הסטוריז של אשדוד היום

העלה סטורי

מוטי מלכא זוכה בפרס אמ״י ובהכרה ארצית על הובלת התרבות בעיר

מוטי מלכא קיבל בשבוע שעבר פרס יוקרתי למפעל חיים של איגוד אומני ישראל (אמ״י) ובכך, הביא לכבוד גדול לעיר אשדוד

לצפיה בסרטון הענקת הפרס ניתן להקיש כאן

״נולד במרוקו״, הוכרז על הבמה המכובדת של חלוקת פרסי אמ״י בטרם הוזמן מוטי מלכא לקבל את הפרס. מוטי מלכא הצליח להוכיח, שהצלחה נמדדת במעשים ובתוצאות. לא בארץ הלידה ולא במראה החיצוני. בעיר המהגרים הגדולה ביותר בארץ, אשדוד, שהכפילה ושילשה את גודלה על סמך מהגרים שהיגרו אליה מערים אחרות ומחו״ל, יש שייקחו ממנו דוגמה טובה. ויש את אלה שימשיכו לצקצק בחוסר שביעות רצון מתמדת.

רבות דובר על פועלו של מוטי מלכא ועדיין נדמה, שהזיכרון של חלק מהתושבים קצר או כמו שנוהגים להגיד: ״לדברים טובים מתרגלים מהר״. מי מאיתנו לא זוכר את הנסיעות הארוכות שנאלצנו לנסוע רק כדי לראות את שלמה ארצי מופיע? עידן רייכל? או אפילו שירי מימון. בשנים האחרונות, מאז נכנס מוטי מלכא לתפקיד מנכ״ל המשכן והאמפי, תושבי העיר אשדוד זוכים ליהנות ממיטב ההופעות של כל האומנים הכי מובילים במדינת ישראל. אם בעבר, האומנים ומפיקיהם היו בטוחים, שכדי להגיע לאשדוד חייבים ״להחתים דרכון״; היום, ניתן להגיד, שהם עומדים בתור על מנת להגיע לכאן ולהופיע בפני קהל אשדודי חם ומפרגן.

אומנם באשדוד היו מוסדות תרבות עוד לפני עידן מוטי מלכא אבל אין ספק, שאת הקפיצה הגדולה והמשמעותית ביותר, הוביל מלכא בגאון. מלכא נטל על עצמו את התפקיד במלוא התעוזה והתשוקה ויצק תוכן ממשי של תרבות מגוונת בעיר. די להביט בתכניות המתוכננות לשנת 2020 כדי לראות, שהחלומות הגדולים של האיש הגיעו לכדי ביצוע טוב מאוד. אפילו מצוין.

״הוא חבר של ראש העיר ולכן מצליח בתפקידו״, אומרים המלעיזים. נכון, הוא אכן חבר ילדות של ראש העיר, אבל האם הוא החבר היחיד של ראש העיר? לא. אם בשל חברותם הטובה של מלכא ולסרי מצליח מלכא בתפקידו הציבורי ולסרי מצליח לעמוד בראש עיר שמתפארת בתרבות אולי מהשורה הראשונה בארץ, מה לנו נותר להגיד? שאפו. וכן. לאכול את הכובע זו לא בושה.

צילום: פוטו דוד אסייג

להלן נאומו המלא של מוטי מלכא, מערב הענקת פרס מפעל חיים של אמ״י- איגוד אומני ישראל:

קהל נכבד,

לכבוד הוא לי לקבל את פרס מפעל חיים של אמ"י ולהצטרף לשורה המכובדת של חתני וכלות הפרס לדורותיהם. תודתי על ההכרה וההוקרה לוועדת הפרס ולארגון אמ"י.
תודה :
לבית הוריי, אימי רוחמה לבית שטרית מגורמה ואבי יעקב הסנדלר ממקנס ולרעייתי אתי וילדיי.
לרחוב משמר הירדן באשדוד ובית הכנסת זרע אברהם.
לבצלאל שפרן וצוות המחנכים עם חבריי התלמידים במקיף ב' והמורה להיסטוריה יצחק בלנקשטיין, ש-לשאלתי: "למה דילגת על הפרק של יהדות ספרד?" קרע את שלושת דפי הפרק ואמר : "אני מקווה שיבוא יום ואתם תכתבו באופן הראוי והמקיף את הפרק של יהדות ספרד".

לחניכיי הנפלאים, ממחזור פ"ז במקווה ישראל.

ליחידה לפעילי ציבור מייסודו של הנדבן ניסים גאון באוניברסיטת בר-אילן. מעבדה נפלאה ומכוננת לתודעה ולמעורבות חברתית.

לגדליה שרייבר, רבי אליהו בן-חמו ז"ל, אריה אזולאי, ג'ו אסרף, אברהם אלארר, שלמה בוחבוט, ח"כ מאיר שטרית, יצחק דרי, ח"כ מאיר כהן, השר יצחק לוי, ח"כ עמיר פרץ, מיכה יינון, השרה מירי רגב, ד"ר עילם-אמזלג, ישועה אזולאי, יורם אזולאי ושמואל אלבז.
הפייטנים רבי מאיר עמר ורבי דוד אדרי ולסמי אלמגריבי, שדרש תמיד: "אמנות ותרבות עושים בשלמות".

נראה שהמפגש המניב ביותר,
בכל הקשור למהפכה התרבותית אותה חוללנו במדינת ישראל יש דמות אחת משמעותית, שאיתה אני עושה כברת דרך מאז היותי בן עשר, חברי יחיאל לסרי.
בדרכנו המשותפת זכינו לכתוב פרק חשוב במפת התרבות הישראלית.
"יפה בית של שיר מבית של זהב " כתב המשורר רבי משה אבן עזרא. המונח אנדלוסיה מקפל בתוכו עולם עשיר ומרתק של יצירה גדולה באמנות, ספרות, הגות, מדע, מוסיקה, ציור ועוד. לצד זה אנדלוסיה, היא גם תפיסת עולם של פתיחות ומתינות, שיתוף פעולה וקיום גשרים בין עמים, דתות ותרבויות. זוהי דרך חיים המעמידה – אל מול חומרנות חולפת- את עולם הרוח של האמנות, הספרות וההגות בראש סדר העדיפות בחיי האדם. עולם תוכן זה היונק מתקופת תור הזהב בספרד, מלווה אותנו מאז התחלנו צעדינו- יחיאל ואני- בהקמת המרכז לפיוט ושירה-אשדוד והתזמורת האנדלוסית הישראלית. ביקשנו לבוא ממקום של לקחת אחריות ולעשות מעשה. גייסנו שותפים ותומכים, יוצרים, אמנים ומשאבים שיאפשרו את קיומם של מפעלי התרבות. קיבלנו החלטה שאין תועלת בנהי ומכאוב על עוולות בחברה ובממסד ועל חלוקת משאבי המדינה באופן לא שוויוני בעליל. העדפנו להיות ניזונים מההצלחות, מההישגים ומהביצועים שבאו משאיפה למצויינות ומקצועיות. ביקשנו להביא אוצרות תרבות עשירים וראויים אלה לנחלת הכלל. מפת התרבות בישראל שינתה פניה. הרבה מאוד בזכות המפעל החלוצי שבהקמת התזמורת האנדלוסית הישראלית.
אנו נושאים בגאון את המורשת והמסורת שירשנו מהקודמים לנו. אנו מחוייבים להעביר לטובת הכלל והדורות הבאים את כל אוצרות התרבות ומסורות כל הקהילות שבמדינתנו.

מאז נבחר יחיאל לסרי לראש העיר אשדוד, לצד פריחתה והצלחתה של העיר בתחומים רבים ולצד הסימפונית אשדוד, בלט פאנוב, מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית ולתרבות הפלישתים, הרחבנו והקמנו לתפארה מוסדות תרבות נוספים:
פסטיבל תור הזהב, פסטיבל מדיטרנה, פסטיבל אשדודשירה, פסטיבל אושפיזין מוסיקלי, התחרות הבינלאומית לנגינה על עוד, מטרוז, המקאם עם זיו יחזקאל, תחרות הנגינה בקמנג'ה ופרס תור הזהב.
ועכשיו, הקמתו של בניין המרכז לתרבות האנדלוסית ולפיוט בישראל.

תודה על ההקשבה, היו ברוכים.

מוטי מלכא, תודה
טקס פרסי אמ"י- מפעל חיים
היכל התרבות פתח תקוה, 3-12-2019

צילום: פוטו דוד אסייג

סרטון הענקת פרס אמ״י, צילום הסרטון: מייק אדרי:

https://youtu.be/ZtW1sw5X24Q

קרדיט תמונות: פוטו דוד אסייג

צילום: פוטו דוד אסייג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.