שלוש שנים אחרי השבעה באוקטובר יום הטבח הגדול, ד״ר דברה ווסט, לשעבר מנהלת המלר״ד בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד ומי שייסדה את חדר המיון בבית החולים, חוזרת בריאיון מצולם מיוחד ל״אשדוד היום״ לשעות שבהן זרמו למיון עשרות פצועים ממסיבת הנובה, מכבישי הדרום ומזירות הלחימה. היא מספרת על ההחלטה להיערך לאירוע רב נפגעים עוד לפני ההכרזה הרשמית, על הצוותים שהתייצבו עוד בטרם נקראו ועל הרגע האישי והמטלטל בכל פעם שמסוק מפנה פצועים מעזה, בזמן שבנה, קצין קומנדו, נמצא בלחימה| צפו בריאיון המצולם באשדוד היום שנערך ב-27/12/2023
שלוש שנים חלפו מאז 7 באוקטובר, אבל יש מי שעבורם אותו בוקר אינו רק זיכרון לאומי. הוא מורכב מפנים, מאלונקות, מפציעות ומעשרות רגעים שבהם נדרשו לקבל החלטות בתוך מציאות שאיש לא יכול היה לדמיין. אחת מהם היא ד״ר דברה ווסט, מנהלת המלר״ד, המרכז לרפואה דחופה, בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. ווסט, שייסדה את חדר המיון בבית החולים ומנהלת אותו מאז, הייתה באותו בוקר בחזית הרפואית של האירועים. אל חדר המיון הגיעו פצועים ממסיבת הנובה, מכבישי הדרום, חיילים, שוטרים ואנשי כוחות הביטחון. חלקם סבלו מפציעות קשות מאוד.
בריאיון מצולם מיוחד שקיימנו עמה בבית החולים בסמוך לשבעה באוקטובר, היא חוזרת אל אותן שעות ומספרת כיצד מערכת רפואית שנבנתה כדי להיות מוכנה למצבי חירום מצאה את עצמה נדרשת להתמודד עם אירוע בהיקף בלתי נתפס.
״בית החולים תמיד מוכן. גם בשבעה באוקטובר היינו מוכנים והצוות הגיע עוד לפני שקראנו להם״, היא מספרת.
לדבריה, אנשי הצוות הבינו מהר מאוד שמשהו חריג מתרחש בדרום. עוד לפני שהנהלת בית החולים הכריזה באופן רשמי על אר״ן, אירוע רב נפגעים, במיון כבר החלה ההיערכות.
״נערכנו עוד לפני שההנהלה הכריזה אר״ן״, היא משחזרת.
מאחורי הניהול המקצועי, קבלת הפצועים והצורך לשמור על קור רוח, מסתתר גם סיפור אישי של אם ללוחם.
בנה של ד״ר ווסט הוא קצין קומנדו, ובתקופה האחרונה הוא נמצא יחד עם חייליו במשך שבועות ארוכים בלחימה ברצועת עזה. המציאות הזאת הופכת כל הודעה על פצועים המוסקים מהרצועה לרגע שבו המקצועי והאישי מתנגשים בעוצמה.
דבריה בריאיון ממחישים אולי יותר מכל את המחיר הרגשי של המציאות הזאת:
״אני לא מתקרבת לפצועים אלא רק לאחר שאני יודעת בוודאות שזה לא הבן שלי. יש אנחת רווחה לשנייה קלה, כי בסוף הסבל הזה עובר למשפחה אחרת וזה עצוב מאוד״.
זהו משפט שקשה להישאר אדישים אליו. מצד אחד, מנהלת חדר מיון שנדרשת לקבל פצועים, לנהל צוותים ולהבטיח שהמערכת כולה מתפקדת. מצד שני, אמא שיודעת שבכל מסוק שמגיע מהלחימה עלול להיות גם הבן שלה.
כשהיא נשאלת מה היא מבקשת לעצמה בתקופה הזאת, התשובה פשוטה ואימהית:
״מתפללת בלי סוף שיחזור ביחד עם החיילים לשלום הביתה״.
ד״ר ווסט נחשבת לדמות מקצועית בולטת בתחום הרפואה הדחופה. הניסיון שצברה בניהול המלר״ד באסותא אשדוד ובהיערכות למצבי חירום הביא לכך שהיא מוזמנת גם לבתי חולים אחרים לצורך הדרכות ושיתוף בידע המקצועי שצברה, אבל בריאיון הזה מתגלה לצד הרופאה ומנהלת חדר המיון גם האדם שמאחורי החלוק. ביום הזיכרון השלישי ל-7 באוקטובר, כאשר מדינת ישראל חוזרת אל הסיפורים, התמונות והאנשים של אותו יום, ביקשנו לשמוע את הסיפור גם דרך מי שפגשה את תוצאות הטבח והלחימה בדלתות חדר המיון. זהו ריאיון על רפואה בשעת מלחמה, על אחריות, על קור רוח ועל המחיר האישי שמשלמים גם אלה שנשארים מאחור ומחכים.
קבלו בכבוד גדול את ד״ר דברה ווסט, מנהלת המלר״ד בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד.
לצפייה בריאיון המלא עם ד״ר דברה ווסט >>
לצפייה בריאיון המלא עם ד״ר דברה ווסט
