דף הבית > דעות ובלוגים > שיעזבו אותו בשקט |מאת: עו"ד אופיר לסרי

שיעזבו אותו בשקט |מאת: עו"ד אופיר לסרי

"החלטתי להורות על זיכוי שלושת הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום".

 

כך נפתחה הכרעת הדין בעניינו של אלון חסן, מי שהיה יו"ר ועד נמל אשדוד וכיום חבר מועצת העיר, ושני נאשמים נוספים דוד חסן ושוקי סגיס, הכרעה מהדהדת, חדה, מנומקת, ולמי שיזדמן לקרוא את 258 עמודיה, לא יוותר בידיו ספק, אלון חסן, דוד חסן ושוקי סגיס זכאים באופן מוחלט.

אינני עוסק בתחום הפלילי, אם כי נגעתי בו במס' מקרים, עיסוקי הוא בעולם העבודה והבטחון הסוציאלי, וכאשר נדרשתי לכתוב מאמר על הדי הזיכוי, תחילה סרבתי, מהטעם שאין לי עניין לפרשן שופט מחוזי מהתחום הפלילי, קטונתי, מצד שני, אמרתי לעצמי, כי אם מילותיי כאן יקומו מתוך עולמי שלי, ברובו משפטי, בחלקו אישי וציבורי, ובחלקו האחר מוסרי, אזי אין מניעה ואפילו יש הכרח ליתן לכך ביטוי הולם.

קראתי את תמצית הכרעת הדין על 258 עמודיה, והיא נוקבת וברורה, כזו שלא מותירה ספקות. בית המשפט המחוזי בבאר- שבע ע"י כב' השופט יואל עדן, ביטא את הכרעתו באמירות שמביאות, מבחינתי לפחות, למסקנה חשובה, והיא כי יש צדק, יש שופטים בבאר שבע, ירושלים, תל אביב ובכל מקום במדינה, ואילו, הטענות כי 'הכל מכור מראש' נותרו מיותמות, לפחות במקרה הזה, ויתכן כי הונחה אבן דרך בהשבת אמון הציבור אל מערכת המשפט, שכ"כ משוועת ומשתוקקת לו.

מתוך הכרעת הדין אצטט חלק קטן מקביעות בית המשפט, שמאירות את עיני כולם ולפיהן אלון חסן (נאשם 1), פעל כמצופה מיו"ר הועד, לא רימה, לא הפר אמונים, לא נגוע בשוחד, לא ניגוד עניינים וכן הלאה. למשל, (ציטוט מהכרעת הדין):

“המסקנה הפוזיטיבית הינה כי לא בוצעו ע"י הנאשמים המיוחס להם בכתב האישום";

“…לא הוכחה כל מרמה, הפרת אמונים ולא הוכח ניגוד עניינים. לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד";

“מכלול הראיות מביא למסקנה כי פעולותיו של נאשם 1 (אלון חסן) היו מחייבות לאור הצורך להגן על זכויות העובדים..”;

קביעות אלה אינן אלא 'כתב זיכוי' מוחלט וגורף, כפי שחסן טען לו מאז החלה הפרשה, והוא אכן העמיד עצמו למבחן המשפטי הקשה, מורט העצבים, אשר בדרך פוגע בכל חלק בחיו של אדם, אישי, ציבורי וכלכלי, וכשם שנכתב על כך בכל מדיה אפשרית, הן הכתובה הן הדיגיטלית, כך היא החובה לציין את הדי הזיכוי, והוא נשמע בכל פינה, דף, ומקום.

אינני נמנה על חבריו של חסן, בקושי מכירו. אולם, כמי שחי ומעורה בנעשה בחיים הציבוריים בעיר, ראוי היה להענות לבקשת עורכת 'אשדוד היום' תמי אברהמי, ליתן זוית אישית, אחרת משל משפטן העוסק בתחום הפלילי, לזיכויו של תושב העיר, איש ציבור ויו"ר ועד הנמל לשעבר, זה מגיע לחסן וזה מגיע למשפחתו. ובכלל, עיניו של הציבור שניזונו מכלי התקשורת, מהחשדות, המעצר, כתב האישום והמשפט, שומה עליהם להיות מוזנים היטב וטוב, בזיכויו המוחלט של מר חסן ע"י בית המשפט המחוזי.

אלון חסן הוא דמות תקשורתית, צבעונית, כזו שמושכת 'אש', וככזה הוא ישב על מנעד בו חלק אחד העריך אותו והחלק האחר לא ידע לבלוע אותו, משיחות עם עובדי נמל, (אתם יודעים, המשפט היה נושא שיחה לא פעם בעיר), הרוב טען כי חסרונו בנמל מורגש והיום העובדים פגיעים יותר, אולם, אני מודה שאין לי כ"כ מושג אם הפרשה באמת פגעה בנמל ובעובדיו אם לאו, או אם חילופי הוועד (המאולצים), עקב עזיבתו, הכניסו משב רוח רענן וטוב, יתכן וכך, אולם, על עניין אחד אין מחלוקת, אלון חסן פעל לטובת עובדיו, ולא אני אומר זאת, אלא כב' השופט עדן שהיטיב להגדיר זאת בהכרעת הדין בפרשת "יצואני הגרוטאות", וכך קבע בית המשפט:

” החלטת נאשם 1 (אלון חסן) על השבתה נעשתה במסגרת תפקידו כיו"ר הוועד, כתב האישום מייחס מניעים ותאוריית קשר להשבתה זו. אין ממש בטענות אלו, והמסקנה הינה כי ההשבתה הייתה מחויבת המציאות ומחויבת מתפקידו. אי השבת הייתה מביאה להותרת עובדי הנמל חשופים לאישומים במסגרת עבודתם, ויכולה הייתה להיחשב כאי מתן הגנה לעובדים”.

מבחינת עולם העבודה, אני סבור, כי זיכוי מוחלט אינו יכול להותיר סנקציה קיצונית, כגון השעיה, שהוטלה על עובד, על כנה, ומקום בו עובד הושעה מעבודתו עקב אותן חשדות בגינן הוא זוכה, דינו ככל אחד העובדים, ויש לאפשר לו לשוב לעבודתו. עולם העבודה אינו מנייד או משעה עובדים לפי תיאוריות או השערות אם כן יוגש ערעור אם לאו, בוודאי לא כשהכרעת הדין במקרה שלפנינו מנומקת דיה, ואם בית המשפט זיכה אז העובד בשלב הזה חף מכל עבירה והוא כבר אינו בגדר חשוד, גם לא תלוי ועומד נגדו כתב אישום, על כן, על הנהלת הנמל, כך אני סבור, לאפשר לחסן לשוב לעבודתו, ואילו ההיצמדות לחוקת העבודה היבשה, או לנהלי הנמל, עלולים עוד להראות כעניין אישי, מאחר והפרשנות שניתנת בבתי הדין אבות רבים לה, וההמתנה לפסק דין חלוט היא פרוצדורה, לגביה נקבע ע"י בית משפט כי היא "אינה מיתת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן" (ההדגשות לא במקור).

אינני יודע אם המדינה תערער, אף אחד אינו יודע. מה שכן מי שיצאו הקרבנות מהסיפור הקפקאי הזה הן הנאשמים, בראשם אלון חסן, ששילם מחיר כבד, כבד מאוד, ובתום ההליך בבית המשפט המחוזי, ראוי כי המדינה שהיא המאשימה, ובית המשפט (שלמעשה הוא גם המדינה) זיכה, יכבו את האורות ויעזבו את האיש בשקט, כך ראוי יהיה לעשות.

בדוק גם...

סקר מכון סמית: 32% מהתושבים יבחרו בד"ר אלי לחמני לראשות העיר|רוצים שינוי?

בשעה האחרונה, הודיע המועמד לראשות העיר, ד"ר אלי לחמני, על תוצאות סקר בחירות שנערך על …

שינוי גודל גופנים