רינה מגן משתפת בחוויותיה מההחלמה המורכבת מקורונה

רינה מגן, תושבת העיר ואדריכלית במקצועה, חלתה והחלימה מקורונה. עכשיו, היא מעניקה לקוראי ״אשדוד היום״ הצצה בלעדית ליומן שכתבה בזמן ההחלמה מהמחלה

רינה מגן, תושבת העיר , אמא לשני בנים, חוקרת עירוניות (דוקטורנטית) באוניברסיטת תל אביב וגם אדריכלית במקצועה. מגן חלתה בקורונה והחלימה ומשתפת אותנו ברגעים המורכבים של ההחלמה מהמחלה.

הצצה ליומן- 'חולה קלה' בקורונה, מאת: רינה מגן
בדיוק היום היינו אמורים לעלות על טיסה מסולט לייק סיטי לכיוון הארץ ולנחות בעוד יומיים. היינו אמורים עכשיו להיות קצת עצובים שהטיול הסתיים אבל מלאי חוויות מטיול של כמעט חודש ברחבי קנדה וצפון ארה"ב בקרוון. הטיול הזה תוכנן בקפידה כמה חודשים ולקראת סוף פברואר 2020 הכל כבר הוזמן לפרטי פרטים. כל כך חיכית לטיול הזה כי מיד אחריו עומר, הבן הבכור שלי, אמור להתגייס וזאת הזדמנות אחרונה לעשות טיול משותף עם שני הבנים שלנו לפני ששניהם מתגייסים
להם לכמה שנים טובות, זה אחר זה.
פעמיים כבר עשינו טיול דומה בקרוון בשמורות הטבע והנופים הגרנדיוזיים של ארה"ב. החוויה של ארבעתנו חיים בתוך קופסא של כמה מטרים, לפעמים ללא חיבורים למים, חשמל ובטח בלי וויפי היא חוויה שאין דומה לה. מתחילים לחשוב על כמה מעט אנחנו באמת צריכים איתנו, איך דווקא מהצמצום במשאבים נוצרות החוויות הכי מלכדות. ואז החיים אתגרו אותנו באמת. לא חזרנו עכשיו מטיול, יצאנו
מבידוד.
לפני כשלושה שבועות התחלתי להרגיש סימנים ראשונים של מחלה, קצת כחכוך בגרון, צמרמורת, הרגשה לא טובה, לאט לאט גם הצטרף לזה חום נמוך ושיעול פה ושם. הכנסתי את עצמי לבידוד בחדר השינה, עד שיתברר מה זה בדיוק. כעבור יומיים היה נראה לי שזה כנראה היה וירוס של 24 שעות, הודעתי לכולם שהמצב משתפר, אבל הוא לא השתפר. מצבי התדרדר, נעלם חוש הריח ונשלחתי לעשות בדיקת קורונה. בשלב הזה הייתי לבדי בחדר השינה אבל דלת החדר היתה פתוחה, אסף והבנים דיברו איתי מפתח החדר והרגשתי שאני עדיין חלק מהמתרחש בבית. בשבת בבוקר קיבלתי את הבשורה שאני חיובית לקורונה. זהו, אסף עטה מסיכה על פניו, סגר את דלת החדר, הניח כפפות וביקש שאוציא לו כמה דברים לשהות הארוכה שלו בגלות מחדר השינה שלו. היה מאוד דרמטי והבנתי שהבידוד כאן כדי להישאר.
אסף והילדים לא יכלו לצאת מהבית, לא לעבודה, לא לפגישות עם חברים ולא למבחני הבגרות שעוד נותרו (מזל שזה היה רק מועד ב' באנגלית). את האוכל הניחו לי בכל פעם על שרפרף מחוץ לחדר, נקשו על הדלת והתרחקו. אני עטיתי מסיכה, פתחתי לזמן קצרצר את הדלת, הכנסתי את האוכל, לא מריחה אותו, אבל מרגישה טעם. סך הכל שירות החדרים שקיבלתי היה מאוד מספק ומפנק, למרות תחושת ה'כלא'שהתלוותה אליו.
מרחוק שמעתי אותם מכינים ארוחות יחד, אוכלים, מדברים, צופים בסרטים, צוחקים. כמעט חווית הקרוון שלנו, רק אני לא שם. התגעגעתי, מדי פעם הצטרפתי בשיחות וידאו בווטסאפ, אבל מצבי הבריאותי היה כל כך לא טוב שהיה לי קשה לדבר, היה לי קשה לנשום, כאב לי כל הגוף ובעיקר רציתי לישון.
הייתי אני, בתוך ארבעה קירות, בבידוד, מנסה להבין מה קורה פה. מלא חששות מתלוות למצב הזה, האם זה משתפר? מתדרדר? האם אסף והילדים נדבקו? מפתחים סימפטומים? האם הדבקתי עוד אנשים? כמה זמן זה ייקח? מה הלאה? לשמחתי אף אחד לא נדבק ממני ולמרות שהיו ימים קשים ולא נעימים, המצב לא התדרדר, כן השתפר ואני היום כמעט וחזרתי למוטב. מאוד נחלשתי, הדופק שלי עולה מאוד עם
כל פעולה הכי קטנה ושיעול טורדני תוקף מדי פעם. אבל אני שלילית לקורונה, ככל הנראה כבר לא מדבקת ויצאתי מבידוד.
היציאה לא היתה מרגשת כמו בסרטים. אסף העז לחבק אותי, הילדים העדיפו לשמור מרחק בטחון, לוקח לכולנו זמן להתאושש מהטראומה ולסמוך על מערכת הבריאות שכנראה זה באמת נגמר, זה מאחורינו וזה לא מסתובב בינינו. ייקח כנראה עוד קצת זמן עד שנשוב לשגרה רגילה, אני עדיין חלשה ולמרות שיצאתי מבידוד אני עדיין לא מתפקדת כמו האמא שהייתי קודם. מתנחמת בעובדה שגם אם היינו חוזרים בעוד יומיים מהטיול היה לוקח לכולנו זמן להתרגל שוב. החיים הם לא תמיד מה שמתכננים.
"חבילת קורונה" באדיבות מכבי- מכשיר הסטורציה שעזר לי לשמור על השפיות.