דף הבית > דעות ובלוגים > טור לחג: לכבודו ולזכרו של אבי בקרמן ז"ל, בן העיר שנרצח בפיגוע לפני 15 שנה בדיוק

טור לחג: לכבודו ולזכרו של אבי בקרמן ז"ל, בן העיר שנרצח בפיגוע לפני 15 שנה בדיוק

לפני 15 שנים, סיימתי קורס קצינות ושובצתי לתפקיד קצינת העיר של אשדוד. בת 19 הייתי.

כחודש אחר כך, ישבתי בערב פסח חגיגי מסביב לשולחן עם משפחתי היקרה.

קצת לפני שהתחלנו לקרוא בהגדה, שמענו בחדשות על פיגוע נוראי במלון פארק בנתניה.

נתניה? וואי זה רחוק מאשדוד ובטח לא קשור אליי.

בדיוק כשסיימנו לקרוא את ההגדה, קיבלתי טלפון מהצבא : "יש לך הרוג".

"לי? הרוג? אבל הפיגוע היה בנתניה… איך יש "לי" הרוג?" חשבתי לעצמי. בטלפון, נשמעתי  צייתנית ומשימתית. הייתי חדשה בתפקיד וביקשתי לדעת מה עליי לעשות, תוך כדי לבישת מדים מהירה.

אבי בקרמן ז"ל היה בין הרוגי הפיגוע הנורא, בנה של יהודית צויקר היקרה תבדל"א, אשר לימים חיבקתי כחברתי לכל דבר ועניין.

נרתמתי לכל גודל המשימה – ארגון ההלוויה, תליית מודעות אבל במושב קידרון (בו התגורר), באשדוד, ארגון משמר כבוד, ארגון מסע הלוויה מכובד, ירי כבוד, לדאוג שסבתא של אבי תוכל להיות נוכחת בהלוויה (היא הייתה מאושפזת) ועוד כל הכרוך בכך.

פגשתי משפחה מדהימה – את יהודית, אמו של אבי. את יוני – בן זוגה היקר של יהודית. ואת ארז-אחיו היקר של אבי.

לקראת היום השני/השלישי של השבעה, קרא לי המפקד וביקש ממני לבצע משימה נוספת.

חדורת מוטיבציה, כמובן שנעניתי.

"אני רוצה שתלכי לבית המשפחה של אבי בקרמן ז"ל"

"אני שם כל יום. אין שום בעיה"

"הייתי רוצה שתבדקי מי זה יוני? לפי הרישומים בצבא, אבא של אבי נפטר אבל יוני נראה לכל גורם צבאי שמגיע, כאילו הוא האבא לכל דבר ועניין… תבררי בבקשה…"

נזכיר, כי צה"ל של לפני 15 שנים שונה לאין ערוך מהיום מבחינת הקדמה הטכנולוגית.

חזרתי למפקדי עם תשובה ברורה לגבי יוני היקר. לפי הרישומים נכון. יוני לא האבא. מבחינת כל היתר- הוא כן.

כך המשכתי להגיע בכל יום מימי השבעה, ישבתי עם בני המשפחה והכרתי את אבי דרכם.

יהודית סיפרה לי בזמנו, שמספר שבועות לפני המקרה, היא עברה תאונת דרכים עם הרכב שלה. היא כל כך בכתה ואבי אמר לה: "אמא, אל תבכי על חתיכת פח". המשפט הזה נותר נצור בליבי מאז כבר 15 שנה ולעד. לא זכיתי להכיר את אבי אבל במשפט הזה הוא הצליח להשפיע עלי גם מבלי להכירו.

שנת 2002 הייתה שנה קשה במדינה, רווית פיגועים ודם והימים לא קלים.

בתום השבעה, נאלצתי להעביר את המשפחה היקרה להמשך ליווי של קצינת הנפגעים. זה הנוהל בצבא וכך פעלתי.

בלב הם נשארו תמיד.

מאז, פגשתי את יהודית בכל מיני תחנות בדרך ותמיד התרגשתי לפגוש אותה. אישה אוהבת  ומיוחדת שתמיד מחזקת. הלוואי שהיינו נפגשות בנסיבות אחרות לגמרי.

 

*מוקדש לזכרו של רס"ר אבי בקרמן אשר נרצח על ידי בן עוולה בפיגוע בנתניה, ערב פסח 2002.

 

 

בדוק גם...

גבי כנפו ביחס למחאת התושבים: "חברי האופוזיציה לא פספסו שום אפשרות ושום דרך כדי להשחיר את אשדוד ומנהיגיה"

הערב, מספר ימים טובים לאחר פרוץ מחאת התושבים לרחובות העיר, מצא לנכון ממלא מקום ראש …

שינוי גודל גופנים