רק לפני שבועות ספורים העניקו מתפקדי הליכוד באשדוד לשר האנרגיה אלי כהן תמיכה משמעותית בפריימריז• עכשיו, דווקא ביוזמת משרדו, הממשלה מקדמת הליך תכנוני לתחנת כוח נוספת במתחם בית הזיקוק באשדוד• המשרד להגנת הסביבה מזהיר מפגיעה אפשרית במאמץ להפחתת הזיהום ואיגוד ערים אשדוד חבל יבנה מתנגד: ״את המחיר הבריאותי והסביבתי משלמים התושבים״• השר כהן בתגובה לאשדוד היום: ״האישור אינו אישור בנייה. כלל ההיבטים, לרבות הסביבתיים, ייבחנו״

יש רגעים בפוליטיקה שבהם המספרים מספרים סיפור גדול יותר מכל נאום. בפריימריז האחרונים של הליכוד באשדוד זכה השר אלי כהן לתמיכה משמעותית מאוד בקרב מתפקדי המפלגה בעיר. אשדוד העניקה לו כוח פוליטי, אמון ותמיכה.

כעת, שבועות ספורים לאחר מכן, עולה שאלה שקשה מאוד להתעלם ממנה: האם זו התמורה שאשדוד אמורה לקבל? לא תקציב ענק לעיר. לא בשורה סביבתית. לא מהלך להפחתת המפגעים שמהם סובלים תושבים במשך שנים, אלא קידום הליך תכנוני לתחנת כוח נוספת באזור שגם כך נושא על גבו עומס חריג של תשתיות לאומיות.

חשוב לדייק: הממשלה לא נתנה בשלב זה היתר בנייה לתחנה. ההחלטה מאפשרת לבית זיקוק אשדוד לקדם ולהגיש תוכנית לתחנת כוח, שתידרש לעבור את מוסדות התכנון והבדיקות הרלוונטיות. אלא שהוויכוח באשדוד מתחיל עוד קודם: מדוע בכלל לפתוח את הדלת לתשתית נוספת דווקא כאן?

לפי הפרסום בכלכליסט, המהלך קודם ביוזמת שר האנרגיה אלי כהן, למרות התנגדות מקצועית מצד המשרד להגנת הסביבה. ⁠

כמה עוד אפשר להעמיס על אשדוד?

צריך להסתכל על המפה כדי להבין את עוצמת השאלה. באזור אשדוד כבר פועלות תחנות כוח, נמל אשדוד ונמל הדרום, בית זיקוק, מפעלי תעשייה וכימיה, חוות דלק, מפעלי מיחזור, מתקני טיפול בשפכים ותשתיות תחבורה ואנרגיה. על כל אלה מתווספת תנועת משאיות כבדה. לפי איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד חבל יבנה, באזור מיוצרים כיום כ-14% מהחשמל בישראל, אף שבאזור מתגוררים כ-4% בלבד מאוכלוסיית המדינה. הנתונים הסביבתיים אינם עניין תיאורטי.

לפי נתוני מרשם הפליטות לשנת 2025 שהובאו בכלכליסט, אזור התעשייה באשדוד ניצב בראש הארץ בפליטת מזהמים אורגניים נדיפים, ובמקום השני בפליטות תחמוצות חנקן ובפליטות חומרים החשודים או המוכרים כמסרטנים. בשנים האחרונות התקבלו גם אלפי תלונות של תושבים על ריחות וזיהום אוויר באזור. גם ההיבט הבריאותי מחייב תשומת לב. לפי דיווח ynet, דו”ח משרד הבריאות שבחן את השנים 2017 עד 2022 הצביע על שיעורים גבוהים יותר של תחלואת לב, כלי דם ומערכת הנשימה בחלק מהיישובים החשופים לזיהום באזור אשדוד. אין בכך כשלעצמו הוכחה שכל התחלואה נגרמה מהתעשייה או מתחנות הכוח, אך זה בהחלט נתון שמחדד מדוע כל תוספת פליטות באזור מחייבת בדיקה מחמירה במיוחד. ביוני הממשלה החליטה להפחית את הזיהום. באוקטובר היא מקדמת תכנון לתחנה נוספת

כאן נמצאת הסתירה שקשה להסביר לתושבים.

ב-11 ביוני 2026 אושרה תוכנית ממשלתית לאומית לצמצום זיהום האוויר והריח באזור התעשייה הצפוני באשדוד. מטרתה המוצהרת היא לשפר את איכות האוויר, להפחית פליטת מזהמים ולצמצם מפגעי ריח. חלפו כארבעה חודשים בלבד.

כעת מקודם הליך תכנוני לתחנת כוח נוספת.

אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה הזהירו כי תחנות כוח חדשות באזור עלולות להקשות על השגת יעדי התוכנית ולהוסיף פליטות מזהמים וגזי חממה. מנהל מחוז דרום במשרד אף המליץ לשרה עידית סילמן להתנגד להצעה.

עבור תושבי אשדוד, השאלה פשוטה: כיצד אפשר להכריז בחודש יוני על מלחמה בזיהום ובחודש אוקטובר לקדם תכנון של מקור פליטות נוסף באותו אזור? ומה עם האמון שנתנה אשדוד לאלי כהן?

לשאלה הסביבתית מתווספת באשדוד גם שאלה פוליטית.

אלי כהן איננו שר אנונימי מבחינת מתפקדי הליכוד בעיר. בפריימריז האחרונים הוא קיבל כאן תמיכה משמעותית. רבים בעיר ראו בו שר שיש להם סיבה לתת בו אמון.

דווקא משום כך, המהלך הנוכחי מעורר תהייה ציבורית חריפה יותר.

האם כאשר משרד האנרגיה בוחן היכן לקדם תשתיות נוספות, נשקל גם המחיר המצטבר שכבר משלמת אשדוד?

האם נבחנה ברצינות חלופה מחוץ לאזור שכבר עמוס בתשתיות אנרגיה ותעשייה?

והאם עיר שתורמת למדינת ישראל הרבה מעבר לחלקה היחסי בייצור החשמל צריכה לקבל על עצמה עוד ועוד תשתיות?

אלו שאלות ענייניות שהשר כהן ומשרדו יצטרכו לתת עליהן תשובות ברורות.

השר אלי כהן לאשדוד היום: ״זה אינו אישור בנייה״

בעקבות המהלך פנינו באשדוד היום בשאילתא ישירה לשר האנרגיה אלי כהן וביקשנו את התייחסותו.

בתשובה שנמסרה לנו מטעם השר נאמר:

“האישור אינו אישור בניה אלא אישור הליך התכנון בלבד, במסגרתו ייבחנו כלל ההיבטים לרבות הסביבתיים תוך כמובן התייחסות לכל הסוגיות שיעלו מהציבור שייבחנו לעומקן. המשרד היה שותף מלא לקידום החלטת הממשלה האחרונה להפחתת הזיהום באיזור ומחויב להמשיך ולפעול לאיכות הסביבה ולרווחת התושבים”.

ההבהרה חשובה. התחנה אכן אינה עובדה מוגמרת.

אבל דווקא משום שההליך רק מתחיל, זה הזמן שבו תושבי אשדוד, נבחרי הציבור והגורמים המקצועיים יכולים וצריכים לשאול מדוע יש צורך בתחנה נוספת דווקא כאן, ומה תהיה המשמעות המצטברת שלה לבריאות ולאיכות החיים בעיר.

איגוד ערים: ״את המחיר הבריאותי והסביבתי משלמים התושבים״

גם איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד חבל יבנה מתייצב נגד המהלך.

בתגובה לשאילתת “אשדוד היום” מסר יו”ר האיגוד וראש המועצה האזורית נחל שורק, שי רייכנר:

“אנו מצרים על החלטת הממשלה לאשר תחנת כוח נוספת באשדוד, וזאת למרות ההתנגדות הברורה של האיגוד ושל ראשי הרשויות באזור. אזור אשדוד עמוס בתשתיות לאומיות, בהם גם תשתיות אנרגטיות – האזור מייצר כבר היום כ-14% מהחשמל של מדינת ישראל, אף שמתגוררים בו כ-4% בלבד מתושביה. את המחיר הבריאותי והסביבתי משלמים התושבים.

רק לפני ארבעה חודשים אישרה הממשלה תכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר והריח באזור אשדוד. המשרד להגנת הסביבה, האיגוד, הרשויות ומשרדי ממשלה נוספים כבר החלו ביישומה. אי אפשר לצמצם זיהום ביד אחת ולהוסיף תחנת כוח ביד השנייה”.

המשפט האחרון אולי מתמצת את הפרשה כולה.

אשדוד אינה החצר האחורית של מדינת ישראל. היא עיר גדולה שבה חיים מאות אלפי בני אדם, מגדלים ילדים, הולכים לבתי ספר, עובדים, רצים בפארקים ונושמים את אותו האוויר.

מדינת ישראל זקוקה לחשמל. היא זקוקה לביטחון אנרגטי ולתשתיות. על כך אין ויכוח.

אבל גם לאשדוד יש זכות לשאול מדוע חלק גדול כל כך מהמחיר הלאומי ממשיך להתרכז דווקא בסביבתה.

הפעם, השאלה מופנית באופן ישיר גם לשר אלי כהן: אחרי התמיכה שקיבלת באשדוד, האם לא ראוי שתושבי העיר יקבלו לפחות התחייבות ברורה שהבריאות שלהם והעומס הסביבתי שכבר מוטל על העיר יהיו שיקול מרכזי לפני שמתקדמים אפילו צעד נוסף?

כי בסופו של דבר, מאחורי מגה-וואטים, תוכניות ממשלה והליכי תכנון יש דבר אחד בסיסי הרבה יותר. יש אנשים שצריכים לנשום כאן.

צילום אשדוד היום