הסטוריז של אשדוד היום

העלה סטורי

העליון החמיר את עונשו של אברהם נניקשוילי ל-21 חודשי מאסר בפועל| פסק הדין שמסעיר את המִילְיֶיה המקומי

בשורה מרה לאברהם נניקשוילי: בית המשפט העליון החמיר את עונשו ל-21 חודשי מאסר בפועל, במקום 14 שנגזרו עליו במחוזי, לאחר שהורשע במתן שוחד לשר לשעבר בנימין פואד בן אליעזר ז״ל; שומת המס על סך מאות מיליוני שקלים. הפרטים המלאים על פסק הדין החמור, שמזעזע את המִילְיֶיה המקומי כבר משעות הצהריים

בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעור הפרקליטות והחמיר בעונשו של איש העסקים אברהם נניקשוילי ל-21 חודשי מאסר בפועל, במקום 14 חודשים שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי, לאחר הרשעתו במתן שוחד בסך של כמיליון וחצי ש"ח לבנימין פואד בן אליעזר ז"ל והלבנת הון. בכך, קיבל בית המשפט העליון את עמדת הפרקליטות ודחה את ערעורו של הנאשם הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

בית המשפט העליון העביר מסר, כי קשרי חברות בין עובד ציבור לנותן השוחד אינם מהווים הגנה מפני הרשעה בעבירת השוחד לאור אופיים של יחסי תן-וקח, שפעמים רבות מערבים קשר מקצועי וקשר חברי וכן הבהיר, כי עבירת השוחד משתרעת גם על סיטואציה בה עובד הציבור מנצל את מעמדו הציבורי לטובת נותן השוחד. כמו כן, העביר בית המשפט מסר כי יש להחמיר בענישתם של נותני שוחד על ידי הטלת מאסר לתקופה משמעותית.

אברהם נניקשווילי הורשע, לאחר ניהול הוכחות, במתן שוחד לפואד בן אליעזר בסכום של כ-1.5 מיליון ₪ ובחתימה על הסכם הלוואה פיקטיבי שנועד להסוות את מתן השוחד המהווה הלבנת הון. בתמורה, העיד בן אליעזר ז"ל לטובת נניקשווילי במסגרת משפט שניהל נגד רשויות המס לאחר שחויב בשומת מס בסך 350 מיליון ₪.

בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השו' ב' שגיא) גזר על נניקשוילי עונש של 14 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך מיליון ₪.

ג׳קי בן זקן עם אברהם נניקשוילי. צילום: טל אקוקה

הפרקליטות הגישה לבית המשפט העליון ערעור על קולת העונש, ואילו הנאשם ערער גם על עצם הרשעתו וגם על העונש. הפרקליטות ביקשה לדחות את ערעורו, שכן לעמדת המדינה, בן אליעזר ז"ל העיד מטעם נניקשווילי במשפט שניהל נגד רשות המיסים שנגעה לחבות מס בסך 350 מיליון ₪, תוך ניצול "ההילה" שסבבה את בן אליעזר ז"ל לאור תפקידיו הציבוריים. לעניין העונש, סברה הפרקליטות כי העונש שהוטל חורג באופן מופרז לקולה, ועל כן יש להחמיר בעונשו במידה ניכרת.

המשנה לנשיאה הנדל: ״עיקרה של הפרשה שלפנינו נוגע לסכום כסף משמעותי שהועבר על-ידי המערער לבנימין פואד בן אליעזר ז"ל, מי שכיהן החל משנות ה-80, כנבחר ציבור, כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל. לעמדת המדינה, העברת הכספים לבן אליעזר מהווה שוחד עבור קידום אינטרסים כלכליים של המערער; ואילו לטענת המערער, העברת הכספים נעשתה רק על רקע יחסי חברות הדוקים בינו לבן אליעזר. בית המשפטהמחוזי קיבל את עמדת המדינה והרשיע, כאמור, את המערער בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון״.

בית המשפט העליון (הרכב כב' המשנה לנשיאה נ' הנדל, השו' ע' ברון, השו' ע' גרוסקופף) קיבל כאמור את עמדת הפרקליטות וקבע בפסק הדין, כי יש לפרש את המונח "פעולה הקשורה בתפקידו", המבוצעת על ידי עובד הציבור בתמורה למתת שהוא מקבל, באופן רחב, וכי "הקשר לתפקיד אינו חייב להתבטא דווקא בפעולה הכלולה בין אלה שהן מסמכויותיו, חובותיו או מטלותיו של עובד הציבור, אלא בפעולה הנובעת מעצם מעמדו כעובד ציבור וקשורה למילוי תפקידו". על כן נקבע, כי כאשר העיד בן אליעזר לטובת נניקשווילי במשפט שניהל נגד רשויות המס תוך ניצול "ה"הילה" הקשורה למעמדו הציבורי, לרבות היותו עובד ציבור, לצורך תמיכה בטענת המערער… ויצר קשר בלתי ניתן לניתוק בין פעילותו הציבורית כשר בממשלת ישראל, לבין נסיבות היכרותו עם המערער ותרומתו לקידום האינטרסים של המדינה".

בית המשפט המחוזי קבע כך:כתב האישום המקורי בהליך זה היה מורכב מחמישה אישומים אשר יוחסו לשישה נאשמים. חלקו הכללי של כתב האישום מתאר את "הנאשמים והנפשות הפועלות": בן אליעזר נאשם 1(; המערער )נאשם 2, אשר ידוע כאיש עסקים בתחומי האנרגיה והנדל"ן בישראל ובחו"ל; רוי מוצפי . נאשם 3( אשר ידוע כאיש עסקים העוסק בתחומי הנדל"ן והטקסטיל בישראל ובחו"ל; איילת אזולאי נאשמת 4, אשר עבדה תחת בן אליעזר בתפקידיו השונים . ג'קי בן זקן – נאשם 5( אשר ידוע כאיש עסקים העוסק בתחומי האנרגיה והנדל"ן בישראל ובחו"ל ); וצ'רלי יהודה -נאשם 6(הוא בנקאי לשעבר, ומכר ותיק של בן אליעזר, אותו הכיר
באמצעות מוצפי ). לאחר פטירתו של בן אליעזר, וגיבוש הסדרי טיעון עם נאשמים 4, 5 ו-6, נותרה להכרעה שאלת מעורבותם הפלילית של המערער ושל מוצפי, אשר אין חולק כי השניים העבירו לבן אליעזר סכומי כסף משמעותיים. בכתב האישום המתוקן ייחסה המדינה למערער באישום הראשון, עבירות של מתן שוחד ואיסור הלבנת הון, ולמוצפי באישום השני את אותן עבירות. יצוין, כי במסגרת הכרעת הדין, ועל בסיס ניתוח העובדות שהוכחו בפניו במסגרת האישום השני, החליט בית המשפט המחוזי להורות על זיכויו המוחלט של מוצפי מהעבירות שיוחסו לו.

על-פי המתואר באישום הראשון הרלוונטי לענייננו, ההיכרות בין המערער לבן אליעזר נעשתה בתיווכו של בן זקן, שותפו של המערער בחברת מנופים פיננסים לישראל ובחברת שמן משאבי נפט וגז בע"מ .השניים הכירו במהלך כהונתו של בן אליעזר כשר התשתיות, על רקע ניסיונו של בן אליעזר לרכוש גז עבור מדינת ישראל. צוין, כי ההיכרות בין השניים החלה כקשר רשמי, והתפתחה לידידות המשולבת באינטרסים כלכליים הדדיים. המערער סייע לבן אליעזר לקיים פגישות עם חברת גזפרום וחברת סוקר, חברות מתחום הנפט והגז ברוסיה ובאזרבייג'ן. החיבור עם חברת גזפרום הניב משא ומתן לרכישה והובלה של גז לישראל, אך בסופו של יום, לא נקשרה כל עסקה בין מדינת ישראל לחברת גזפרום. נטען כי המערער התכוון להפיק רווח משמעותי מאותה עסקה פוטנציאלית, שכן הוא תכנן לספק שירותים נלווים לעסקת הגז באמצעות חברת מנופים שהייתה בבעלותו.
צוין, כי ביום 8.2.2010 החליטה מועצת הנפט להעניק לחברת ACC רישיון קידוח נפט באתר הקידוח "מד אשדוד". נטען, כי בן אליעזר, הפעיל את קשריו על מנת לשפר את סיכוייה של חברת שמן לעמוד בתנאים להעברת הזכויות ברישיון הקידוח במד אשדוד. עובר ליום 1.12.2010, פנה בן אליעזר לאלי קמיר, יועץ התקשורת של חברת נובל אנרג'י, חברת אנרגיה בינלאומית , לצורך קידום פגישה בין מנכ"ל חברת נובל אנרג'י לבין חברת שמן. כמו כן, במועד שאינו ידוע, פנה בן אליעזר, בזמן כהונתו כשר התמ"ת, ליעקב מימרן, הממונה על ענייני הנפט, אשר עמד בראש מועצת הנפט, בבקשה למתן החלטות המיטיבות עם חברת שמן.
עוד נאמר באישום הראשון, כי במהלך שנת 2009, נרתמו נניקשוילי ובן זקן לקידום עסקיו של יריב בן אליעזר, בנו של בן אליעזר. במסגרת זו, נענה המערער לבקשת יריב לקבל ממנו הלוואה בסכום הנע בין 200,000 ₪ ל-300,000 ₪ לצורך השקעה בזיכיון, כאשר לא ידוע מה עלה בגורל הלוואה זו.
בהמשך האישום עולה, כי קודם ליום 25.9.2011, פנה בן אליעזר למערער וביקש ממנו סכום של $400,000 )1,490,000 ₪(, והמערער נענה לבקשתו. במטרה להסוות את היות המתת שוחד, חתמו השניים ביום 25.9.2011, על הסכם הנחזה להיות הסכם הלוואה לרכישת מגרש בנס ציונה , במסגרתו הוסכם כי המערער יעמיד לטובת בן אליעזר הלוואה בסך $400,000 בכפוף לרישום הערת אזהרה לטובת המערער על המגרש בנס ציונה . על-פי הסכם ההלוואה, נעמד שיעור הריבית שתישא ההלוואה על 0%, ומועד פירעון ההלוואה נקבע לשישה חודשים מיום חתימת ההסכם או עד למכירתו של המגרש בנס ציונה, לפי המוקדם. ביום 26.9.2011, הועבר סכום בסך של $400,000 באמצעות העברה בנקאית מחשבון בבנק שוויצרי על- שם המערער לחשבונו של בן אליעזר בבנק דיסקונט. בפועל, התברר, כי במועד חתימת הסכם ההלוואה, נרכש כבר המגרש בנס ציונה, והעברת הכספים שימשה למעשה לרכישת ביתו של בן אליעזר ביפו. בניגוד לאמור בהסכם ההלוואה, בן אליעזר לא רשם הערת אזהרה לטובת המערער, ולא החזיר למערער את סכום ההלוואה במועדי הפירעון; והמערער אף לא דרש את פירעון החוב, עד מועד פתיחת החקירה. מנגנון ההלוואה שלא הוחזרה יצר תלות של בן אליעזר במערער, ושימר את מערכת יחסי השוחד ביניהם לתקופה בלתי קצובה.

שומת המס על סך מאות מיליוני שקלים אותם חייב אברהם נניקשוילי


נוסף על כך, תואר באישום הראשון, כי ביום 21.12.2011, ולאחר הליכי השגה, הוציא פקיד שומה אשקלון צו שומה למערער לשנת המס 2005, בו נקבע כי נניקשוילי הינו תושב ישראל, ומשכך עליו לשאת בתשלום מס הכנסה לרשות המיסים. המערער ערער על החלטת פקיד השומה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע . במסגרת יחסי התן וקח שהתקיימו בין השניים, ביקש המערער מבן אליעזר להעיד מטעמו בערעור המס, על מנת לתמוך בטענה כי מרכז חייו אינו בישראל, מתוך ציפייה שלמעמדו הציבורי של בן אליעזר תהיה השפעה על קבלת טענתו. ואכן, ביום 24.10.2013, חתם בן אליעזר על תצהיר, בו הצהיר כי למיטב ידיעתו מרכז חייו של המערער אינו בישראל. התצהיר הוגש לבית המשפט, וביום 20.1.2014, הגיע בן אליעזר להעיד מטעם המערער על תוכן התצהיר. נטען, כי הן בתצהיר והן בעדותו בבית המשפט רתם בן אליעזר את מלוא משקל מעמדו הציבורי לצורך תמיכה בטענת המערער בדבר תושבותו. בעדותו השיב בן אליעזר בשלילה לשאלה האם קיבל סיוע מהמערער, מעבר לסיוע במגעים עם חברות מתחום הנפט והגז, ולא ציין כי קיבל מהמערער סכום של כ- 1,490,000 שקלים כפי שתואר לעיל.
על-פי כתב האישום נכתב, כי יש לראות את העברת הכספים לבן אליעזר כשוחד אותו הסוו המערער ובן אליעזר על מנת שייראה כ"הלוואה". הסכם ההלוואה מהווה אינדיקציה מובהקת לכך שמדובר בכספי שוחד. מעבר לכך, יצירת מנגנון ההלוואה, אשר נועד להסתיר את העובדה כי מדובר בכספי שוחד, מהווה פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000.
לפיכך, בגין המעשים המפורטים באישום הראשון יוחסו למערער עבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ועבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3)א( לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000.

הכרעת הדין

ביום 28.8.2019 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרה הורשע נניקשוילי בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. השאלה שעמדה במוקד הכרעת הדין היא מהי המטרה שעמדה ביסוד העברת הכספים לבן אליעזר? האם העברת הכספים נעשתה רק על רקע יחסי חברות בין נניקשוילי לבן אליעזר, או כשוחד עבור קידום אינטרסים כלכליים של נניקשוילי? במסגרת זו, נדרש בית משפט קמא (המחוזי) לנתח את טיב מערכת היחסים בין נניקשוילי לבן אליעזר בחמש תחנות זמן.
במסגרת תחנת הזמן הראשונה, שרטט בית משפט קמא קווים לדמותו של המערער, ועמד על המועד והאופן בו החל הקשר עם בן אליעזר. צוין כי ההיכרות האישית בין המערער לבן אליעזר נוצרה בשנת 2008, על רקע בקשות הסיוע של בן אליעזר, שכיהן
באותה תקופה כשר התשתיות, לטובת מציאת מקורות גז למדינת ישראל.
בתחנת הזמן השנייה, נבחנה טענת המדינה לפיה כבר בתחילת הקשר, קיווה נניקשוילי, כי מדינת ישראל תתקשר עם חברת גזפרום בהסכם לאספקת גז, שכן הוא תכנן, באמצעות חברת מנופים, לספק שירותים נלווים לעסקת הגז . לאחר בחינת הראיות הרלוונטיות וטיעוני הצדדים, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי המדינה הצליחה להוכיח שלמערער הייתה מעורבות בעסקה הנלווית, ומשכך ניתן לקבוע כי קיננה בליבו של נניקשוילי כוונה להפיק רווח מעסקה פוטנציאלית עם חברת גזפרום. לצד זאת, נקבע כי לא ניתן לשלול את גרסת המערער כי הסיוע שהעניק לבן אליעזר בארגון שתי הפגישות עם חברת גזפרום וחברת סוקר, נבע גם מרצונו לסייע
לאינטרסים של מדינת ישראל.
בתחנת הזמן השלישית בחן בית משפט קמא את הטענה, כי נניקשוילי הלווה ליריב סכום הנע בין 200,000 ₪ ל-300,000 ₪ לצורך השקעה בזיכיון בקפה גרג. בית משפט קמא קבע, כי אמנם עלה בידי המדינה להוכיח כי יריב ביקש הלוואה מהמערער, אולם לא הצליחה להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת, כי המערער נעתר לאותה בקשה. הובהר, בנושא זה, כי לא ניתן לראות בבקשת ההלוואה של יריב מהמערער כנתון רלוונטי להכרעה בסוגיות שבמחלוקת.
במסגרת תחנת הזמן הרביעית עמדו לדיון האינטרסים הכלכליים והפעולות שבוצעו בקשר להעברת רישיון הקידוח במד אשדוד בשנים 2011-2010. בית משפט קמא הדגיש, כי אכן קיומו של אינטרס כלכלי מצדו של המערער נגזר מהיותו בעל שליטה בחברת מנופים, שהחזיקה ב-25% ממניות חברת שמן, ומחזיק ב12.5% ממניות חברת שמן. עם זאת, בחינת עדויותיהם של בן זקן, אזולאי, אלי קמיר, וביני זומר (מנהל קשרי החוץ של חברת נובל אנרג'י) מלמדת, בסבירות גבוהה, על "סיטואציה עובדתית שונה מזו המתוארת בכתב האישום", לפיה הפגישה בין נציגי חברת שמן לגורמים בחברת נובל אנרג'י התקיימה ביוזמת בן זקן, תוך שאזולאי מסייעת לו באופן עצמאי, ללא כל מעורבות של בן אליעזר. נקבע, כי מכלול הראיות והנתונים בנושא זה מוביל למסקנה כי לא הוכחה מעורבות כלשהי של המערער בקידום אותה פגישה, ואף לא הוכח כי המערער ידע בזמן אמת אודות האופן בו אורגנה הפגישה, ותכניה. כן נקבע, כי אין לראות בראיות שהוצגו ככאלה התומכים בטענת המדינה בדבר מודעות המערער לשיחה בין בן אליעזר ליעקב מימרן. לסיכום תחנה זו, קבע בית משפט קמא, בזו הלשון: "יש לדחות את טענת התביעה לפיה אחת מהמטרות שעמדו ביסוד העברת הכסף לבן אליעזר הייתה תרומתו לקידום האינטרס הכלכלי של הנאשם בקידוח מד אשדוד".
בתחנת הזמן החמישית נבחנו האינטרסים הכלכליים והפעולות שבוצעו בנוגע להליכי המס שהתנהלו בעניינו של המערער. מכלל העדויות עלה, כי הכרעה לטובת נניקשוילי בהליכי המס משמעותה חיסכון בסכומי כסף עצומים, ולכן ניתן לקבוע כי האינטרס הכלכלי של נניקשוילי בהליכי המס היה אינטרס כלכלי משמעותי ביותר. עוד נקבע, כי במועד העברת הכספים, קרי: ספטמבר 2011, לקח נניקשוילי בחשבון את האפשרות כי יזדקק לעדותו של בן אליעזר בהליכי המס; כי מעמדו של בן אליעזר היווה שיקול בעיני נניקשוילי, שהוביל בסופו של יום להעדתו; כי העברת הכספים קודם להגשת התצהירים ועדותו של בן אליעזר התאפיינה במגמת הסתרה מובהקת – דבר המהווה "אינדיקציה משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת"; וכי התכנים שעלו בתצהירו ובעדותו של בן אליעזר נועדו לתמוך – וכך עשו בפועל – בטענת נניקשוילי בדבר מרכז חייו.
לאחר מכן, ניתח בית משפט קמא את טיבו ועוצמתו של הקשר האישי שנרקם בין המערער לבן אליעזר, וזאת במנותק מקיומם של האינטרסים הכלכליים כפי שפורטו לעיל בתחנות הזמן השנייה והחמישית. המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, לאחר בחינת מכלול הנתונים, היא כי אף אם המערער חש קרבה ודאגה לבן אליעזר, לא ניתן להגדיר את הקשר האישי כ"חברות נפש אמיצה" כפי שטען נניקשוילי.

בהמשך, עמד בית משפט קמא על מספר אינדיקציות ראייתיות "חיצוניות" לצורך קביעת המטרה שעמדה ביסוד העברת הכספים: מועד העברת הכספים; היקף הסכום שהועבר; טיבו של הסכם ההלוואה; אופן העברת הכספים; העובדה כי הכספים לא הוחזרו עד לפתיחת החקירה; ואופיו והתנהלותו החברית והכלכלית של נניקשוילי.
בהתייחס למועד העברת הכספים, נקבע כי ניתן לראות במועד זה כנתון המתיישב הן עם טענת המדינה לפיה יש לייחס משמעות מפלילה לכך שהכספים הועברו בעיצומם של הליכי המס; והן עם טענת המערער, לפיה העברת הכספים קשורה למצבו הרפואי המורכב של בן אליעזר, ורצונו של המערער לסייע בידו לרכוש נכס שיהלום את קשייו ומגבלותיו. לצד זאת, הובהר כי העובדה שהעברת הכספים נעשתה לבקשת בן אליעזר, ולא ביוזמת המערער, מחזקת את התיזה לפיה מוטיב החברות היה דומיננטי. אשר להיקף המתת, צוין כי עובדת היותו של המערער אדם עשיר מאד, אינה מעקרת לחלוטין את המשמעות המפלילה שניתן לייחס לגובהו של הסכום שהועבר. בכל הנוגע לטיבו של הסכם ההלוואה, דחה בית משפט קמא את כלל טענות המערער בהקשר זה, בקובעו כי הפערים בין התנאים בהסכם ההלוואה למציאות מהווים אינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של המערער. לגבי אופן העברת הכספים, סבר בית משפט קמא כי אף אם לכאורה ניתן לראות בעובדה שהכספים הועברו באופן גלוי כאינדיקציה להיעדרה של מטרה פסולה, בנסיבות הייחודיות אין מדובר באינדיקציה בעלת עוצמה רבה, ואף ייתכן כי העברת הכספים באופן הגלוי נועדה דווקא "להכשיר" את העברת הכספים. באשר לעובדה כי הכספים לא הוחזרו עד פתיחת החקירה, ציין בית משפט קמא כי גם אם מטעמי זהירות הוא יימנע מלראות באי החזרת הכספים כאינדיקציה מפלילה, הרי שככל שתוכח המטרה הפסולה באמצעות נתונים אחרים, כי יש הגיון בקביעה לפיה אי החזרת הכספים שימרה את תלותו של בן אליעזר במערער. בהתייחס לאופיו והתנהלותו החברית והכלכלית של המערער במקרים אחרים, הובהר כי במהלך המשפט העידו מספר רב של עדים מטעמו של המערער אודות הלוואות, מענקים, וסיוע שקיבלו ממנו למטרות אישיות או עסקיות, תוך שהמערער לא עמד על עריכת הסכם מחייב; על השבת הסכומים בהתאם ללוח זמנים; ועל קבלת ריבית. בית משפט קמא התרשם כי התמונה שעלתה מכלל העדויות היא תמונת אדם נדיב, אשר לאורך שנים רבות נקט גישה אוהדת כלפי בקשות תמיכה שהופנו אליו, ואף סייע ותרם מיוזמתו למקומות רבים. הודגש, כי אכן הוכחו מקרים בהם המערער נתן הלוואות בסכומים משמעותיים, ללא ריבית, ומבלי שעמד על החזרתן בלוח זמנים מקובל או סביר, אולם לא ניתן לומר כי יש בהתנהלות זו של המערער כדי לשלול קיומה של מטרה נוספת שעמדה ביסוד העברת הכספים.
לנוכח האמור לעיל, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי אכן העברת הכספים בוצעה על רקע יחסי חברות בין המערער לבן אליעזר, אולם ביסוד העברת הכספים עמדה גם מטרה פסולה שעניינה הבטחת עדותו של בן אליעזר בהליך המס.

כך סיכם בית משפט קמא את מסקנתו:


"אני נכון להסכים, כי החלטת הנאשם (נניקשוילי) בדבר העברת הכסף לבן-אליעזר הושפעה גם מתחושת הקרבה שחש הנאשם לבן-אליעזר, מהקשר שנוצר ביניהם, מרצונו ויכולתו לסייע לבן-אליעזר עת היה במצב רפואי מורכב, וגם מאופיו ונדיבותו של הנאשם שלא פעם התגייס לסייע לפונים אליו בבקשת עזרה.
'הושפעה', אך לא הונעה בלעדית; 'גם', אך לא 'רק'. הוכח כי לכל המאוחר בשלהי שנת 2010, נוכח הליכי המס שהתנהלו בעניינו, זלג אינטרס כלכלי לתוך מערכת היחסים ששררה בין הנאשם לבן-אליעזר, עת הבין הנאשם כי עלולים להתקיים הליכים שיתכן ויצריכו הצגת ראיות ועדויות בשאלת התושבות, שאלה שככל שהייתה מוכרעת לטובתו הייתה מובילה לביטול שומת מס בהיקף של 350 מיליון ₪…
העברת מתת בדמות סכום עתק לאיש ציבור, יוצרת אצלו מחויבות עצומה, וניתן לראותה ככזו המהווה אינדיקציה ראייתית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת…יש לראות בפערים בין ההסכם למציאות כאינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת, וכי אי החזרת הכסף שימרה את תלותו של בן אליעזר בנאשם…העברת הכסף לבן אליעזר, עובר להגשת התצהירים ועדותו בבית המשפט, התאפיינה במגמת הסתרה מובהקת…מהווה אינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת… שילובם של כלל הנתונים שפורטו…כל אלה מובילים למסקנה לפיה התביעה הצליחה להוכיח כי גם מטרה פסולה עמדה ביסוד העברת הכסף" ,סעיפים 127-128 להכרעת הדין.

עוד קבע בית המשפט העליון, כי נניקשווילי ובן אליעזר ז"ל היו מיודדים, אך גם התקיימו ביניהם קשרים מקצועיים על רקע תחום עיסוקיו של נניקשווילי, ועל כן נקבע שמתן 1.5 מיליון ₪ לבן אליעזר ז"ל ניתנו ממניע מעורב, חברי ומושחת. בית המשפט קבע, כי קיומו של מניע מעורב אינו שולל את אחריותו הפלילית של נותן השוחד, וכל עוד קיים אף מניע מושחת, המקיים את יסודות עבירת השוחד, יש להרשיע בעבירת מתן שוחד.

בית המשפט דחה את טענת ההגנה, לפיה יש לזכות את נניקשוילי כיון שלטענתו "המניע" החברי ביחסים בין השניים הוא הדומיננטי וה"מניע הפסול" הוא המשני, וקבע כי אין במניע החברי כדי להלבין את המעשה הפלילי.

בית המשפט העליון ציין בפסק הדין, כי "המשפט הפלילי מכיר במורכבותו של האדם. למשל ייתכן שהוא מתלבט הרבה לפני ביצוע המעשה, אך משנעשה, המעשה הפלילי מיוחס לו. כך גם, במחשבה הפלילית…המניע החברי הוא הזרז לנתינה, וללא מניע זה המתת לא הייתה מועברת לעובד הציבור, נאשם כזה אינו יוצא בהכרח מגדר האחריות הפלילית. ..יכול להיות שאדם רוצה לתת כסף לעובד ציבור, ולעזור לו מתוך מניע חברי, אך אם הוא מקיים את כל רכיבי העבירה של מתן שוחד ואת המחשבה הפלילית הנדרשת, כי אז בוצעה עבירה פלילית. השאלה של דומיננטיות המניע החברי או ה"אחוז" שלו אינה מכריעה לגבי האחריות הפלילית. כמובן, לנוכח המגוון הרחב של האפשרויות בחיים, ניתן לחשוב על מקרה גבולי, אך ענייננו אינו כזה".

בית המשפט העליון מתרשם לטובה מדמותו של נניקשוילי:

״עוד יש לתת משקל לקולה לאישיותו של המערער ולהתרשמותו של בית המשפט המחוזי ביחס לדמותו יוצאת הדופן, אופיו הטוב, התנהלותו הנדיבה ותרומתו לחברה, ודרכו השקטה עת התבקש הוא לסייע לאחרים או עשה כן מיוזמתו. בנוסף, יש לתת משקל מסוים לקולה לכך שהמערער (נניקשוילי) זוכה מהאישום, אשר עניינו טענת המדינה כי אחת מהמטרות שעמדו ביסוד העברת הכסף לבן אליעזר הייתה תרומתו לקידום האינטרס הכלכלי של המערער בקידוח מד אשדוד״.

החמרת העונש על ידי בית המשפט העליון

בהתייחס לעונש, קבע בית המשפט העליון כי עונש מאסר בפועל של 14 חודשים אינו מרתיע ואינו הולם, בהתחשב בסכום השוחד, גורם מקבל השוחד- חבר כנסת ושר בכיר לשעבר ומנגנון ההסתרה שכלל חתימה על הסכם הלוואה פיקטיבי, ובמגמת ההחמרה בעבירות שוחד, אשר באה לידי ביטוי אף בהחמרת העונש הקבוע בצד עבירת השוחד בחוק. לאחר שקילת נסיבותיו האישיות של נניקשווילי, הוחמר עונשו והועמד על 21 חודשי מאסר.

בית המשפט העליון ציין, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי השוחד ניתן לעובד ציבור בעל מעמד גבוה, הנמנה על השכבה המשפיעה ביותר של עובדי הציבור. בנוסף יש לזכור, כי הסוואת השוחד נעשתה בהסכם הלוואה שתוכנו לא תאם את המציאות – אשר הובילה להרשעתו גם בעבירה של הלבנת הון.

את המדינה יצגה בבית המשפט העליון עו"ד שרית משגב מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע"י עוה"ד סוזנה שור-פולק, חופית שרים ואלעד פנחס מפרקליטות מיסוי וכלכלה.

נניקשווילי יידרש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר ניצן, ביום 6.2.2022 לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס.

אולי תתעניין ב...

הבחירות להסתדרות ייערכו מחר לראשונה בקלפיות דיגיטליות

הבחירות להסתדרות ייערכו מחר, 24/5/22, לראשונה בקלפיות דיגיטליות, מאילת ועד קריית שמונה. מדובר במערכת הבחירות …

4 תגובות

  1. 21 חודש שליש יורד
    יצאת בזול נתת שוחד לשר שהוא מושחת כמוך
    כך קיבלת כת הרודיון לקידוח נפט
    שב בכלא תחשוב שם על משפחתך ….
    והמבין יהין
    את נוכל שקרן ברמות על

  2. גקי בן זקן ונניקשוולי , 2 מושחתים שהשחיתו כל חלקה טובה .

  3. אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה..!!!
    אלה החברים של דוקטור לסרי ראש העירייה שלנו-
    ג’קי בן זקן,
    נניקשוילי,
    עמרם כנפו,
    איריס נפתלי,
    יצחק דרי,
    איציק חדד,
    שלמה אלבז,
    מאיר בן גוזי,
    ויסלחו אלה ששמם נעדר מהרשימה המכובדת
    מה משותף ל כ ו ל ם ?
    הם עבריינים בפועל, או מורשעים או חשודים או פושעים שישבו בכלא.
    וכולם בני ביתו של ראש העיר של אשדוד!!!!!

  4. מעניין שעיתונאי החצר של לסרי המגזין – של ג׳קי בן זקן ושות׳ , אשדוד נט – של אייל הן שמחון ושות׳ ואשדוד און ליין מתעלמים מהידיעה המרעישה הזו בכדי לכפות על העבריינים המורשעים ג׳קי בן זקן ואברהם נניקאשווילי שחלק מהעיתונות הר״מ בבעלותם – ממש עיתונאים ועיתונות אובייקטיבית שמשרתת עבריינים מורשעים – בושה !!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.