שומת המס שנקבעה לנניקשוילי לשנת 2005 עמדה על 350,000,000 ש״ח;נניקשוילי בחקירה: ״משפט של מיליארדים״

השופט שגיא בהכרעת הדין של נניקשוילי אמר, כי שומת מס לשנת 2005 חייבה את נניקשוילי ב-350,000,000 (מיליון) שקלים והיה ברור לנאשם, שהוצאת שומת מס לשנת 2005 היא בגדר "סנונית ראשונה" לשומות שיוצאו לשנים נוספות (כפי שאכן אירע), אך העצימה את האינטרס הכלכלי המשמעותי שהחזיק נוכח שומת שנת 2005.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, הרשיע אתמול (רביעי) את איש העסקים האשדודי אברהם נניקשוילי בעבירות של מתן שוחד ואיסור הלבנת הון. השופט שגיא: ״על בסיס ניתוח העובדות, שהוכחו במסגרת האישום הראשון, ראיתי להרשיע את נאשם 2 (ה.מ נניקשוילי) בעבירות שיוחסו לו – מתן שוחד ואיסור הלבנת הון״.

יום קשה מאוד עבר על נניקשוילי אתמול, עם הרשעתו בביתה משפט המחוזי. עורכי דינו אמרו, כי ילמדו את פסק הדין ויש להניח, כי יערערו עליו. נניקשוילי, בחקירתו במשטרה, הגדיר את ההליכים המשפטיים בעניין שומות המס כמשפט של מיליארדים.

מפסק הדין עולה, כי סוגיית תשלום המסים הייתה על הפרק, שכן נניקשוילי ניסה להוכיח, כי מרכז חייו לא בישראל אלא בארצות אחרות.
השופט שגיא אמר כך: ״לא ארחיב בנקודה זו, שכן מכלל העדויות עולה, כי הכרעה לטובת הנאשם בהליכי המס (בין אם בהליכים שהתנהלו ברשות המיסים ובין אם במסגרת ערעור המס), משמעותה חיסכון בסכומי כסף עצומים. ציינתי לעיל את שאמר הנאשם ביחס לשומה שהתקבלה רק ביחס לשנת המס 2005 (כ- 350 מיליון ש"ח), תוך שניתן אף להפנות לדבריו בחקירתו במשטרה, שם הגדיר את המשפט כ"משפט של מיליארדים" (ת/1א עמ' 33 ש' 4). המסקנה לא תשתנה אף אם אתן משקל מסוים לטענתו הנוספת של הנאשם בעדותו, לפיה מדובר בשומה מופרכת שאינה מתיישבת עם הכנסותיו, שכן עדיין מדובר בסכומי עתק. העובדה, כי היה ברור לנאשם שהוצאת שומת מס לשנת 2005 היא בגדר "סנונית ראשונה" לשומות שיוצאו לשנים נוספות (כפי שאכן אירע), אך העצימה את האינטרס הכלכלי המשמעותי שהחזיק נוכח שומת שנת 2005״.

השופט שגיא ממשיך: ״ניתן לקבוע אפוא, כי האינטרס הכלכלי של הנאשם בהליכי המס היה אינטרס כלכלי משמעותי ביותר. המועד בו הבין הנאשם, כי עלולים להתקיים הליכים שיתכן ויצריכו הצגת ראיות ועדויות״.

פקיד השומה קבע, כי נניקשוילי הינו תושב ישראל, לעניין תשלומי המס

​ביום 21.12.11 הוציא פקיד שומה אשקלון צו שומה לנאשם, במסגרתו קבע כי הנאשם הוא תושב ישראל, ועל כן חייב בתשלומי מס הכנסה לרשות המיסים. שומה זו הוצאה לאחר דיוני השגה שהנאשם קיים בפניו החל משנת 2009. ביום 4.1.12 הגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת פקיד השומה, וזה הוגש ביום 4.12.12 (להלן- ערעור המס) במסגרת הערעור, טען הנאשם כי הוא אינו תושב ישראל, ועל כן לא חייב בתשלום מס. ​

​נטען בכתב אישום, כי במסגרת יחסי ה"תן וקח" שהתקיימו בין בן-אליעזר לנאשם, ביקש הנאשם מבן-אליעזר שיעיד מטעמו בערעור המס, ויתמוך בטענתו כי מרכז חייו אינו בישראל, וזאת מתוך ציפייה שלמעמדו הציבורי של בן-אליעזר תהיה השפעה על קבלת טענתו. נטען, כי משמעות קבלת ערעורו של הנאשם הייתה חיסכון תשלום מס בהיקפים אדירים.

עדות שמסר בן-אליעזר לטובתו של הנאשם בערעור מס הכנסה 

​ביום 24.10.13 חתם בן-אליעזר על תצהיר בו העיד, כי הכיר את הנאשם במסגרת תפקידו כשר התשתיות, כי הוא מצוי עימו בקשרי ידידות, וכי למיטב היכרותו עם הנאשם, מרכז חייו של האחרון אינו בישראל.  התצהיר הוגש לבית המשפט מטעמו של הנאשם, וביום 20.1.14 אף העיד בן-אליעזר בבית המשפט על תוכן תצהירו. נטען כי הן בתצהיר והן בעדות, רתם בן-אליעזר את מלוא משקל מעמדו הציבורי לטובת תמיכה בטענת הנאשם בדבר תושבותו. עוד נטען, כי על-מנת לחזק את טענתו המרכזית של הנאשם בערעור המס, הצהיר בן-אליעזר כי הכיר את הנאשם במוסקבה, על אף שהכירו בישראל. בעדותו בבית המשפט אף נשאל בן-אליעזר האם מעבר לסיוע שהעניק לו הנאשם בקיום מגעים ופגישות עם חברות בתחום הנפט והגז קיבל ממנו עזרה נוספת, והשיב על כך בשלילה, חרף העובדה כי נכון לאותה נקודת זמן קיבל ממנו 1,490,000ש"ח.

ביום 8.1.15 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעור המס של הנאשם, וקבע כי בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה, מדובר בתושב ישראל. 

​על-פי האמור בכתב האישום, כספי השוחד ששולמו לבן-אליעזר "יצרו תלות של בן-אליעזר בנאשם" שבאה לידי ביטוי בפעולות שביצע בן-אליעזר לטובתו של הנאשם (גם במסגרת ערעור המס).

״גם אבל לא רק״

עוד הוסיף השופט: ״אני נכון להסכים, כי החלטת הנאשם בדבר העברת הכסף לבן-אליעזר הושפעה גם מתחושת הקרבה שחש הנאשם לבן-אליעזר, מהקשר שנוצר ביניהם, מרצונו ויכולתו לסייע לבן-אליעזר עת היה במצב רפואי מורכב, וגם מאופיו ונדיבותו של הנאשם שלא פעם התגייס לסייע לפונים אליו בבקשת עזרה.

"הושפעה" אך לא הונעה בלעדית; "גם", אך לא "רק".

סוגיית התושבות של נניקשוילי

לפי השופט שגיא: ״הוכח, כי לכל המאוחר בשלהי שנת 2010, נוכח הליכי המס שהתנהלו בעניינו, זלג אינטרס כלכלי לתוך מערכת היחסים ששררה בין הנאשם לבן-אליעזר, עת הבין הנאשם כי עלולים להתקיים הליכים שיתכן ויצריכו הצגת ראיות ועדויות בשאלת התושבות, שאלה שככל שהייתה מוכרעת לטובתו הייתה מובילה לביטול שומת מס בהיקף של 350 מיליון ש"ח. עוד נקבע, כי הבנה זו הייתה חייבת להוביל את הנאשם לחשיבה כיצד תוכח טענתו, כאשר בן-אליעזר נתפס על-ידו כמי שנחשף לחייו האישיים והמקצועיים ברוסיה ויכול לתמוך בטענתו אודות מרכז חייו״.

עוד הוסיף השופט: ״העברת סכום כסף עצום לבן-אליעזר, איש ציבור מכהן, בוצעה בחודש ספטמבר 2011, על רקע מודעותו והבנתו של הנאשם כפי שפורטה לעיל, ותוך שהליכי המס שהתנהלו מול רשות המיסים תופסים תאוצה בואכה הליכי ערעור שהתנהלו בבית המשפט המחוזי״.

נקבע, כי העברת מתת בדמות סכום עתק לאיש ציבור, יוצרת אצלו מחויבות עצומה, וניתן לראותה ככזו המהווה אינדיקציה ראייתית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת.

העברת הכסף גובתה ב"הסכם הלוואה" שנחתם על ידי הנאשם ובן-אליעזר, אלא שהוכח קיומו של פער בין הנתונים שפורטו בהסכם לבין המציאות כבר במועד חתימתו, פער שהלך והעמיק ככל שנקף הזמן, ועת התברר כי ההלוואה אינה מוחזרת בלוח הזמנים שנקבע בהסכם (או בכלל), לא מוצגת כל דרישה מצידו של הנאשם, ובן-אליעזר אינו משלם הפרשי הצמדה וריבית פיגורים. ההסברים שסיפק הנאשם בהקשר לפערים שנמצאו – נדחו, מאחר ולא היו משכנעים דיים.

נקבע, כי יש לראות בפערים בין ההסכם למציאות כאינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת, וכי אי החזרת הכסף שימרה את תלותו של בן-אליעזר בנאשם.

השופט ציין: ״הוכח, כי במהלך המפגשים עם אחד מבאי-כוחו בהליך המס בשנת 2013, העלה הנאשם את שמו של בן-אליעזר כעד פוטנציאלי, מבלי שטען כי ערך עימו "בירור מוקדם" אודות נכונותו להעיד, ונקבע כי ניתן לראות בפעולה זו כמשקפת את בטחונו של הנאשם כי בן-אליעזר, איש עסוק לכל הדעות, ישתף פעולה בהגשת תצהיר ובהמשך במסירת עדות בהליך המשפטי. עוד נקבע כי שיקול "ההילה העוטפת את בן-אליעזר", זלג אל תוך השיקולים שעמדו ביסוד העלאת שמו של בן-אליעזר כעד פוטנציאלי, והובילו בסופו של יום להגשת התצהיר ולהעדתו, אף אם ההחלטה הסופית כי יעיד הייתה של באי-הכוח בערעור המס״.

בן אליעזר ז״ל הגיש תצהיר התומך בטענת נניקשוילי להיותו תושב זר

הוכח, כי בחודש אוקטובר 2013, במסגרת ערעור המס, הגיש בן-אליעזר לבית המשפט תצהיר התומך בטענת הנאשם בדבר היותו תושב זר, ובלי שצוין בו דבר העברת הכסף, ושלושה חודשים לאחר מכן העיד באותו הליך, וגם אז לא תיאר את דבר העברת הכסף.

ההסבר שמסר הנאשם לתהייה מדוע דבר העברת הכסף לא צוין בתצהיר שהגיש ובתצהירו של בן-אליעזר נמצא ככזה שאינו משקף את התמונה המלאה, שכן מעדויות שלושת באי-כוחו בערעור המס עלה, כי דבר העברת הכסף לא דווח לאיש מהם עובר להגשת התצהירים לבית המשפט, ונתגלה לשניים מהם רק שלושה ימים לפני עדותו של בן-אליעזר בבית המשפט, וגם זאת נוכח שאלה מפורשת שנשאלה על-ידם. נקבע בהקשר האמור, על בסיס מכלול נימוקים, כי העברת הכסף לבן-אליעזר, עובר להגשת התצהירים ועדותו בבית המשפט, התאפיינה במגמת הסתרה מובהקת, ומגמה זו אף המשיכה עת התברר כי במהלך חקירתו הראשונה התמיד הנאשם בטענתו כי לא היה צריך דבר מבן-אליעזר ולא ביקש ממנו דבר, ומבלי שציין, כי בן-אליעזר מסר עדות התומכת בטענת התושבות שהעלה בערעור המס.

נקבע, כי מגמת ההסתרה המובהקת שפורטה לעיל מהווה אינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת.

עוד נקבע, כי העברת הכסף (ואי השבתו) כבלה את בן-אליעזר וגם אם ניתן היה לטעון כי באותה נקודת זמן בה הועבר, לא התגבשה הכוונה המלאה להיעזר בעדותו, הרי ברגע שהוצבה הבקשה כי יעיד (על דעת הנאשם תוך שהוא העלה את שמו כעד פוטנציאלי), "ננעל" הקשר הסיבתי בין המתת לתמורה״.

ההגנה מטעם נניקשוילי טענו כך, אומנם השופט לא קיבל את דבריהם אלו:

"ברם, בענייננו ברור לחלוטין כי עדותו של בן-אליעזר ז"ל לטובתו של חברו הוותיק בבית המשפט לא נעשתה בתוך המסגרת הארגונית שבה פעל ולמעשה אין שום קשר בין תפקידו הציבורי – כח"כ באותה עת וכשר בזמן קבלת ההלוואה – לבין עדותו בבית המשפט. בעדותו, בן-אליעזר ז"ל לא עשה שימוש בקשרים וביכולת הפעלת הנובעים מתפקידו כחבר כנסת וכאמור, אין כל קשר וזיקה בין הדברים!". כאמור, השופט סירב לקבל את דברי ההגנה האלו, שהועלו בפניו.

בכתב האישום, ומעבר לעבירת מתן השוחד, ייחסה התביעה לנאשם עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

״הסכם ההלוואה- אינדיקציה לכספי שוחד״

לשיטת התביעה, ומעבר לטענה כי יש לראות בהסכם ההלוואה כאינדיקציה מובהקת לעובדה כי מדובר בכספי שוחד, פעולתו של הנאשם ביצירת מנגנון ההלוואה שנועד להסתיר את העובדה כי מדובר בכספי שוחד, מהווה פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון, שכן הדברים נעשו על-מנת להסתיר או להסוות את מקורו של הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו.

לשיטת ההגנה, אין יסוד לטענה לפיה בעריכת הסכם ההלוואה ביקש הנאשם להסתיר או להסוות את היות הכספים מתת שוחד, שכן מדובר בכספים שהועברו מחשבונו הפרטי לחשבונו של בן-אליעזר באופן גלוי.

עו״ד דניאל כהן, מקורבו לשעבר של השר בנימין (פואד) בן אליעזר ז״ל ומי שכיהן כיועצו במשך שנים, הגיב לפסק הדין ואמר:

״פסק הדין המהדהד, שהוציא מלפניו בני שגיא, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב , מזכה את מר רועי מוצפי ועל כך אני מברך אותו . עיון ראשוני בהרשעתו של מר נניקשווילי מלמד, כי ספק רב אם שר הביטחון לשעבר פואד בן אליעזר היה מודע לכוונות ש״זלגו״ למערכת היחסים שלו עם עם נניקשווילי . חשוב לציין, כי על פי הפסיקה, נדרשת כוונה ומודעות ויכול שצד אחד יורשע והצד השני יהה חף מכוונה פלילית. פואד ז״ל שאין חולק, כי תרם רבות לבניין המדינה, ביטחונה וביצורה, סבל מאוד בטרם נאסף אל עולמו. פואד הלך כשהוא אדם זכאי וחף מכל פשע וכחברו ויועצו אני מבכה את מותו עדיין ובחלוף 3 שנים מאז פטירתו. בא בעת, עיון בפסק הדין של נניקשוילי, יכול ומלמד על טירוף המערכות הפוקד את אשדוד בשלוש השנים האחרונות בתחום הבניה ובתחום התעבורה. בנסיבות חבות המס שלו ופרשת המיליארדים, כפי שכינה אותה בחקירת המשטרה נניקשוילי״.

צילום תמונה ראשית: טל אקוקה