המורשת שלהם, היזמות שלנו: תלמידי “שחקים” הפכו את זיכרון הנופלים למעשים של תקווה• בבית הספר שחקים בחרו לציין את 7 באוקטובר בדרך אחרת: לא רק בטקס, בדקת דומייה ובמילים, אלא במעשים. במסגרת האקתון מיוחד תחת הכותרת “מיוזמה לתקומה”, התלמידים צללו אל סיפוריהם של חללי צה”ל והנרצחים, הכירו את החלומות, האהבות והערכים שהותירו אחריהם והפכו אותם ליוזמות חברתיות וקהילתיות שעתידות לצאת אל הפועל• אמו של עמרי כהן הי”ד, שנכחה בהצגת המיזם לזכר בנה: ״המיזם שנעשה לעילוי נשמת בני נותן לי כוחות להמשיך הלאה״| אשדוד היום
איך מנציחים אדם שלא זכיתם להכיר? איך לוקחים סיפור חיים שנגדע והופכים אותו למשהו שימשיך לחיות גם מחר?
בבית הספר “שחקים” ביקשו השנה מהתלמידים להתמודד בדיוק עם השאלות האלה. שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, היום ששינה את מדינת ישראל והותיר אחריו אלפי משפחות שנושאות כאב וגעגוע, בחרה קהילת בית הספר שלא להסתפק רק בהרכנת ראש.
הם החליטו להפוך את הזיכרון למעשה.
תחת המוטו “המורשת שלהם, היזמות שלנו”, יצא לדרך האקתון ייחודי בשם “7/10 מיוזמה לתקומה”, שבמרכזו חיבור יוצא דופן בין הנצחה, חינוך, יזמות ותרומה לקהילה.
מאחורי כל שם יש חיים שלמים
במקום לפגוש את הנופלים והנרצחים רק דרך תמונה, שם ותאריך, התלמידים התבקשו להכיר את האנשים שמאחוריהם.
הם צללו לסיפורי חייהם של חללי צה”ל והאזרחים שנרצחו, למדו מה הם אהבו, במה האמינו, מה ריגש אותם, אילו חלומות ביקשו להגשים ואילו ערכים ליוו אותם בחייהם.
מתוך ההיכרות הזו נולדה המשימה הגדולה: לקחת משהו מאותו אדם ולהמשיך אותו הלאה.
התלמידים התחלקו לצוותים ועבדו על פיתוח יוזמות חברתיות, קהילתיות וטכנולוגיות. כל מיזם שואב את השראתו מדמות אחרת ומבקש להפוך את הזיכרון שלה למעשה חי: התנדבות, סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, חיזוק החוסן הקהילתי, קירוב לבבות ועשיית טוב.
כך, במקום שהסיפור יסתיים באסון, התלמידים ביקשו לכתוב לו פרק נוסף.
״יש סיפורים שהופכים ליזמות של המחר״
מנהלת בית הספר, קארן גולן, הסבירה את הרעיון שעומד מאחורי המיזם המיוחד:
“יש אנשים שאנו זוכרים ונושאים בלב, ויש סיפורים שהופכים ליזמות של המחר. ההאקתון הוכיח שהתשובה הטובה ביותר לאובדן היא המשכיות, לראות את האור של הנופלים, לקחת את הערכים שלהם ולהפוך אותם לפעולה חיה ונושמת שמייצרת טוב בחברה הישראלית”.
שיאו של התהליך התקיים ביום רביעי, 7 באוקטובר, כאשר התלמידים הציגו את המיזמים שפיתחו. אלא שב”שחקים” מדגישים כי לא מדובר בעבודות שיוצגו ולאחר מכן יישארו על שולחן או ייכנסו למגירה. הכוונה היא שהיוזמות ייצאו לפועל ויפגשו את הקהילה.
המשפט של אמא שהמחיש לתלמידים הכול
אחד הרגעים המרגשים באירוע נרשם כאשר איריס, אמו של עמרי כהן הי”ד, הגיעה לצפות בהצגת המיזם שנוצר להנצחת בנה.
עבור התלמידים היה זה הרגע שבו הפרויקט החינוכי קיבל פנים, משפחה ולב.
דבריה של האם היו קצרים, אבל נדמה שסיכמו את משמעותו של היום כולו:
“המיזם שנעשה לעילוי נשמת בני נותן לי כוחות להמשיך הלאה”.
זה אולי גם הסיפור הגדול של ההאקתון כולו. תלמידים שלא הסתפקו בללמוד על האובדן, אלא שאלו מה הם יכולים לעשות איתו. כיצד אפשר לקחת ערך, חלום או אהבה של אדם שאיננו ולהעביר אותם הלאה.
בקהילת “שחקים” מבקשים להפוך את דרך ההנצחה הזו לחלק מחינוך של דור שלם: דור שמכיר את סיפורי הנופלים, אבל גם מבין שזיכרון איננו רק מבט לאחור.
לפעמים הוא יכול להיות גם מצפן קדימה.
את מי שאיבדנו אי אפשר להשיב, אבל את הערכים, החלומות והטוב שהשאירו אחריהם אפשר לבחור להמשיך. בבית הספר “שחקים”, התלמידים בחרו לעשות בדיוק את זה.
