יחיאל בעל החלומות ודאגן העיר מחלם| טור דעה בעילום שם

אדוני ראש העיר, יחיאל בעל החלומות. לחלום זה טוב. כולנו חולמים. יש כל מיני חולמים. יש החולם על פרס נובל ויש החולם להתמנות לראש עיר ולדאוג לעניי עירו. ולפעמים, חלומות מתגשמים. חלומך התגשם אולם השאלה היא, האם אתה חולם וגם מגשים את החלום מבלי לפגוע ברווחת התושבים?

 

יחיאל, לאור מצבך ומצב העיר בשנות כהונתך אספר לך סיפור מסיפורי חלם: בעיר חלם היו החלמאים מלאי דאגות – ודאגות אלו גזלו משמחת חייהם. צריך לדאוג בחורף איך ימצאו עצי הסקה ובגדים חמים. צריך לדאוג לנדוניה לבנות ושכר לימוד עבור המלמד בחדר. צריך גם לדאוג למצות בחג הפסח, ואין סוף לדאגות. התכנסו חכמי חלם לישיבה דחופה ובהולה. התייעצו והתדיינו, עד שקם החכם מכולם ואמר: "רבותיי, יש לי פתרון. ניקח איש אחד ונמנה אותו ל'דאגן העיר'. נשלם לו משכורת יפה, ניתן לו דירה והוא ידאג לשחרר אותנו מדאגות. מדוע כולנו צריכים לדאוג?" תהה החכם. הצעתו נתקבלה מיד ובשמחה, ולאחר חיפושים מינו חכמי חלם את 'דאגן העיר'. העניקו לו תואר רשמי ומשכורת ודירה וכל החלמאים היו מרוצים. והנה חולפים שבוע, שבועיים, חודש, שנה ושום דבר לא השתנה. אי אפשר היה להפסיק לדאוג. התכנסו חכמי חלם שוב והפעם טענו: "'דאגן העיר' מועל בתפקידו. לוקח משכורת יפה ומקבל דירה אך אינו דואג במקומנו". הזמינו אותו לדין תורה וטענו: "אתה מועל בתפקידך". השיב האיש: "אגיד לכם את האמת: יש לי פרנסה? יש. יש לי דירה? יש. עצים להסקה גם כן יש? יש. אז אינני מסוגל לדאוג במקומכם, אינני מסוגל". מיהרו חכמי חלם לפטר את 'דאגן העיר' ונתכנסו לישיבה דחופה ובהולה.

יחיאל, נדמה כי בעיר אשדוד מינינו 'דאגן עיר' עם תנאים מעולים, אלא שלא רק שאינו דואג במקומנו בהסרת הדאגות היומיות שלנו: כמו חינוך, דיור, תעסוקה עוני ורווחה ופיתוח והרשימה ארוכה, אלא מינינו 'דאגן עיר' שמוסיף לנו עוד ועוד דאגות שלא ביקשנו אותן. מאז יצאה הקריאה לתושבים לדווש על אופניים בעקבות הפקקים הרבים שנוצרו בעיר בפרויקט reway, לא הפסקתי לכתת את רגליי בין מוכרי האופניים בעיר. כל מוכר ששטחתי בפניו את בקשתי, הביט בי במבט מלא חמלה והניד בראשו כאומר, הנה עוד שוטה וכסיל. ככול שהרבתי לשטוח את דרישותיי לביצועי האופניים כך היו התגובות מלאות ברחמים, והחמלה כלפיי רק גברה וגברה. ומדוע? כי אני מחפש "אופניים חשמליים לפקקים", והם אינם מבינים מה אני מבקש מהם. כל אחד מהם דאג להפנות אותי למוסד המטפל בהוזים וכסילים.

לבסוף, שמתי פעמיי לחנות אופניים ששמה יצא למרחוק. הגעתי למקום כולי עזוז וגיבור, ביטחוני העצמי נוסק לשמיים ובלבי שירה ותעצומות. "שלום", פניתי למוכר. "שלום-שלום" השיב לי הוא. "במה אפשר לעזור?" שאל המוכר. "אני, אני, מחפש אופניים לפקקים", השבתי. "אופניים לפקקים?" הביט בי המוכר במבט מלגלג. "לא מבין למה אתה מתכוון?" המשיך ותהה. "מה יש פה לא להבין?" אמרתי למוכר. "אני מחפש אופניים לפקקים". "אה", אמר המוכר, "אתה אוסף פקקים של בקבוקים ואתה זקוק לאופניים מיוחדים עם מנשא מאחור כדי להניח עליו את שקיות האיסוף?" – "לא!" זעקתי מרה. "אני נראה לך אוסף פקקים מתכנית הפרדת הפסולת של עיריית אשדוד? תכנית שירדה לטמיון ועמה מיליונים רבים, שלא מוצאים אותם עד היום? כזה אני נראה לך? אתה לא יודע מה זה פקקים?" הרעמתי שוב בקולי. "פקקים זה, כשמכוניות עומדות שעות במקום ולא זזות", הרבצתי בו תורה. "פקקים זה, כשעובדים מאחרים לעבודה. פקקים זה כשהמבקשים לצאת מן העיר תקועים. פקקים זה, כאשר אימהות לא מצליחות להגיע בזמן לשערי גני הילדים ובתי הספר בבוקר. אתה באמת רוצה לדעת למה אני מחפש דווקא 'אופניים לפקקים'?", שאלתי, והמוכר הנהן בראשו בסקרנות. "אוקיי, אני אסביר לך" השבתי. "ראש העיר הקודם, צבי צילקר, בנה עיר למופת. סלל כבישים רחבי ידיים עם שלושה נתיבים. חצינו את העיר בדקות ספורות ובנוחות רבה וערים רבות בארץ קינאו בנו. ועתה, בא ראש עיר שקוראים לו יחיאל לסרי, ולאדון הזה יש חלומות כיצד צריכה להיראות העיר ונתיבי התחבורה שלה בלי לבדוק אם זה נחוץ או לא. עושה פיילוט בעיר. אז מה הוא עשה, החליט לצמצם נתיבים עבור תחבורה ציבורית. הוא התחיל לסגור נתיבי תחבורה מרכזיים למשך שנתיים והסיוט הזה עוד לא הסתיים. נסיעה של חמש דקות בעיר אורכת היום חצי שעה, ופניות שמאלה רבות בוטלו. אז כשזעקנו מרה נגד המהלך הלא ברור הזה, המליצו לנו לדווש על אופניים והחיים יהיו ורודים. "אה", הנהן המוכר בראשו. "אתה מחפש אופניים חשמליים שהם כמו אוטו קטן, אבל שלא יתפוס מקום בכביש". "כן, כן", צרחתי במלוא גרוני ומילאתי ריאותיי באוויר שמחה. רצתי למוכר חיבקתיו ואימצתיו אל ליבי.

"זהו בדיוק. את זה אני צריך ואני שמח שסוף סוף מישהו מבין מה אני מבקש". המוכר פלט אנחת רווחה והרים מבטו אל-על בתודה לבורא עולם. "אני שמח", אמר, "שהגענו להבנה". לפתע הביט בי המוכר במבט מלא רחמים, סימן לי לקרב אליו ואז לחש כממתיק סוד: "אדוני, איני רואה כיצד תצליח למצוא אופניים כאלה, שיתנו מענה רחב למגוון סיטואציות אליהן תיקלע במשך כל תקופת העבודות" – "אז מה עושים?" ריככתי את קולי עד כדי תחינה ממש. "תראה" , אמר המוכר, "יש לי רעיון, אך עליך להבטיחני שלא תגלה אותו לאיש. זה רעיון שייתן לך מענה ויפתור אותך מהפקקים, מהגשם, מהחום, מההמתנה מורטת העצבים של שעות בכבישי אשדוד". "מבטיח, מבטיח – אני נשבע לך בנקיטת חפץ ובתקיעת כף כי מילה לא תצא מפי הסכור". רכנתי לעברו במבט צמא דעת והקשבתי קשב רב. "הרעיון שלי ימלט אותך מהפקקים" הוסיף. "נו", דחקתי בו. "תגיע כבר לעיקר". המוכר כחכח בגרונו ואמר באיטיות: "לך ורכוש מעדר, אט חפירה ודליים". "נו, ואיך זה יפתור לי את בעיית הפקקים?" שאלתי בחוסר אמון. "איך זה יפתור?" לגלג המוכר. "יפתור גם יפתור". מהר וחפור לך מנהרת מילוט מתחת לרחוב הרצל או בכל נתיב שייחסם, וכך תינצל מהפקקים שאתה עומד להיחנק בהם". "לחפור מנהרה?!" שאלתי בחוסר אמון. "כן", השיב המוכר בביטחון ובידענות רבה. "לאור מצבך ומצב התושבים הרבים בעיר, אין דרך אחרת אלא לצאת ולהיכנס לעיר דרך מנהרה".

"אני לא יודע מה התושב רוצה – אני יודע מה הוא צריך" – לא בבית ספרינו!

יחיאל, בן גוריון כבר אמר "אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה העם צריך", אלא, יחיאל ידידי, הזמנים היו שונים והמדינה צעירה. אתה לא יכול להשתמש במשפט הזה לאור התנהלותך בכמה נושאים מרכזיים. אתה לא יכול לומר אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולשפץ את לשכתך בבניין העירייה במיליוני שקלים. אתה לא יכול להגיד אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולהפוך את אשדוד מעיר עם נתיבי התחבורה הרחבים ביותר לעיר פקוקה וצפופה בתחבורה. אתה לא יכול להגיד אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולא לדאוג לדיור לזוגות צעירים, כשהרחבות לקבלנים בפרויקטים השונים אינם משרתים מטרה זו. אתה לא יכול לומר אני יודע מה בני עירי צריכים ובינתיים ההגירה השלילית גדלה משנה לשנה. אתה לא יכול להגיד אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולא לדאוג להקים מפעלי הייטק ותעשייה. אתה לא יכול להגיד אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולא לדאוג שיוקם באשדוד מרכז חלל, שבינתיים עבר לעיר אחרת. אתה לא יכול להגיד אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולחנך אותם לדווש על אופניים. אתה לא יכול לומר אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולהתרועע עם עבריין מורשע שדלת ביתו פתוחה בפניך ודלתך פתוחה בפניו. אתה לא יכול לומר אני יודע מה תושבי עירי צריכים ולהיות ספון בלשכתך מבלי לראות ולשמוע את תושבי עירך כשלמקורביך הדלת פתוחה. אתה לא יכול לומר תושבי עירי זקוקים ללחם ולשעשועים, להשקיע מיליונים בזמרים שמקבלים מיליוני שקלים בשביל ארבעים דקות של הופעה, והעיר מתדרדרת במדדי העוני המתפרסמים. אתה לא יכול לומר אשדוד בשורה הראשונה כשבבדיקת מדרג העיר במקום האחרון. אתה לא יכול לומר אשדוד היא רב גונית ואיש איש חי את חייו ובאותה נשימה לאיים בקנסות על בעלי עסקים בשבת ולהפוך את העיר לחרדית (ואני לא נגד הדת, להיפך, אני נגד כפיה דתית). אתה לא יכול להשקיע באוכלוסייה אחת ולהתעלם משאר התושבים. אתה לא יכול לגרום להתחרדות העיר מתוך דבקות לכיסאך. ועוד לא דיברנו על החינוך ו… תקצר היריעה מלהציג בפניך את כל הנושאים שמציקים לתושבי העיר.

 

מי שמך יחיאל להחליט החלטות כאלה הנוגעות לחייו של התושב בלא לבדוק מה דעתו? זה לא עובד כך ידידי. בפרפרזה לשירו של אריק איינשטיין "כיצד אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי?" אני שואל: כיצד אתה ישן בלילה ראש עיר קטן שלי? אתה לא יכול לעסוק כל היום בחלומות וחזונות שאין בהם כל תועלת לתושבים. קרא את העיתונים וראה: חזונו של ראש העיר יחיאל לסרי הוא…כל יום שני וחמישי עולה במוחך חזון שתועלתו אינה נראית באופק.

תגיד, האם אתה מצליח לשמוע את נאקת וזעקת התושבים כשאתה ספון בלשכתך המסוגרת? האם מלחכי הפינכה הסובבים אותך, מיידעים אותך על הצרה והגזירה שהטלת על תושבי העיר ועל הזעם הפורץ נגדך בכל פוסט שאתה מעלה? האם אתה שומע את זעקת התושבים שלא מבינים מדוע מבוזבזים מיליוני שקלים בכל מיני הופעות חסרות טעם, כשתושבים רבים מחוץ לאשדוד נהנים מהם, במקום להפנות את כספי השעשועים לטפל ברבעים הוותיקים והמוזנחים? במקום לקיים הבטחות ולדאוג לדירות לזוגות צעירים? במקום לדאוג לתעסוקה ולמנוע הגירה שלילית של תושבים וצעירים?  יחיאל, מוטב שתדע, שמזה חודשים רבים נחפרות מנהרות המובילות ללשכתך. ביום הבוחר בתאריך 30.10.2018, בסופו של יום, יצוצו עשרות אלפי תושבים בתוך לשכתך, מתוך מנהרות, יראו לך את המדרגות (לא דרך המעלית היורדת ישר לחניון כדי שלא תראה מולך את העובדים הפשוטים), כשאתה נושא בידך קרטון קטן עמוס בחלומות הזויים ותרד לעיני כולם, כדי שיוכלו סוף-סוף לראות אותך בשר ודם ולא רק מעל גבי פוסטרים.  משם מהר לבית החולים ותנסה להתקבל כרופא במיון כדי לטפל בכל עשרות אלפי נפגעי חרדה, תושבי העיר, שחיו תחתיך עשר שנים והיום באים להירפא מהטראומה שהותרת אחריך. הבא אחריך כבר יחלום ויגשים את מה שהתושבים באמת צריכים. בדפי ההיסטוריה של העיר יירשם: בין השנים 2008 – 2018 מלך על העיר אשדוד יחיאל בעל החלומות שלא ביצע כראוי את תפקידו כ'דאגן העיר'.

 

תמונה 'האור בקצה המנהרה' באדיבות שאטרסטוק

אולי תתעניין ב...

אניית האלפיון העליון הגיעה לאשדוד עם מאות נוסעים| כמה מהם יגיעו לטייל באשדוד?

אניית האלפיון העליון Seabourn Ovation-  הגיעה לראשונה לישראל. ספינת התענוגות החדישה שזכתה בפרסים רבים עגנה בנמל …

שינוי גודל גופנים