלטות המועצה הארצית לתכנון ולבניה, בישיבה שהתקיימה ב-2/8/2016 התקיים דיון אשר מטרתו: אתר הגפ"מ בית זיקוק ומרכז דלק באשדוד – דיון בהעברת התכנית להערות הוועדות המחוזיות והשגות הציבור.
בוועדה הוחלט, לאשר את מסמכי התכנית ולהעביר את התכנית להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור.
בינואר 2017, יצא דו"ח חדש, שנכתב בידי עשרה מומחים ישראלי וקבע, כי מיכל האמוניה במפרץ חיפה הוא סיכון חמור למאות אלפי תושבי האזור. על פי הדו"ח, המיכל עצמו מזדקן ואינו בטוח. סכנה גדולה יותר נובעת מאניית האמוניה הפוקדת את ישראל כל חודש, שפגיעה בה יכולה לחולל אסון שיגרום לעשרות אלפי הרוגים. פגיעה של אניית האמוניה משולה ל"אם כל הפצצות".
ראש צוות המומחים, פרופסור אהוד קינן, מאשים את הרגולציה במדינה בחוסר מקצועיות ובהעדפת הצרכים הכלכליים של חברות דשנים בבעלות אמריקאית על פני בריאות וביטחון הציבור.
בעולם קיימים סוגים רבים של חומרים מסוכנים, כיום ידוע על מיליוני חומרים המסווגים כחומרים מסוכנים. כלל החומרים המסוכנים בעולם מחולקים, ע"פ האמנה הבין- לאומית, ל – 9 קבוצות. כל חומר מסווג ע"פ מצבו הפיזיקאלי, אופיו הכימי ומידת הסיכון שבו.
בקבוצה השנייה (2) – גזים- כגון: גפ"מ (גז בישול), חמצן, חנקן, אמוניה וכלור.
המשמעות היא שהגפ"מ והאמוניה נמצאים באותה קבוצת הסיכון (הגבוהה ומסוכנת) ויש לפעול במלוא המרץ במטרה למנוע את רוע הגזרה.
ברגע, שמיכלי הגפ"מ יועברו לעיר אשדוד – לא תהיה דרך חזרה.
ברגע, שהמכלים יוצבו כאן באשדוד – לא יהיה יותר למי לפנות ולא יהיה מה לעשות וכל מבצע צבאי יהפוך, עבור תושבי העיר והסביבה, לסכנה המשולה לפצצת אטום לשמה. מה שמסוכן ולא טוב לעיר חיפה – לא טוב גם לעיר שלנו!.
אשדוד היא לא החצר האחורית של מדינת ישראל.
תושבי העיר אשדוד שבעו ניסיונות כושלים. מה שהתחיל בפרויקט הפרדת הפסולת ונחל כישלון צורם, הנותן את אותותיו עד היום, המשיך בפרויקט תחבורה שנוי במחלוקת ממשיך עכשיו להעברת ייצרו גפ"מ כאן בעיר שלנו, במרחק קרוב לבית של כולנו.
