אשדוד היום חדשות העיר אשדוד 
פסק דין נדיר התקבל בבית המשפט לענייני משפחה ובו הוכח, כי אם הילדים בדתה סיפור מעשה בעניין פגיעה מינית ואלימות כלפי ילדיה, הואיל ורצתה להתנקם באב על תהליך הפרידה ממנה
במסגרת פסק הדין שהתקבל, האב הוכיח כי האם פעלה לניכור הורי של ילדיו כלפיו עד כדי נתק מוחלט: הוכח כי האם עצמה בדתה מלבה את סיפור המעשה בעניין פגיעה מינית בבתה ופגיעה פיזית בבנה וגידלה את הילדים להיות חולים במובן זה שהם מאמינים היום שאביהם פגע בהם.
ביהמ"ש מתייחס בביקורת לפעולות שנקטו בהן נשות טיפול מטעמה של האם שהיה בהן להשפיע בצורה דרמטית על מהלך חייה של הקטינה ושל אחיה, שכן היה בהן כדי להוות מעין ידה הארוכה של האם המנכרת, והעובדת הסוציאלית,למעשה, (מבלי חלילה לייחס לה כוונת זדון) פעלה בחוסר זהירות "מטעמה" של האם כחלק ממערך הניכור המתוחכם ותוך ביסוס אמונה עצמית כוזבת אצל הקטינה כי נפגעה מינית על ידי אביה.
ביהמ"ש קבע, כי כאשר עסקינן באנשי מקצוע מצופה כי יהיו מודעים למורכבות והשלכות תפקודם בקרב ילדים החשופים לטארומה וסכסוך בין הורים.
פסיכיאטרית מומחית מטעם ביהמ"ש קבעה, כי "הילדים גדלו להאמין כי הם ילדים שעברו התעללות פיזית או מינית בהתאמה. אמונה זו הפכה להיות חלק מאבני הבניין של אישיותם, והדבר צפוי לגרום להם נזק בעתיד. ככל שהם מקצינים עמדות מול האב, כך הם נתקלים בחוסר אמון רב יותר (למשל מצד רשויות החוק), והם הולכים ומפתחים תחושה שהם אינם נשמעים ושנגרם להם עוול. העובדה שהם אימצו באופן מלא את הנרטיב של האם הופכת אותם לזרועה הארוכה, תוך אובדן של תחושות אותנטיות שלהם."
הוכח, כי האם פעלה להסתת הקטינים כנגד אביהם וזאת עד אשר דמות האב אצלם נמחקה לחלוטין והם סובלים ומתמודדים עם תסמונת ניכור הורי. הוכח והתברר, כי פעולות אלו של האם נעשו כפי שטען האב מתוך תחושת חרדה ונקם שלה בו בעקבות הליך הפרידה.
במקרה זה, למרבה הצער, ניכרת תסמונת ניכור הורי בדרגה חמורה. לא זו בלבד שמתקיים נתק מוחלט מאז חודש יולי 2015 בין הקטינים לאב , אלא שלמעשה הם מחקו את דמות האב לחלוטין, מסרבים לפגוש אותו, אינם מוכנים לשמוע ממנו או עליו ובמקום דמותו מופיע בנפשם חור שחור מפחיד.
גרסת האם, כי הילדים מסרבים לחדש את הקשר עם אביהם על רקע טענות אלימות ופגיעה מינית, נשללה, נמצאה כנעדרת בסיס עובדתי מבוסס מציאות ונדחתה.
כדור השלג התגלגל מאשת טיפול אחת לאחרת, הן לא ניסו לעצור אותו וגם כאשר הבינו, כי התנהלו באופן בעייתי, מבחינה מקצועית ואתית, המשיכו לדבוק אחת בחוות דעתה של רעותה תוך התעלמות מהסימנים לפגיעה בקטינים נוכח הניכור ההורי וההסתה הקשה שעוברים כנגד אביהם.
האם ידעה, כי לא אירע שום אירוע של פגיעה מינית בקטינה ע"י אביה, האם הודתה כי דמיינה את ארוע הפגיעה המינית וכי הקטינה שללה את האפשרות שאביה נגע בה, אך לא זו בלבד שלא ניסתה לעצור את "כדור השלג", אלא עשתה שימוש מניפולטיבי במפגשי הקטינים עם נשות טיפול ובנשות הטיפול עצמן לצורך מימוש יצר הנקם שלה בתובע ובהתעלמות מוחלטת מהנזק הרגשי והנפשי שנגרם לקטינים. למרות האמור נקבע בפסה"ד כי האם מתנערת מאחריותה בענין וגם כאשר נוכחת בכך שעשתה טעות, היא מסרבת לקחת אחריות על מעשיה, טוענת כי אינה מומחית ואף מפנה אצבע מאשימה כלפי נשות הטיפול. לטענתה "הן גילו לה" כי מדובר במקרה של "הטרדה מינית", של אב "פדופיל" והיא אינה מתערבת בעבודתן.
ביהמ"ש קבע, כי האם פערה בור עמוקה בין ילדיה לאביהם ובידיה הכלים וההזדמנות למלא את הבור, לבנות את הגשר ולקרב בין הילדים לאביהם. ביהמ"ש קבע, כי דין התביעה להתקבל אלא שנוכח מצבם הנפשי של הקטינים אין טעם בחידוש הקשר עצמו שכן המפתח לפתרון אך ורק בידי האם וביהמ"ש הפציר באם הקטינים לעשות מאמץ לפנות לטיפול מתאים, לנסות ולתקן את הנזקים.
נקבע בפסק הדין, כי נוכח מידת השפעת האם על הקטינים, מעבר לאמור אין בידי ביהמ"ש כלים נוספים לאפשר את חידוש הקשר וידיו של ביהמ"ש קצרות מלהושיע.
תמונה מתוך pixabay
